קריית שמונה מלווה את חיי לאורך השנים, אף שמעולם לא התגוררתי בה. זיכרונותיי קשורים לעיר במספר תחנות משמעותיות. באמצע שנות השבעים, כשהייתי ילד, אירחנו בביתנו ילדים בני גילי מקריית שמונה, שהייתה נתונה באותה תקופה למטחי קטיושות בלתי פוסקים. עם חלקם נשמר קשר מכתבים למשך כמה שנים, אך עם הזמן הקשר דעך.
בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים הפכה קריית שמונה לתחנה קבועה בדרכי לרמת הגולן, עצירה בלתי נמנעת לפלאפל מקומי לפני ההגעה לבסיס.
קיר הטיפוס "רוג'ום"
השנים חלפו, ובשנים האחרונות היה לי הכבוד להיות מעורב בפרויקט יוצא דופן בעיר: הקמת קיר הטיפוס "רוג'ום". מדובר ביוזמה ייחודית של אהרון, צעיר דתי מסוסיא, שהשתקע בגליל ובנה מאפס קיר טיפוס ומרכז אתגרי מלא חיים. המקום שגשג ושרד את אתגרי תקופת הקורונה, אך לצערנו נסגר עם פרוץ המלחמה. כיום מתקיימים מאמצים לשיקום ולפתיחה מחודשת של המרכז, בתקווה להחזיר את חיוניותו לעיר.
לאחרונה חזרתי לקריית שמונה, חמוש במצלמה
רחובות קריית שמונה נטושים
מתוך יותר מעשרים אלף תושבים ישנם בעיר עכשיו פחות מארבעת אלפים. המסחר המועט מתרכז בכמה בתי אוכל הפתוחים משני צידי הכביש הראשי. מספר המכוניות החולפות קטן מהרגיל והתחושה הכללית היא של עזובה, עזובה ועצב.
סימני המלחמה בכל מקום
בשיטוט ברחובות העיר מתגלים עוד ועוד סימני פגיעה, חלונות שבורים, סרטי הרחקה, סימני שריפה שכובתה, העיר מתגלה, רובד אחר רובד, דרך סימני המלחמה.
בתים שנפגעו מטילים
חלק מהבתים שנפגעו נאטמו והם ממתינים להכרעה: שיקום או הריסה ובנייה מחדש. ישנם מבנים שמצבם מאפשר שיקום פיזי, אך עולה שאלה קשה – האם התושבים יבחרו לשוב ולהתגורר בהם לאור הזיכרונות הקשים והפגיעות שחוו?
תיעוד של מקומות שננטשו בעקבות עימותים אלימים
תחום העניין המכונה אורבן אקספלוריישן (Urban Exploration) מתמקד בחקר ותיעוד של מקומות שננטשו בעקבות עימותים אלימים. אזורים אלה מהווים עדות מוחשית להשלכותיה ההרסניות של המלחמה על קהילות, חיים עירוניים ותשתיות. הצלמים והחוקרים בתחום זה שמים דגש על מבנים ושטחים הנושאים את סימני ההרס, הבלייה והעזובה, לעיתים כתוצאה מעזיבה פתאומית.
זעקה מוסרית
תיעוד זה אינו רק אסתטי; הוא מציע חלון היסטורי וחברתי ייחודי, המדגיש את השפעתם של עימותים על האנושות. לעיתים קרובות הוא מתפקד כזעקה מוסרית, או כבסיס לשיח על שיקום ופיוס. המקומות המצולמים משלבים נרטיבים של כאב, אובדן ותקווה, הנשקפים מבעד לעדשה. התמונות הבאות צולמו מתוך תפיסה זו, מתוך רצון להעניק מבט נוסף על הסיפור האנושי מאחורי ההריסות.
העמק הנשקף ממול – מלבלב
ממזרח לקריית שמונה מתפרש חלקו הצפוני והמוריק של עמק החולה, שבו הנשירים מתחילים ללבלב, ועלווה ירוקה עוטפת את האדמה הפורייה של העמק.
קריית שמונה, הממוקמת בלב הנוף המרהיב הזה, ראויה לתהליך שיקום מקיף – פיזי, כלכלי וחברתי. יש לה הפוטנציאל להפוך לעיר מחוז מרכזית ומשגשגת, שתשמש עוגן לאזור היפהפה והעשיר באפשרויות שסביבה.
זכותה של ישראל לחיות בביטחון וזה דורש סבלנות והרבה עבודה בסוף יהיה טוב
תודה על העלאת המודעות.
כבר הרבה שנים החנויות שבמרכז המסחרי, איך להגיד, שוממות…החיים התנהלו בביג, בקניונים…או מתקופת הקורונה באונליין.
תבדוק גם בערים אחרות שלא במלחמה, ותראה שהדברים די דומים.
זה לא נכון היה שם מקום של שיזוף ומספרות וחנויות ממש לא נכון שהיו שוממות
כדאי גם לבדוק מה מצב התושבים בחיפה שביתם ורכושם נפגעו מפגיעות טילי החיזבאללה…
אני יודעת על חוסר אונים ומענה מצד הרשויות אין.
מכרה שלי חזרה לגור בביתה שכל החלונות בו מנופצים והחורבן וההרס מסביב משרה רק יאוש
כע אבל שהם יפנו למי שצריך
מה הקשר להעלת מודעות
מדובר פה בכתבה על קרית שמונה היא נטושה ארוסה ואף אחד לא שם על זה
הנה הבית שלי ארוס ועדין אפילו לא מתקדמים בתיקונים והנה עוד שניה עוצרים את הפינוי ויש אנשים שאין להם איך לחזור לבית שלהם אז באמת דיי לקשר כל הזמן ערים אחרות
כל הכבוד לך אבי אלבאום על הכתבה הזו.שבוע טוב ומבורך לכולם.