מערכת הבחירות הקרובה אינה מבשרת על נציגות דרוזית רחבה בכנסת. אמנם כמה שמות דרוזים מופיעים או מסתמנים ברשימות ובמסגרות הפוליטיות השונות, אך כשבוחנים את המיקומים, את סיכויי הכניסה ובעיקר את היכולת להגיע למוקדי קבלת ההחלטות, התמונה מצטמצמת במהירות.
נכון לעכשיו, חמד עמאר בישראל ביתנו וכמיל אבו רוקן במפלגתו של גדי איזנקוט הם שני השמות הבולטים בעלי מסלול ריאלי לכנסת, בעוד מועמדים אחרים נמצאים במקומות נמוכים או במסלולים שסיכויי הצלחתם עדיין אינם ברורים.
אבל גם שני נציגים אפשריים אינם מספרים את הסיפור כולו. השאלה החשובה עבור החברה הדרוזית אינה רק מי ייכנס לכנסת, אלא מי יוכל באמת להשפיע בתוכה. כמיל אבו רוקן מביא עמו רקע ביטחוני וממלכתי מרשים וצפוי, ככל המסתמן, לקבל מקום ריאלי. זו בהחלט תוספת חשובה לייצוג הדרוזי, אך הכנסת היא זירה חדשה עבורו. חקיקה, תקציבים, ועדות ומשא ומתן קואליציוני, הם עולם מקצועי בפני עצמו. אבו רוקן עשוי להפוך לכוח משמעותי, אבל בשלב הזה מדובר בפוטנציאל שעדיין צריך לעמוד במבחן הפוליטי.
מנגד ניצב חמד עמאר, שמגיע מעמדה שונה לחלוטין. מאחוריו שנים של ניסיון פרלמנטרי, היכרות עמוקה עם הכנסת והממשלה וגם כהונה כשר במשרד האוצר. בעולם הפוליטי, הניסיון הזה הוא כוח. היכולת אינה מסתכמת בנאום או בהעלאת דרישה, אלא בידיעה כיצד להפוך אותה לתקציב, להחלטת ממשלה ולתוכנית עבודה. אם ישראל ביתנו תהיה חלק מהקואליציה הבאה, הניסיון והמעמד שצבר עמאר עשויים לקבל משמעות גדולה עוד יותר.
בליכוד התמונה מורכבת בהרבה. משבצת המיעוטים מסתמנת סביב המקום ה-41 או ה-42 ולכן עצם הכניסה ממנה לכנסת רחוקה מלהיות מובטחת. אבל הסוגייה עמוקה יותר ממיקום ברשימה. הליכוד מגיע לציבור הדרוזי לאחר משבר אמון משמעותי. חוק הלאום, שנתפס בעדה כפגיעה במעמדה ובשותפות ארוכת השנים עם המדינה, וחוק קמיניץ, שהשלכותיו הורגשו ביישובים המתמודדים ממילא עם משבר תכנון ובנייה. שני הנושאים הללו הותירו משקע שקשה להתעלם ממנו. עבור רבים בציבור הדרוזי, הליכוד איבד חלק ניכר מהלגיטימיות שהייתה לו בעבר. הצבת מועמד דרוזי ברשימה אינה יכולה לבדה למחוק את המשבר הזה ובוודאי שאינה תחליף לשינוי מדיניות.
גם בזירות האחרות התמונה אינה מעודדת. עלי סלאלחה, שכבר כיהן כחבר כנסת, נדחק לאחור בדמוקרטים. איאס נאטור, שנבחר במקום השישי בחד"ש, מביא איתו קול צעיר ורענן, עשייה ציבורית ורצון עז כן לקדם את החברה הדרוזית. אך הוא צפוי להידחק למקום נמוך יותר אם חד"ש תתמודד במסגרת רשימה ערבית משותפת. מעבר למיקומו, קשה לראות כיצד עצם הנרטיב של מועמד דרוזי במסגרת הזאת ייצר תמיכה משמעותית ביישובים הדרוזיים, שחלקים נרחבים מהם אינם מזוהים עם הקו הפוליטי שהיא מייצגת.
לתמונה הזאת מצטרפת גם "ברית אחים", המפלגה הדרוזית העצמאית בראשות וג'די סרחאן. אלא שנכון לעכשיו, בהיעדר כוח אלקטורלי מוכח ומסלול ברור לעבור את אחוז החסימה, היא עלולה להוסיף לפיצול הקול הדרוזי. במצב כזה, במקום לחזק את הייצוג הדרוזי, התוצאה עלולה להיות שריפת קולות והחלשת כוחו הפוליטי של הציבור הדרוזי.
וכאן נמצא לב העניין. החברה הדרוזית מתמודדת עם מצוקת תכנון ודיור, מחסור בקרקעות זמינות, פערי תשתיות, קשיים כלכליים ברשויות המקומיות ואתגרי תעסוקה ופיתוח. מול המציאות הזאת אין די בייצוג סמלי. נדרש כוח פוליטי שיודע להגיע לשולחן קבלת ההחלטות, לבנות בריתות, להשפיע על תקציבים ולהפוך הבטחות למדיניות. חבר כנסת דרוזי הוא חשוב, חבר כנסת בעל ניסיון, מעמד וגישה למוקדי הכוח הוא כבר נכס פוליטי מסוג אחר.
לכן, צריך להסתכל על מפת המועמדים בצורה מפוכחת. אבו רוקן מביא פוטנציאל חדש שעדיין יצטרך להוכיח את עצמו בזירה הפוליטית. האפשרות בליכוד אינה רק גבולית מבחינת המיקום, אלא מתמודדת עם משבר אמון עמוק. סלאלחה ונאטור אינם מסתמנים כרגע במסלולים שמבטיחים כניסה וגם מפלגה דרוזית עצמאית תצטרך להוכיח שהיא מסוגלת להפוך תמיכה למנדטים ולא לפיצול נוסף של הקול הדרוזי. בתוך התמונה הזאת, חמד עמאר הוא היחיד שמחבר כיום בין מקום ריאלי, ניסיון פרלמנטרי ארוך, ניסיון ממשלתי ומעמד פוליטי שכבר נבנה.
הבחירות הקרובות צריכות אפוא לשנות את השיח בחברה הדרוזית. במקום לשאול כמה דרוזים יהיו בכנסת, נכון לשאול כמה כוח יהיה לדרוזים בממשלה ובמוקדי קבלת ההחלטות. לא כל מקום ברשימה הוא מקום ריאלי, לא כל חבר כנסת מחזיק באותה יכולת השפעה ולא כל מסגרת פוליטית שמדברת בשם העדה מצליחה בהכרח לתרגם קולות לכוח.
החברה הדרוזית אינה זקוקה לעוד תמונה חגיגית של מועמד לצד יו"ר מפלגה או לעוד הבטחה לייצוג. היא זקוקה לתוצאות במנעד רחב של תחומים, בתכנון ובנייה, בדיור, בתקציבים, בתשתיות, בפיתוח הרשויות ובהזדמנויות לצעירים. בסופו של דבר, המבחן האמתי של הנציגות הדרוזית לא יהיה במספר השמות שיופיעו ברשימות, אלא ביכולת שלהם לפתוח דלתות ולהשפיע על מה שמתרחש מאחוריהן. כי ייצוג הוא חשוב, אבל בלי ניסיון, כוח והשפעה, הוא עלול להישאר רק ייצוג.