בימים סוערים אלה, כאשר על הפרק נמצאת, בין השאר, סוגיית גיוס חרדים לצבא, ובהם מי שאינם לומדים בישיבות – ישנם מי שמפנים את ביקורתם לעבר דוד בן-גוריון. הוא פטר ב-1949, 400 בחורי ישיבה מהתגייסות לצבא בתנאי שהם עסוקים בלימוד תורה.
במטרה להבהיר את צעדו, שיגר בן גוריון בספטמבר 1963 משדה בוקר, מכתב לראש הממשלה הטרי, לוי אשכול, וזו לשונו: "אשכול יקר – אין אני סבור שאתה זקוק לעצותי בענייני הממשלה, ואין בדעתי, כמובן, לתת עצות, אבל השתוללות הקנאים עוברת כול גבול, ואני מרגיש שאני אחראי לכך במידה ידועה:
אני שחררתי בחורי ישיבה משירות צבאי. אומנם עשיתי זאת כשמספרם היה קטן, אבל הם הולכים ומתרבים, ובהתפרקותם הם מהווים סכנה לכבוד המדינה.
אין אנו יכולים להופיע בעולם כאלבמה או כדרום אמריקה. אני מציע שכול בחור ישיבה בגיל 18 ומעלה שייתפס בהתקהלות בלתי חוקית, בזריקת אבנים ובהתפרעות נגד אזרחים ושאר מעשי אלימות וביריונות – יגוייס מיד לצבא וישרת ככל צעיר בישראל – 30 חודש – לא במישרה דתית, אלא כחייל פשוט. בכלל, יש אולי לבדוק כול שאלת בחורי ישיבה אם הם צריכים להיות פטורים מחובת צבא, אבל פורעי חוק ודאי לא צריכים להינות מהפריווילגיה מפוקפקת זו.
בברכת שנה טובה,
ד. בן-גוריון"
בן גוריון אחראי על משגים רבים אחרי מלחמת העצמאות, למעשה לא רק הוא אלא כל ממשלות השמאל עד זו ששיווקה לנו את אוסלו ואת ההתנתקות החד-צדדית מעזה. סבורים אנחנו, כי יש השתוללות של פעילי שמאל כמו באלבמה או דרום אמריקה שסוגרים מדי סופ"ש צמתים, מפריעים שעות במגפונים, מקללים מגדפים ומפריעים לכוחות הבטחון. אולי היה משגה לתת להם חופש פעולה להתפרעויות וצריך להכניס אותם לכלא כאחרון העבריינים הפשוטים.