"ארוסתי מתעלמת ממני ונעלמה!"
בשנים שקדמו להקמת המדינה, ענייני היישוב העברי התנהלו בחיפה באמצעות ועד הקהילה העברית בעיר. הוועד הזה היה, בעצם, ההנהגה של יהודי חיפה. בין תפקידיו נדרש הוועד לפתור בעיות אישיות, כמו במקרה הבא: תושב בתי מחסה בירושלים שלח בראש חודש חשוון תרצ"ז, 1937, מכתב בזו הלשון (לא נגענו): "לכבוד מנהל ועד הקהילה דחיפה: היות שאני עשיתי תנאים עם הבתולה ש.ג. מפולניא (האות אלף בסוף), והיא באה בחודש אבגוסט 1936 על ידי ששלחתי לה רישיון אחרי הרבה עמל ויגיעה, ואחר כל זאת היא מתעלמת ממני, ואין לי שום ידיעה ממנה. רק מכתב אחד כתבה לי אחרי היותה חודש בחיפה, בלי שום כתובת מקום מגורה, ומן אז והלאה אין לי שום ידיעה ממנה.
"גם פרסמתי פעם אחת בעיתון הדבר, ועכשיו נקראתי אל הממשלה, והיא חקרה אותי אם היו הנישואין. ואני השבתי להם כי עבור המהומות לא יכולתי להתראות עם ארוסתי, והם שאלו אותי אימתי יהי הנישואין, וביקשתי מהם זמן של חודש וחצי, ונתנו לי את הזמן שעד אותו הזמן עלי להמציא להם את תעודת הנישואין שלנו.
"וכעת הזמן מתקרב ואין לי שום ידיעה ממנה. לכן, בקשתי שטוחה ופרושה ממך להתעניין בדבר זה, כי בזה תלוי אני וארוסתי והעדים ובעלי התעודות והרבנים והסוכנות של ארץ ישראל בירושלים. על כן, נא לחקור היטב ולהתעניין בדבר הזה עד שידו מגעת – למען לא יחולל כבוד ישראל בעיני הממשלה (הבריטית), ובאם שימצא אותה ויראה כי נחוץ הדבר שאני אבוא לחיפה – אזי יודיעני נא על ידי מכתב ואני אבוא, בעזרת השם, שמה. "הערה: לדעת כי הרישיון כניסה ניתנה רק באופן זה שהיא ארוסתי ועליה להינשא לי אחרי בואה לירושלים.
"אצל מר ט.ד. רחוב החלוץ מספר שלוש קומה שנייה, נמצא מכתב נחוץ מאוד לטובת הגברת ש.ג., ממני. בכבוד רב ממני (וכאן מופיע שמו של האיש)".
תשובת מזכיר ועד הקהילה: "חיפשנוה ולא מצאנוה"
"מגיפת ההתפטרויות מן המשטרה עלולה להתגבר"
להלן מכתב שכתבו שוטרים עבריים במשטרת המנדט הבריטי בינואר 1930 לועד הקהילה העברית בחיפה: "אנחנו, השוטרים העברים בחיפה, פונים לכבודו בתזכיר, אחרי שפנינו למוסדות הציוניים האחראים, כמו הוועד הלאומי וההנהלה הציונית, בדבר עזרה והבטחת קיומנו המינימאלי, בכדי שנוכל להמשיך את קושי מצבנו במשטרה הנוכחית, ולדאבוננו הגדול התשובה שקיבלנו עד היום היא שלילית".
השוטרים קבלו על תנאי שכר ירודים, על אי-יכולת להתקדם בסולם הדרגות, וכן על הכרח לעבוד עבודה מפרכת ומייגעת, בלי קבלת שכר תמורת עבודה בשעות נוספות ובלי מנוחה מספקת, כלשונם. וכל זאת – הם מציינים – לצד התנכלויות על רקע לאומני מצד "עמיתיהם" הערבים, וכן על רקע אתני מצד הקצינים הבריטים.
"לכן, אנו מוצאים לחובתנו לפנות אליכם, בדרישה האחרונה בדבר התמיכה הדרושה לנו. מצבנו הנוכחי במשטרה הארץ-ישראלית-הערבית הוא כזה שקשה לפעול על חברינו שיסכימו להמשיך את עבודתם במשטרה, ומגיפת ההתפטרויות מן המשטרה עלולה להתגבר, וסוף הדבר יהיה שהמשטרה בחיפה תישאר נקייה משוטרים יהודים".
