דמותו של המשורר דוד טובי, שנולד בקהיר, עבד שלושים שנה בצים וכתב באנגלית מאות שירים שאיש כמעט לא הכיר, משתחררת מחדש אל אור הבמה. לרגל צאת ספר שיריו החדש, יתקיים ב- 05.03.26 ערב מיוחד המוקדש לעולמו הפואטי יוצא הדופן, עולם שנע בין יוון העתיקה, בתי זונות ים־תיכוניים ודמויות של אנשים אבודים ומלאי אנושיות.
המפגש המקרי ששינה גורל של משורר
תחילת הסיפור בתחילת שנות ה־90. דוד טובי ישב בבית המרזח "מעיין הבירה" בעיר התחתית בחיפה, שם נהג לכתוב שירים באנגלית. באותו יום הבחין בנתן זך, שישב עם אישה לצדו. טובי שלף מכיסו שיר שכתב ומסר לבת־לווייתו של זך. זך קרא והתרשם עמוקות.
הוא הזמין את טובי להצטרף לקבוצת יוצרים שהתכנסה אז בקפה "רוטשילד" שעל הכרמל, שבה ישבו דמויות מרכזיות כמו אמיל חביבי, יעקב אורלנד ואדיר כהן.
מהמפגש הזה נפתחה הדלת שהובילה לפרסום שיריו, לראשונה.
פרסום ראשון אחרי עשרות שנים של כתיבה סמויה
ב־1995 ראה אור קובץ שיריו הראשון של טובי: "הנה", שכלל 13 שירים (ואחד נוסף שהתפרסם ב-1981 בג'רוזלם פוסט) היו היחידים שדוד טובי פרסם במהלך תקופת חייו (2009-1936). קובץ הנה ייצג שבריר מן היבול הספרותי המבורך, כ-750 שירים וכתריסר סיפורים קצרים, שטובי הפיק במשך כ-30 שנה.
לאחר מותו ב־2009, ילדיו, יעקב ורוויטל, החלו במפעל תרגום ושימור עיזבונו. כך יצאו לאור:
- "כותב השירים" (תרגום: עודד פלד, 2016)
- "אדם זקן עוטה מסכת אצילות" (תרגום: ליאור שטרנברג, 2019)
- "להישאר ער זה כמעט כמו למות" (תרגום: ליאור שטרנברג, 2025)
בשנת 2025 החלו שיריו להתפרסם גם בכתבי עת בינלאומיים באנגלית.
הילד מקהיר שהפך למשורר של שפה שלא נולדה עמו
דוד טובי נולד בקהיר ב־1936 להורים ילידי תורכיה ודיבר לאדינו וצרפתית. כנער עבר להכשרה של הסוכנות היהודית בצרפת, עלה לארץ ונשלח לקיבוץ שדות ים. הוא שירת בחיל הים ובמשך עשרות שנים עבד בצים. מרבית חייו חי בקריית חיים.
מאפיין מרכזי בביוגרפיה שלו הוא צימאון אינסופי למילה הכתובה: ספרייה אחת בבית הוריו, גדושה בקלאסיקות, שהייתה עבורו חלון לעולם. בית הספר לא דיבר אליו, הספרים כן.
אך מול כל העושר הזה עמד אתגר אחד: באיזו שפה לכתוב?
למרות שגדל על לאדינו, דיבר ערבית וצרפתית ולמד עברית, אף אחת מהן לא התאימה לו. הספרות הגדולה שקרא בחנויות כמו "סטימצקי" בחיפה הייתה באנגלית, והוא החל ללמוד אותה באופן עצמאי. באנגלית מצא את החופש, הדיוק והעומק שחיפש.
מכאן ואילך, כתב כמעט את כל שיריו באנגלית, לעיתים במילים נדירות, מדויקות, ארכאיות ממש.
העולמות הרחוקים של טובי: יוון העתיקה, נמלים ים־תיכוניים ובתי בושת
שירתו של טובי רחוקה מאוד מהשירה הישראלית "המקומית". עולמותיו מתפרשים על פני תקופות, ערים ותרבויות:
- תקופה יוונית־רומית, במיוחד ההלניסטית
- ערי נמל במאה ה־20, חיפה בפרט
- מוסדות שוליים כמו בתי בושת, המוצגים כמרחבים של אנושיות, אינטימיות ותרבות.
