הבחירות הקרובות עשויות להיות מהמכריעות שידעה ישראל. בעוד המפלגות הערביות נערכות להגדיל את כוחן, והליכוד, איזנקוט, ליברמן ובנט נאבקים על כל קול, כ־113 אלף בעלי זכות בחירה דרוזים בישראל וברמת הגולן יכולים להפוך ממאגר קולות מפוצל לכוח פוליטי מכריע. התנאי: להעלות את שיעור ההצבעה מכ־52% לכיוון 75%.
מערכת הבחירות נכנסת לשלב שבו כל מנדט וכל קבוצת מצביעים מקבלים משמעות מיוחדת. המאבק אינו רק על זהות המפלגה הגדולה ביותר, אלא על היכולת להרכיב גוש של 61 חברי כנסת.
במצב כזה, הקול הדרוזי אינו שולי. אם הציבור הדרוזי יעלה משמעותית את שיעור השתתפותו בבחירות, הוא עשוי להיות אחד הגורמים שיכריעו מי ירכיב את הממשלה הבאה.
מ־52% ל־75% – זה האתגר
בישראל צפויים להיות בבחירות הקרובות כ־92 אלף בעלי זכות בחירה דרוזים, וביישובי הגולן כ־21 אלף נוספים, בסך הכול כ־113 אלף.
בבחירות האחרונות שיעור ההצבעה בחברה הדרוזית היה סביב 52%. המשמעות היא שעשרות אלפי קולות נשארו בבית.
היעד צריך להיות ברור: 75% הצבעה לפחות.
בשיעור כזה יותר מ־80 אלף דרוזים עשויים להגיע לקלפיות. במערכת שבה ההכרעה בין הגושים עשויה להיות על חודו של מנדט, זהו כוח פוליטי משמעותי.
לכן האתגר הראשון אינו רק למי להצביע, אלא קודם כול לעודד את הציבור לצאת ולהצביע.
איזנקוט וליברמן כבר הבינו
גדי איזנקוט כבר החליט שיהיה מועמד דרוזי ברשימתו. אם המועמד יוצב במקום ריאלי, הרשימה עשויה לזכות ביותר מעשרת אלפים קולות דרוזיים.
גם אביגדור ליברמן מבין היטב את משמעות הקול הדרוזי. אם ישראל ביתנו תציג מועמד דרוזי במקום ריאלי, גם היא עשויה להתמודד על יותר מעשרת אלפים קולות.
עשרות אלפי מצביעים דרוזים עדיין "חונים" וממתינים. הם רוצים לדעת לא רק מי יהיה המועמד, אלא איזו מפלגה תציג תוכנית אמיתית לאתגרי העדה.
חוק הלאום, חוק קמינץ, תכנון ובנייה, קנסות, הרחבת שטחי שיפוט, תקציבי הרשויות, תעסוקה ושילוב במערכות המדינה, אלה הנושאים שלפיהם צריך לבחון את המפלגות.
בנט – יש גם קבלות
בתחרות הזאת ראוי לבחון את נפתלי בנט לא רק על פי הצהרותיו כיום, אלא גם על פי מעשיו בעבר.
בתקופות שבהן כיהן בתפקידים מיניסטריאליים התקבלו החלטות שסייעו להרחבת שטחי השיפוט של עוספיא ודלית אל־כרמל באלפי דונמים. לבנט יש אפוא זכויות ממשיות בקרב הציבור הדרוזי בכרמל.
בנט גם הצהיר בהזדמנויות שונות כי בכוונתו לתקן את חוק הלאום ולטפל בסוגיות התכנון והבנייה, הקנסות והבעיות שנוצרו בעקבות חוק קמינץ.
הניסיון המיניסטריאלי שלו מוכח. אולם כדי להפוך את האהדה לקולות, עליו להבין שהציבור הדרוזי מבקש ייצוג דרוזי במקום ריאלי, לצד התחייבות ברורה לפתרון הבעיות המרכזיות.
גם יועז הנדל השאיר חותם
ליועז הנדל יש נקודת זכות משמעותית. בתקופתו כשר התקשורת הוא פעל לחיבור היישובים הדרוזיים לתשתיות סיבים אופטיים, בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים.
לכן, אם המסגרת שבה הוא פועל תמשיך באופן עצמאי ולא תחבור לרשימה אחרת, ואם תציב מועמד דרוזי במקום ריאלי, גם היא יכולה לזכות באלפי קולות.
המצביע הדרוזי בוחן לא רק הצהרות אלא גם עשייה.
הליכוד והדמוקרטים – המועמדים הדרוזים נדחקו לאחור
בליכוד ובדמוקרטים נוצרה בעיה אחרת: בשתי הרשימות המועמדים הדרוזים נדחקו למקומות שאינם נראים כיום ריאליים.
בליכוד המועמד הדרוזי נמצא במקום ה־37, ובדמוקרטים ניתן למועמד הדרוזי המקום ה־18. לפי תמונת המנדטים הנוכחית, שני המקומות אינם מבטיחים ייצוג בכנסת.
זהו מסר שהציבור הדרוזי יבחן היטב, במיוחד כאשר מפלגות מתחרות מציעות מועמד במקום ריאלי.
