"ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה, ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. ותען להם מרים: שירו לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים" (שמות ט"ו, 20–21).
לכאורה, מרים חוזרת לתפקידה הנשי המסורתי, התואם את תפיסת המקרא לגבי יחסי גברים ונשים. היא הופכת לדמות משנית, המשמשת הד בלבד לפעילות הגברית. משה הוא השר עם בני ישראל את השירה הארוכה והחגיגית. את תוכן שירתן של מרים והנשים שאותן היא סוחפת בהתלהבות (כל הנשים) איננו שומעים, אך למרות הקיצור בולטת גישתה הנשית-שיתופית של מרים, המכונה כאן "נביאה".
משה שר את שירו בלשון יחיד, "אשירה", ואילו מרים נוקטת לשון רבים, "שירו", כביטוי להשקפת העולם של הנשים, המתייחסות אל הכלל ולא אל הפרט, מתוך תחושת השותפות והשוויוניות.
תיאורה של מרים כ"נביאה" אינו מעורר כל תמיהה, שהרי רוח הנבואה, על פי תפיסת המקרא, יכולה לשרות על נשים וגברים כאחד. היא משמיעה קולה בציבור ללא חשש, והיא אינה שונה במעמדה כנביאה וכמי שרשאית לבטא בפומבי את חוויית חציית ים סוף, ממשה.
ומה היה תפקידן של הנשים השרות והמחוללות בעקבות ההצלחה בעולם הקדום? תפקידן היה, בראש ובראשונה, להקביל את פני השבים מן המלחמה, שבה הן לא השתתפו, ולפאר את הגיבורים שהצטיינו בה.
בימים הקדומים, כך מסתבר, לא היה קולה של האישה ערווה והיא הרבתה להשתתף, בניגוד למה שנקבע בדורות מאוחרים ושולט עד עצם היום הזה, בחיי הציבור. אבל מרים הנביאה, בעקבות משה עם מקהלת הנשים בתופים ובמחולות את שירת הים, היא גם משוררת ולא רק אישה החוזרת כהד על דברי הגברים.
מרים, המוצגת תחילה כאחות משה ללא שמה הפרטי, מגלה אומץ לב ותושייה כשהיא צופה בתינוק משה השט בתיבה, ביאור. היא פונה אל בת פרעה, החומלת על התינוק, ומציעה לה מיד מינקת עברייה. כך מעוצבת מרים כדמות עצמאית ויוזמת, המגלה אחריות ואומץ, אישה המתמודדת עם המציאות וקוראת עליה תיגר.
בניגוד לגברים, המשלימים עם צוויו של פרעה ונכנעים להם, מרים אינה מוכנה להיכנע לגזירת המוות, והיא אף מנבאת גורל חדש. ואולי נקרא שמה מרים מלשון מרי?
בסיפור הצלתו של משה ממוות חוברות נשים: המיילדות שפרה ופועה, אימו, אחותו ואפילו בת פרעה, המצילה אותו, למרות שידעה על גזירות אביה והיא נותנת לו את שמו: משה. כולן בעלות אומץ לב, שראיית החלש וחסר המגן, מעוררת בהן את אמות המידה המוסריות ואת ההתנהגות האנושית.
מן הסתם, המצוקה שבה היו נתונים בני ישראל היא שאפשרה למרים לפעול, שהרי במרחב חברתי יציב, נשמרת העליונות החברתית הגברית והנחיתות הנשית מונצחת. רק כאשר המערכת מתערערת יכולות הנשים לפרוץ ולפעול.
וכך מתערערת בעבר, כמו היום, הקביעה בדבר בלעדיות זכותם של הגברים להשתתף בשיח הציבורי.