חיזור 

  שאינו גורלי, הבנה מיושנת, אך יישום מנומס ומתחשב.

משחר נעורי נמשכתי לנשים בוגרות. לא אחת, שמעתי קשישה בת שמונה-עשרה הקובעת פגישה איתי לכשאגדל. החלטתי להתבגר לפני הזמן. גופי הצנום הסגיר את גילי הצעיר, כנראה, ואכילה בלתי מבוקרת תוכל אולי לשנות זאת.  כיצד בכל זאת כיצד אפשר להתבגר במהירות?

מדי לילה, בשעות הקטנות, כשחזרתי מבילוי או נגינה במקום כלשהו, חיכתה לי ארוחת לילה קבועה. ארוחה מזינה שהייתה אמורה לשוות לגופי מראה בוגר. סיר גדול המיועד לתבשיל גדודי ובתוכו כמות אדירה של טחינה, מיץ מכמה לימונים, פטרוזיליה משליש ערוגה ושום בכמות המספיקה למשפחה טוניסאית לשבוע.

תוך כדי עיון בעיתון היומי שהתיישן כבר בגלל השעה המאוחרת, מוללתי בין אצבעותיי מחצית ככר לחם לבן לתוך הטחינה בסיר. את ה"קשה" קרעתי לפיסות קטנות ואת ה"רך" פוררתי אל תוך העיסה. לאחר עבודה מאומצת גבר הרעב. היה עלי להמתין עוד דקות מספר עד שהטחינה נספגה היטב בתוך הלחם. ערבוב של דקה ועשרים שניות והרי לך דייסה בת אלפי קלוריות, טעימה ומזינה, מוכנה למאכל לכיתת לוחמי קומנדו לפני יציאתם לפעילות ממושכת.

לקינוח, פרי. שניים, שלושה או ארבעה סוגים וכך מדדה בכבדות אל המיטה. התזונה הזו לא עזרה לי לשנות את גופי הצנום. לא בגרתי טרם זמני והטבע עשה את שלו ובגרתי על פי המתוכנן. מה שכן ברור לי, שאם היום הייתי מנסה לאכול ארוחת בגרות כזו, הייתי מסיים בחדר-מיון של אחד מבתי-החולים בסביבה או יותר גרוע.

אחה"צ יום קיצי רגיל. שוטטנו כמה חברים בחוף-השקט בחיפה. אם צעירה וילדה הקטן משתעשעים בחול. משהו בה משך אותי להתקרב אליה ולפתוח בשיחת חולין. היא סירבה בנימוס לכל הפצרותיי למפגש בינינו בטענה שאני ילד עדיין ובכלל היא נשואה באושר. התשובות החכמות שהוכנו מראש למקרה של טענה כזו, לא השפיעו ולא סיפקו את הסחורה. 

רק אלוהים יודע כמה תפילות נשאתי להיות כבר גדול ולא לשמוע את המשפט הזה. לא הבנתי שבמקום להתפלל לבגרות מוקדמת, פשוט אפנה לצעירות ממני. לפני שנפרדנו, פלטה הגברת הנכבדה שנזכרה במשהו על היותי בנה של גב' סגל. אם הייתה אפשרות להחליף את חול-הים בחול טובעני הייתי שוקע פנימה ברצון ללא בקשת חילוץ ממסוק חולף.

היום עבר כפי שעבר. שנת לילה מאוחרת והבוקר שלמחרת הגיע. נים לא נים אני שומע את קולה של אמי השואלת אותי:
על מה שוחחת עם רות חברתי השכנה בכניסה השנייה בבניין שלנו?"

נשארתי לשנייה עם עיניים עצומות, כדי שלא אצטרך לתת תשובה לשאלה. לא שוחחנו על זה יותר ולא נשאלתי. כמה קטנה ארצנו, חשבתי בליבי, היום אתה בחוף חיפאי מדבר עם מישהי ולמחרת זו חברה של אמך. אני מניח שבחוף "קופה קבנה" בברזיל, סיפור כזה לא היה מתרחש. שוקל להוציא דרכון בורמזי.