יוסף חדאד – מהלך אפשרי בליכוד
כעת נכנס למשוואה גם יוסף חדאד. שמו עולה כאפשרות לשריון בליכוד, ובמקביל נבחנות מבחינתו אפשרויות פוליטיות נוספות בימין, לרבות חבירה אפשרית למסגרת של עופר וינטר.
אם נתניהו יחליט לשריין את חדאד, למהלך עשויות להיות שתי מטרות: למנוע חבירה שלו למסגרת של וינטר שעלולה לגרוע קולות מגוש הימין, ובמקביל לנסות למשוך לליכוד קולות מהציבור הערבי־נוצרי ומקהלים נוספים המזדהים עם עמדותיו.
כל עוד לא התקבלה החלטה סופית, נכון להתייחס לכך כאפשרות ולא כעובדה מוגמרת.
מבחינת הציבור הדרוזי חשוב להבהיר: שריון מועמד ערבי־נוצרי אינו תחליף לייצוג דרוזי. מדובר בשתי אוכלוסיות בעלות זהות, צרכים ואתגרים שונים.
הממשלה הנוכחית – התמיכה בדרוזים בסוריה אינה מספיקה
אי אפשר להתעלם מתמיכתה של הממשלה הנוכחית בדרוזים בסוריה. למרות העיכוב בתגובה בחלק מהאירועים, ישראל נקטה צעדים להגנתם, והציבור הדרוזי בישראל מעריך זאת.
אבל הבחירות בישראל יוכרעו גם על פי מה שהתרחש כאן.
חוק הלאום לא תוקן. השלכות חוק קמינץ ממשיכות להטריד משפחות רבות. בעיות התכנון והבנייה לא נפתרו, תקציבים נותרו תקועים והרשויות המקומיות ממשיכות להתמודד עם קשיים.
התמיכה באחים הדרוזים מעבר לגבול חשובה, אך היא אינה יכולה להחליף טיפול בבעיות הדרוזים אזרחי ישראל.
לכן קשה לראות את הציבור הדרוזי חוזר בהמוניו ובאופן אוטומטי למפלגות הממשלה.
המפלגות הערביות – 15 ואף 16 מנדטים?
ההתפתחות שעשויה לשנות באופן משמעותי את המתמטיקה של הבחירות מתרחשת בחברה הערבית.
המגעים בין חד"ש, תע"ל ובל"ד עשויים לסלול את הדרך להקמת רשימה משולשת. ההסכמות עדיין אינן סופיות, אבל בתרחישים מסוימים מדובר על פוטנציאל של כ־9 מנדטים לרשימה כזאת.
במקביל, מנסור עבאס פועל להרחיב את בסיס התמיכה של רע"ם. המגעים עם יואב סגלוביץ' הם חלק מהניסיון לפנות גם לקהלים שאינם מזוהים באופן מסורתי עם התנועה האסלאמית.
קיים גם ניסיון להרחיב את הפנייה לציבור הנוצרי, ובין האפשרויות הנבחנות שילובה של דמות נוצרית מוכרת מעולם התקשורת הערבית.
אם רע"ם המורחבת, תגיע ל־6–7 מנדטים והרשימה המשולשת תתקרב ל־9, שתי הרשימות הערביות עשויות להגיע יחד ל־15 ואף 16 מנדטים.
זו עדיין הערכה ולא תוצאה ידועה מראש. הרבה תלוי בשיעור ההצבעה בחברה הערבית. גם הערכתו של הסוקר יוסף מקלדה, מצביעה על הפוטנציאל הטמון באיחוד הכוחות ובעלייה בשיעור ההצבעה.
וכאן חוזרים למנדט ה־61
אם המפלגות הערביות אכן יגיעו יחד ל־15–16 מנדטים, המתמטיקה הפוליטית משתנה.
אם המפלגות הציוניות יבקשו להרכיב ממשלה של 61 חברי כנסת ללא הישענות על המפלגות הערביות, כל כמה אלפי קולות עשויים להיות מכריעים.
בדיוק כאן גדלה חשיבותו של הציבור הדרוזי.
יש מאגר גדול של מצביעים דרוזים שעדיין לא החליטו היכן להניח את קולם. איזנקוט, ליברמן, בנט, הליכוד ומסגרות נוספות יתחרו עליהם. כמה אלפי קולות שיעברו מצד אחד לאחר יכולים להיות שווים מנדט ובמערכת צמודה אולי אף להכריע איזה גוש יוכל להרכיב ממשלה.
הציבור הדרוזי אינו צריך להיות קולות בכיסו של איש. עליו לבחון שלושה דברים: מי מציב מועמד דרוזי במקום ריאלי, מי מציג תוכנית מחייבת לאתגרי העדה, ומי הוכיח בעבר שהוא מסוגל גם לבצע.
אבל התנאי הראשון הוא השתתפות.
אם נישאר סביב 52% הצבעה, אחרים יקבעו עבורנו. אם נעלה ל־75% ומעלה, הקול הדרוזי יכול להפוך מכוח מפוזר לכוח פוליטי מכריע.
במערכת שבה המפלגות הערביות עשויות להגיע ל־15–16 מנדטים, ובמקביל מתנהל מאבק קשה על היכולת להגיע ל־61, הציבור הדרוזי יכול להיות הרבה יותר מעוד קבוצת מצביעים.
הוא עשוי להיות המנדט ה־61.