על ציפורים ועל אנשים | טור בנושא תכנון אורבני

לפני כמה שבועות, בעיצומה של המלחמה, השתתפתי בסדנת קינון של ארגון ״שפת הציפורים״ בטבעון. הציפורים, מודעות רק לאביב השופע ולא לסכנה שבחילופי טילים, קיננו במרץ בחורש האלונים.
על מנת לחזות במחזה מרנין זה, חירפתי נפשי בין מטח טילים אחד למשנהו, וחציתי את המפרץ החיפאי בכביש העולה לטבעון.

יש הרבה מן המשותף בין טבעון לחיפה באווירה הכללית והאנושית והחיבור הישיר בין העיר לחורש הנושק לה. סקרתי את פניהם של המשתתפים – כמוני, הרוב נשים, בעשור הרביעי ומעלה לחייהן, בגדים משוחררים בצבעי אדמה, שיער מאפיר.

השיחה במעגל הקטן נסובה על שלבי הקינון. יש ציפורים כמו הצופיות, למשל, שתולות את קיניהן בסבך ויש כמו הירגזי שמקנן בעומק סדקים וחורים נסתרים. יחד עם זאת המשותף לכולן הוא מידת ההסוואה וההסתרה של הקינים עמוק בסבך היער. בדרך זו מגינות הציפורים על גוזליהן מפני כל סכנה.
בהנחיית המדריך יצאנו לחפש אחר קינים בחורש והתברר לי כמה זה קשה: הקינים חבויים עמוק עמוק בתוך הסבך, בלתי נראים כמעט לעין אנושית.

בדרך חזרה הביתה, חלפתי ליד הבנייה המתקדמת במורדות הדרומיים של תל רכסים – זו שמכונה ״שכונת רכסים – רסקו״. כוורות עצומות של בטון חשוף וערמות עפר משתרעות עכשיו בדופן הצפוני של אגן נחל ציפורי, חשופות לעין כל, וללא עץ אחד ביניהן לרפואה.

כשברקע מרחפת סכנת הטילים העלולים לנחות ממעל, בלט בעיניי הניגוד העצום בין קיני הציפורים החבויים במעבה הסבך, לקינים האנושיים המזדקרים חשופים בשטח.
משהו בסיסי בטבע האנושי השתבש לנו.

למה בעצם אנחנו נדרשים לכל כך הרבה מרחב לצורך קינון אנושי?

אולי תשובה אחת קשורה לתרבות הצריכה. מאז שהכלים החד־פעמיים הפציעו בחיינו, הגישה החד־פעמית הוכלה על כל תחומי חיינו: ממכונות כביסה ורהיטי איקאה וגם מכוניות, אנשים מעדיפים ״לקנות חדש״ כל שלוש שנים, וחברות מצדן מעוניינות להמשיך למכור.

והנה גם תורן של הדירות הגיע: למי יש כוח לשפץ ולתחזק דירות ישנות, כשאפשר לרכוש חדשה ישירות מהקבלן?

סדרי העדיפויות של מוסדות התכנון

הבעיה מתחילה כאשר גם מקבלי ההחלטות ורשויות התכנון בוחרים לקבל את העמדה השיווקית, מעודדים בנייה חדשה ואינם מכתיבים סדרי עדיפויות שמכוונים פיתוח לשכונות ותיקות.

מאז המחאה החברתית של שנת 2011, כשדפני ליף וחבריה יצאו לישון באוהלים בשדרות רוטשילד במחאה על יוקר הדיור בארץ, נתקפה מערכת התכנון הארצית והאזורית באובססיה חרדתית.

הרס שטחי חורש טבעי במקום התחדשות עירונית

עוד ועוד פרויקטים של אלפי יחידות דיור מאושרים במוסדות התכנון, עוד ועוד מספרים נוספים בטבלאות האקסל. נדמה כי נקודת המוצא של המערכת היא כי תמיד יש מחסור ולכן תכניות מאושרות ללא הרף וללא השוואה לצורך האמיתי בפועל.

בבדיקה שערכתי עם חברי לארגון ״ההר הירוק״, עולה כי כיום מונחות על שולחנות הוועדה המחוזית חיפה תכניות לכ-26,000 יחידות דיור נוספות בעיר. כמעט שני שלישים מתוכן מתוכננות בשטחי חורש טבעי ובשטחים פתוחים ערכיים שאינם מבונים כיום. שטחים אלו מהווים ריאה ירוקה לכל תושבי חיפה. הם הלב העירוני החשוב שמגן עלינו מפני מחלות וזיהומים, מווסת את הקרינה והאקלים, ושומר על רווחת החיים והנפש של כל תושבי חיפה גם בעיתות מלחמה ומצוקה.