זונות בשירתו אינן דמויות שוליות, אלא נשים חכמות, אמפתיות, מעניקות נחמה. זהו לא תיאור רומנטי אלא ביקורת סרקסטית ועמוקה על החברה הבורגנית, המתחסדת.
תחושת הזרות — לב לבה של שירת טובי
תחושת הניכור, עוברת בשיריו כחוט השני: הגיבור (ולמעשה המשורר עצמו) חי בתחושת אי־שייכות עמוקה, ריחוק מהמציאות, געגוע לעולם מדומיין, חיפוש אחר נחמה אצל דמויות שוליות וחשופות.
הבחירה באנגלית, שפה שאינה שפת האם שלו, רק מעצימה את תחושת הזרות הזו.
ערב השקה חגיגי בחיפה: חוגגים את קולו הייחודי של טובי
לרגל צאת ספר השירים החדש, יתקיים ביום חמישי, 05.03.2026, ערב השקה ב"מקום לשירה" (סירקין 5, חיפה).
במפגש ישוחחו ארבעה חוקרי שירה ומשוררים מובילים על עולמו הפואטי של טובי, ועל היכולת הנדירה שלו לטוות עולמות רחוקים בשפה פוסט־מודרנית רגשית, מדויקת ומרגשת.
כניסה חופשית לאירוע בהרשמה מראש 👉
המלח שהגיע לבר בעיר התחתית
הַמַּלָּח שֶׁהִגִּיעַ מֵאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת מְדַבֵּר עַל הַיָּמִים
בָּהֶם לַנְמָלִים וְלָבָּרִים הָיָה נִיצוֹץ,
בָּהֶם יְכֹלֶת לִצְחֹק כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ עִם גְבָרִים וּזוֹנוֹת.
וְעֵינָיו מַבְרִיקוֹת בָּבַּר שֶׁל הָעִיר הַתַּחְתִּית,
וְהָאַלְכּוֹהוֹל שׁוֹטֵף אֶת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ
וּמַעֲלֵה שְׁבָרִים וּשְׂרִידִים מִשְּׁנוֹתָיו הַמֻּקְדָּמוֹת.
אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְשָׁטוֹת בָּפְּרוּצָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת אִתּוֹ לָשֻׁלְחָן
וּמַקְשִׁיבָה לְעוֹד סִפּוּר אֶחָד.
בְּקָרוֹב, בְּעוֹד שָׁעָה אַחַר שָׁעָה חוֹלֶפֶת,
הוּא יִשְׁקַע בְּשֶׁקֶט כְּמוֹ סְפִינָה אֲצִילִית.
עוד ארוחת ערב בסופו של יום
הֵם סִיְּמוּ אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב.
הִיא מַתְחִילָה לְפַנּוֹת מִן הַשֻּׁלְחָן צַלָּחוֹת רֵיקוֹת, כּוֹסוֹת,
מַזְלֵגוֹת וְסַכִּינִים, פֵּרוּרֵי לֶחֶם;
וּבַכִּיּוֹר הַמֻּכָּר הִיא מְקַרְצֶפֶת הַכֹּל; צַלָּחוֹת, כּוֹסוֹת,
פֵּרוּרֵי לֶחֶם, אֶת הַקִּירוֹת וְהָרִצְפָּה;
עַד שֶׁלֵּאוּת בְּרוּכָה מִשְׂתָּרֶרֶת.
הִיא מַבִּיטָה מִן הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ וְתוֹהָה אֵיךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ
נִרְאִים כֹּה יְדִידוּתִיִים, נִצָּבִים כָּךְ זֶה לְצַד זֶה בְּשָׁמַיִם הָרֵיקִים.
בּוֹאִי, הוּא אוֹמֵר, כְּבַר מְאֻחָר; נֵלֵךְ לִישֹׁן.
בַּחֲשֵׁכָה הִיא בּוֹהָה בַּתִּקְרָה,
צוֹחֶקֶת בְּתוֹכָהּ מִבְּדִיחָה שֶׁפַּעַם שָׁמְעָה.
לֹא קַל, הִיא חוֹשֶׁבֶת, לְהִשָּׁאֵר עֵרָה; זֶה כִּמְעַט כְּמוֹ לָמוּת.