כרסנתי ואני, נערים לפני גיוס, שוטטנו בחוף-השקט. בוקר קיצי חם והחוף מלא מתרחצים. הגענו לקצה החוף, ליד שובר הגלים של הנמל יושבות שתי עלמות חן ומורחות קרם שיזוף אחת לרעותה. בהיותנו מומחים לשיזוף, הצענו את עזרתנו במריחה וכך התפתחה שיחה. מתברר שעלמות החן הן מורות בבית – ספר בעיר. אחת להיסטוריה וחברתה למוסיקה. כרסנתי שהתמחה בהיסטוריה החל להפגיז בשאלות בתחום. אני בתחומי, בתקווה שהידע ישכנע אותן להצטרף אלינו לבילוי. המבחנים בהיסטוריה בבית- הספר לא שיקפו את הידע של כרסנתי, כי המורות פשוט לא ידעו איזה שאלות לשאול. מפגן הידע לא עזר הפעם והמורות לא זכו לבלות במסיבות המפורסמות שלנו.

חלילה שלא תצוץ איזו זקנה קמוטה בכיסא גלגלים ותתלונן במשטרה שחפנתי פעם את ישבנה, ללא רשותה. יש התיישנות? בימים אלה, רק על סיפור כזה בכתב אני יכול להיכנס לכלא לשבע שנים ובגילי למי יש זמן לעונש כזה.

על כמה חברים הוטלה המשימה לארגן מלאי של נערות למסיבת יום ששי שתיערך במתכונת גדולה. הכישורים לכך נלמדים במשך שנים. להיות קשוח ואצילי בו זמנית, שרמנטי, חייכן, מנומס, רחב לב ומסוגל תוך כדי דיבור להלך בצעדי ריקוד מעודנים ומרשימים.

ראיתי שתיים, אחת יפה מאד ואחת יפה בלי מאד. ההבדל הוא הגמגום שלך.

חיפה רחוב הרצל בשעות הערב. כל נערה עם שיער גולש וחיוך ממיס לב שהגיעה לאזור עברה את החיזור עם מלאי התכונות שהזכרתי. למשימה יצאתי עם חברי אברהם ויינברג שהוא בעל זיכרון יוצא דופן ובוודאי יעיד על אמת דיברתי. תוך תיאום רב וחילופי משפטי חיזור עדינים הגענו לנושא המסיבה. מסיבת המאה. האמת שכל שבוע נערכה מסיבת המאה ועלמת-חן שלא נקלטה על ידי אחד החברים הוחלפה באחרת. כך היה בשנות החמישים שקדמו, כמדומני, לשנות הששים.

יתכן ושתי העלמות המיוחדות תזכינה להימנות עם קבוצת האורחות החדשות במסיבות שלנו. ליד קולנוע "אורה" ראינו שני נערים מטרידים את שתיהן. ניגשנו על מנת לעזור והמציקים נמלטו מיד. במקום לקבל מילות תודה אנחנו צועדים יחד עם שתיהן כברת דרך, מפעילים את קסמינו והן ללא אומר פשוט שומרות על זכות השתיקה. תכונת אופי שאיננה מבשרת טובות. אנחנו שחילצנו אותן משני המטרידים הפכנו למטרידים בעצמנו?

שלפנו את מיטב המילים היפות ואמרות הכנף שהיו כבר שגורות בפינו, אך הכל לשווא. לפתע מסתובבת הבכירה שביניהן ואומרת:
"אילו היית אילן סגל בוודאי שהיינו באות למסיבה שלכם".

הלם! לך שכנע אותן שאין לך אחות כשאתה ללא תעודה ובלי מסמך מזהה. אני מחפש אפילו בגרביים. אין שום נייר. הבדיחה הכי מצחיקה שסיפרתי להן, וזאת על פי הצחוק המתגלגל שלהן, הייתה שאני הוא אילן סגל אותו הן מחפשות. שכנעתי אותן לבוא לביתי ולשוחח עם אמי הורתי שתשכנע אותן שאני אכן בנה ונושא את השם המבוקש ואני מחזיק בתעודת לידה כחוק.