הפגיעה הדרמטית בשטחי החורש

הר הכרמל הירוק שלנו הוא טביעת האצבע הייחודית של חיפה ומה שהופך אותה לכל כך מיוחדת.

גידול האוכלוסייה בחיפה בפועל איננו מצדיק את הפגיעה הדרמטית בשטחי החורש שלה:
״חפ/2000״, התכנית המתארית של חיפה, הציבה יעדי פיתוח לצפי אוכלוסייה של כ-330 אלף תושבים לשנת היעד 2025.

לפי נתוני הבט״ל, נכון ל-1.1.2026, חיפה מונה כ-280,000 תושבים. רחוק מאוד מאותו יעד.

זאת ועוד: לפי נתונים של העירייה, כבר כיום בחיפה מצויות כ-7,500 דירות ותיקות ריקות. לפי נתוני הלמ״ס מספטמבר 2025, בחיפה כ-2,500 יח״ד חדשות שאינן מצליחות להימכר.

כלומר: כבר כיום יש בנמצא מלאי של כ-10,000 דירות פנויות שאינן מתמלאות. בנוסף, בימים אלו נבנות שכונות ״נאות נבון״ ובה עוד כ-6,000 יח״ד וכ-500 נוספות ב״נאות פרס ד׳״. כמו כן עשרות פרויקטים של תמ״א 38 צצים השכם והערב בחיפה ומגדילים אף הם את מצאי הדירות בתוך העיר.

בראיון שנערך ערב חג הפסח עם הגב׳ רותי שוורץ, יו״ר הוועדה המחוזית, היא מתבטאת לגבי האיזונים הדרושים בין המרחב הפתוח לבין המרחב הבנוי בעיר חיפה.
הוועדה המחוזית, בראשותה, נדרשת לעמוד באופן עקבי על עקרונות של תכנון אחראי ומאוזן בעיר חיפה, ובפרט על מדיניות המקדמת התחדשות עירונית כמנוע מרכזי לשיקום השכונות הוותיקות ולחיזוק המרקם העירוני הקיים.

תכניות המקודמות כיום על שטחי טבע נרחבים בעיר כדוגמת מורדות לינקולן ותל אהרון, סביוני דניה או רמת גולדה, פוגעות ישירות במאמצים אלו, בכך שהן מסיטות משאבים ותמריצים מהעיר הבנויה לשטח פתוח ובתולי, ומחלישות את הכדאיות הכלכלית והתכנונית של פרויקטי התחדשות עירונית.

״תכנון״ לפי הגדרת מילון אבניאון – הוא תהליך הקביעה מראש של הגורמים הדרושים כדי להשיג סדרה של מטרות, במגמה להגיע אליהן בדרך היעילה ביותר, על ידי הקצאה אופטימלית של מקורות מוגבלים: משימה מיוחדת מחייבת תכנון מוקדם ותזמון מדויק.

תפקידן של רשויות התכנון וביניהן עיריית חיפה והוועדות המקומית והמחוזית, לפעול מתוך אחריות לעתיד הטבע העירוני ולמען דורות ההמשך של ילדי וצעירי חיפה ולהעמיד סדרי עדיפויות ברורים לפיתוח במרחב, ולא להיכנע לתכתיבים ארציים הזרים לשיקולים האזוריים, בייחוד לאור הנתונים שהצגתי מעלה. כאשר אין יד מכוונת וגורם תכנוני מווסת, עלול להיווצר מצב של שימוש יתר במשאבים משותפים, כאוס וקריסה של המערכת.

להר הכרמל לקח מאות אלפי שנים לרבד את שכבת הקרקע הפורייה שמאפשרת את קיומו של החורש ולהפוך ל״הר הירוק תמיד״. באזורים התלולים עומקה של הקרקע אינו עולה על סנטימטרים אחדים מעל אבן הגיר. כל פרויקט בינוי שחוצב לתוך הסלע, משמיד בתוך פחות משבוע שטח טבעי שאין כל סיכוי של הקרקע בו להשתקם במיליון השנים הבאות. תפקידנו כבני אדם להגן על בית הגידול היחיד שלנו, על מנת שהוא יגן עלינו בחזרה.