הפרחים שעל הכרמל – הקדמה: הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח השבוע.

חיננית הבתה

חיננית הבתה היא גיאופיט (*) בעל קנה שורש שגובהו 30-20 ס"מ ממשפחת המורכבים הניכר בשושנת עלים צמודת קרקע, בגבעולי תפרחת מחוסרי עלים שבראשם תפרחות יפות וחינניות בצבע לבן ורדרד בהיקף וצהוב במרכז. קוטר התפרחת 3-2 ס"מ.

שמו האנגלי של הצמח "סקרלט פימפרנל" והוא זכה לתהילה ספרותית כשמו של רומן פרי עטה של הברונית אמה אורצ'י.

החיננית מקדימה לפרוח, פרחים ראשונים מופיעים בבתה ובחורש מיד אחרי גשמי היורה.

עלי החיננית מאורכים, חסרי פטוטרת, שפתם תמימה והם מסודרים בשושנת עלים  על פני הקרקע. בתחילת הקיץ קמלים כל חלקיו העל קרקעיים והצמח נכנס לתרדמת.

חיננית הבתה פורחת בחורף ובתחילת האביב בחודשים דצמבר – מרץ.

פרחי ההיקף של התפרחת לשוניים, צבעם לבן בצידם העליון וורוד-לילך בצידם התחתון. פרחי המרכז צינוריים וצבעם צהוב. בלילה או בלחות גבוהה נסגרים פרחי התפרחת. האבקת פרחי החיננית נעשית ע"י דבורים קטנות וזבובים.

פרי החיננית הוא אגוזית זעירה שאורכה פחות מ-1 מילימטר. הזרעים קטנים, פחוסים מופצים לרוב ע"י הרוח או ע"י נמלים הצוברות אותם במחילותיהם.

חיננית הבתה גדלה על קרקעות גיר, לרוב בשולי סירה קוצנית או לצד שיחי לוטם, היא נפוצה מאוד בבתות בכל רחבי החבל הים-תיכוני. תפוצתה בארץ: גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, הרי יהודה, שרון, שפלה.

מהו גֵּיאוֹפִיט:

(*) – המונח גֵּיאוֹפִיט (Geophyte) מתאר סוג של צמח רב-שנתי השורד תקופות של תנאים סביבתיים קשים (לרוב יובש או קור) באמצעות איבר אגירה תת-קרקעי. קיימים 4 סוגי אגירה גיאופיטיים: 1.פקעת (כמו ברקפת), 2.בצל (כמו נרקיס), 3. קנה שורש (כמו חיננית הבתה), 4.שורש אגירה (כמו בגזר).

תעודת זהות

מקום לפגוש את הצמח השבוע (סוף חודש דצמבר)

כניסה משנית לחורשת הארבעים  כ- 600 מטר דרום מערבית  על כביש 672  מהכניסה הראשית לפארק הכרמל.

• סע מחיפה בדרך אבא חושי – כביש 672 לכיוון דרום מזרח.
• צא שמאלה (לכיוון צפון מזרח) לדרך כורכר מכביש 672  כ- 600 מטר דרום מערבית מהכניסה הראשית לפארק הכרמל.
• המשך על שביל הכורכר כ-400 מטר והחנה את הרכב בחניה בשביל היורד לחורשת הארבעים.
• רד מהרכב והמשך רגלית בשביל היורד לחורשת הארבעים. בצידי השביל עד החורשה תוכל לראות פריטים רבים של כתמה עבת שורשים וחיננית הבתה. בצידה השמאלי של הכניסה לחורשת הארבעים  תוכל לראות מקבץ גדול של חיננית הבתה.

אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על חיננית הבתה:

בעמק ירוק ויפהפה, שבו השמש תמיד זורחת והפרחים רוקדים ברוח, חיה חיננית קטנה ומיוחדת. היא הייתה צמח חינני עם פרחים בצבעים לבנים ורדרדים, תמיד ממלאה את האוויר בניחוח מתוק.

יום אחד, כשחיננית הבתה התחילה לפרוח, היא שמעה רעש מוזר. התגלה לה עכבר קטן בשם מיקי, שהיה עצוב מאוד. "מה קרה, מיקי?" שאלה חיננית בסקרנות.

מיקי ענה, "אני מחפש מקום שבו אוכל לחיות בביטחון, אבל כל המקומות שאני מוצא מלאים במכשולים ובסכנות."

חיננית, שראתה את העצב בעיניו, הציעה לו עזרה. "בוא ניצור מקום בטוח ומיוחד! אני יכולה להזמין את כל הצמחים והחיות בעמק כדי שנעבוד יחד."

מיקי הסכים בשמחה, וחיננית החלה לקרוא לכל החברים שלה – הפרפרים, הציפורים, הצמחים והעצים. כולם הגיעו לעזור, וכל אחד הביא את הכישרון שלו – הפרפרים טסו למעלה והביאו זרעים, הציפורים בנו קנים, והעצים הציעו צל ושקט.

לאט לאט, בעבודה קשה ובאהבה, הם הצליחו ליצור מקום יפה ונעים, שבו כל החיות והצמחים יכולים לחיות בשלום ובביטחון. מיקי היה מאושר, ולראשונה הרגיש בבית.

מאותו יום, חיננית הבתה הפכה לסמל של חברות ושיתוף פעולה. כל מי שראה את הפרחים שלה ידע שהחיים יפים יותר כשעוזרים אחד לשני. והעמק המואר הפך לבית חם לכל החיות, עם חיננית במרכזו, פורחת ומחייכת.

כך נמשכת האגדה על חיננית הבתה, צמח פלא שמלמד את כולנו על כוח החברות והאהבה.