אינני יודע מה הסיפורים ששמעו עלי או על החברה אליה אני משתייך. בסופו של דבר הן באו, בילו, חזרו ובילו עד שנעלמו כמו עוד רבות אחרות באותה תקופה.

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" ברחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. מפגש קולני של חילופי ברכות, חדשות ותכנון הבילוי. משם היציאה לכוון הבית שנתרם באותו הערב לעריכת המסיבה. באותה תקופה רוב המסיבות נערכו אצל שמעון רייכשטט. הוריו רגילים למוסיקה וריקודים, כי זה הבית שגידל את צמדי "העופרים" למיניהם. הצמד המקורי היו שמוליק קראוס ואבי עופרים ואז הכירו את אסתר זייד, מהמשפחה המפורסמת והפכו לשלישיה לתקופה קצרה. סכסוך כספי הוציא את שמוליק לחופשי והצמד הפך למפורסם מאד. בארץ ובאירופה.

כמה מאתנו היו בעלי תפקיד מיוחד. במשך השבוע, כאמור, מסיירים ברחובות לאיתור נערות יפות. כאנשי מכירות מנוסים מוטל עלינו התפקיד לשכנען לבוא למסיבת השישי הקרובה.

כך קרה לא אחת שמספר הבנות עלה בהרבה על מספר הבנים ואז החלה מחלקת הסינון לעבוד. מספר קטגוריות הכתיבו את עניין ההישארות בחברה. ידע בריקודים, יופי והיענות לחיזורים. לעיתים חִיפָּה היופי על הידע בריקוד, אותו היינו מעבירים בשיעור מזורז לטובת התאקלמות מלאה. מכוערות נשלחו לדרכן אלא אם הצטיידו בחברה יפה. אני בוש ונכלם בתיאורים, אך זה היה הנוהג וכולנו פועלים שנים לשנותו. איני מתפאר בו, רק מציין עובדות שהיו.

מסיבת יום-עצמאות אחת אצל רייכשטט, דירת 'העופרים', הייתה יוצאת דופן במיוחד. מרוב דאגה, שלא תהיה מספיק עשירה בבנות המין השני, עבדנו כל השבוע שעות נוספות בגיוס. בליל המסיבה התברר שאנחנו סובלים מפיצוץ דמוגרפי רציני. למעלה משבעים בנות מול כעשרים בנים. בחדר המדרגות ועל המדרכה, נערות מהמיטב בחיפה רבתי, ממתינות לתורן להיכנס ולרקוד עם אחד המקובלים. הצלחה תיתן כרטיס קבוע להמשך הדרך בחברה. היום זה נשמע מאד שחצני, אך מה לעשות זה בדיוק מה שהיה.    

הוועדה האחראית על הניפוי עשתה עבודתה נאמנה. אחת השיטות הקלות הייתה שינוי זמני של מקום המפגש מבלי להודיע לנדון, שמהר מאד הבין שתפקידו הסתיים. שיטה אחרת, שחצנית במקצת, הייתה שיחה מלב אל לב שבה מודיעים לנדון שישתדל לבלות במקומות אחרים. נערה שהצליחה להתחבר לאחד הפנויים המקובלים, מקומה מובטח גם אם היה לה שלילי ביתר הקטגוריות.

לאחר אסון במשפחת רייכשטט\עופרים במותו הטראגי של האב החלפנו את מקום בסיס המסיבות למעונו של בעל התקליטייה העשירה אהרון שמש, עליו עוד יסופר.

אנא! אם מי מכן קוראת סיפור זה ומוכנה להעיד על האמת שבנאמר – צרי קשר!

את הסיפור הזה אני מעדיף לשכוח. אז…כתבתי, קראתם, שכחנו!!! רק, ללא ברירה, אברהם ויינברג נקרא לעדות. צור קשר!