כאן מציינים כותבי המכתב שאי-אפשר באופן מוחלט להתקיים ממשכורת זעומה של שש לירות ארץ-ישראליות לחודש. ועוד הם קובלים. ציטוט: "יחס בלתי הגון ושל שינאה כמעט גלוייה מצד הקצינים הערבים, ובמידה ידועה גם של הקצינים האנגלים. מצב סכנה תמידי מחשש של עלילות ואינטריגות מצד החברים, כביכול, הערבים".
"אין ספק שהשוטרים היהודים בארץ מוכנים להקריב כל קורבנות שיידרשו לטובת בניין הבית הלאומי, ולא ייחתו מפני כל הקושיים והסכנות הצפויות לנו במילואינו את תפקידנו הלאומי והאחראי. אם לא ייעשה דבר מה כדי לעצור את המגיפה הנ"ל, תהיינה התוצאות – משטרה ערבית נקייה בעיר חיפה, שחמישים אחוז מתושביה הם יהודים".
ובאשר ליחסם של הקצינים הבריטים, המשך ציטוט: "הנה לכם לדוגמא התנהגות של קצין גבוה כמו מפקד המשטרה של מחוז הצפון, ששלח מכתב למפקד המשטרה הכללי בירושלים, ובו הוא מהלל את הצטיינותם של השוטרים הערבים, מרכאות: 'בשוד וברצח ביהודים', ומציע להעלותם בדרגא. (אין זו טעות)
"באה תשובה ממפקד המשטרה בירושלים להעלותם בדרגא…ניתנה פקודה לשלושה קצינים ערבים לכתוב העלאת דרגא לשוטרים, והללו כתבו לאחד-עשר ערבים, ולא נמצא אף יהודי אחד שיצטיין בשעת המאורעות, ושיהיה גם הוא ראוי לעלות בדרגא. זה הוא דעתם של הקצינים הערבים יחד עם הקצינים האנגלים, למרות הצטיינותנו אנו במאורעות הדמים האחרונים, ומי עוד כמוכם יודע כמה עשרות ואולי גם מאות יהודים ניצלו על ידי עמדתנו הנכונה, והגנתנו המסורתית להם. מתשובתכם החיובית תלוייה המשכתנו במשטרה בתנאים כאלו".
תשובת ועד הקהילה לא ידועה.
רוצה להחזיק חיות טרף מסוכנת? קבל היתר מראש העיריה!
על פי חוק-עזר משנת 1967 בנושא "הסדרת מקומות רחצה", כתוב במפורש: "לא יביא אדם לשפת הים בעל חיים", למעט כלב. ובהגדרה מהו בעל חיים, אז לצד בקר, גמל, סוס, חזיר, חתול וקוף – כתוב גם דוב. לכן, אסור להביא דובים לחופי הים בחיפה. נמרים ואריות – לא כתוב, אז ודאי מותר…
על מנת להחזיק חיית טרף, או כל בעל חיים מסוכן אחר, בחיפה – חייבים לקבל היתר מראש העירייה.
ומה בקשר לחיות טרף רעבות? נניח שיש לנו היתר מראש העירייה ואנחנו הולכים עם נמר או עם אריה במרכז הכרמל בחיפה, ופתאום הנמר או האריה אומרים לך שהם רעבים. אז כדי שחיית הטרף לא תאכל עוברי-אורח חפים מפשע, אתה מוציא סנדוויץ מהכיס, מאכיל את החיה והיא זורקת את השיירים למידרכה. איך אומרים? "גם אתה אכלת אותה!".
חוק עזר משנת 1981 מזהיר: "לא יאכיל אדם בעל חיים – ובהגדרה גם חיית טרף – ברחוב, באופן שיש בו כדי לזהם את הרחוב". דרך להתגוננות היא לטעון שהחיה השליכה את השיירים ולא אתה. נראה פקח עירוני מעז להתקרב אל הנמר או האריה ורושם להם דו"ח…
עד כאן מארכיון העיר חיפה.