התמוטטות נתניהו – האם מגיע לציבור לדעת את המצב הרפואי של פוליטיקאים בזירה הארצית והמקומית?

טור דעה מאת עו"ד ואדריכל ליאור דץ מומחה למשפט ותקשורת אסטרטגית

היום התבשרנו כי ראש הממשלה נתניהו התמוטט בביתו. לפי דיווחים שפורסמו במספר כלי תקשורת ארציים, נתניהו התעלף ונפל לרצפה ובשל הנפילה, ראשו נחבט בעוצמה ברצפה. בעקבות כך הוא הובהל ואושפז בבית החולים שיבא בתל השומר. בשעות הראשונות התרוצצו שמועות לגבי מצבו. כנראה שהפעם לפחות נקווה שהדיווחים שיוצאים מדוברות הממשלה הם נכונים ולא מדובר בספין. העובדה שראש הממשלה נתניהו, מסרב לחשוף את התיק הרפואי, רק תורמת לחוסר האמון ולשמועות – להתרוצץ.

מה דעתכם, האם פוליטיקאי שמתמודד לתפקיד בכיר כגון ראש הממשלה או ראש עיר והוא סובל ממחלה שלא מאפשרת לו לכהן בתפקיד ולשרת את הציבור (כגון אלצהיימר, מחלת זקנה אחרת, מחלת נפש או מחלה אחרת) צריך לידע את הציבור על מצבו הרפואי?

אני סבור שכן !!!

זכות הציבור לדעת נחשבת לזכות יסוד בחברה הדמוקרטית לא פחות מהזכות לפרטיות.
האיזון בין שני הערכים מחייב שנבחר ציבור, שמבקש את אמון הציבור, ידווח לבוחרים אם הוא באמת יכול לתפקד ולעמוד מאחורי הבטחתו לציבור.

איש ציבור שמבקש את אמון הציבור מוותר, הלכה למעשה, על הזכות לפרטיות. במידה שהוא מעדיף את הפרטיות, אל-לו להתמודד.
נתחיל מהסוף ונגיד שבמדינת ישראל אין שום חוק שמחייב אנשי ציבור לחשוף את מצבם הבריאותי, גם כזה שיכול להשפיע על יכולתם לתפקד או לקבל החלטות.

לפני כעשור הוגשו כמה הצעות חוק פרטיות, שניסו לחייב חשיפה של מצבו הבריאותי של ראש הממשלה, באמצעות הקמת גוף רפואי נייטראלי, שלפניו ייחשף המידע והוא יחליט מה מתוכו רלוונטי לפרסום.

המצב היום הוא שחברי כנסת, שרים ובכירים אחרים כמו ראשי הערים, צריכים למסור דיווח על אינטרסים כספיים שלהם, אבל אינם צריכים לפרט דבר על מצבם הבריאותי, למרות שיכול להיות שלמצב הבריאותי שלהם עשויה להיות השפעה קריטית על התפקוד שלהם.

זה מצב לא הגיוני, אבל עד שהמצב החוקי ישתנה, הציבור צריך לדרוש מנבחרי הציבור ומכל מי שמבקש את אמונם לחשוף את מצבו הבריאותי.

הרי לא יעלה על הדעת, למשל, שראש ממשלה או ראש עיר שחולה במחלה סופנית או באלצהיימר, יתמודד לכהונה הנכספת וייבחר. לדעתי, אם כך יקרה, מדובר בהונאה של הציבור.

ההיסטוריה הפוליטית רצופה מקרים שבהם מנהיגים מנעו מידע על מצבם הבריאותי מהציבור ונושא הגיל והבריאותי היה חלק מהקמפין הבחירות.
הדוגמה הטובה ביותר היתה בבחירות לנשיאות ארה"ב כאשר הילרי קלינטון התמודדה לנשיאות היו שמועות על מצבה הבריאותי. גם בימים אלה מתנהל בארה"ב קמפיין שלם בשאלת מצבו הבריאותי של נשיא ארה"ב ביידן בשל גילו המופלג.

מנהיגים הסתירו את מצבם הרפואי

בעבר כולם זוכרים את העובדה שמנהיגים הסתירו את מצב הרפואי למרות שזה השפיע על תיפקודם :
לוי אשכול הסתיר מחלת לב, גולדה מאיר שמרה בסוד את הסרטן שבו לקתה והשבץ של אריאל שרון הוגדר כ"קל". יגאל אלון, שר בכיר בממשלה, אושפז בתל השומר בשל "קלקול קיבה", כשלמעשה עבר שני התקפי לב.

באשר להסתרת המידע בנוגע למצב בריאותה של ראש הממשלה לשעבר, גולדה מאיר: לאחר מותה התברר כי בזמן שכיהנה כראש ממשלה היא לקתה בסרטן. מאיר הייתה מגיעה בשעת בוקר מוקדמת מאוד לבית החולים, מטופלת בהקרנות ונוסעת למשרדה, לפני שראשון המטופלים היה מגיע למרפאה.

הציבור, שלא ידע כמעט דבר על מחלתה, למעט דיווחים על נזלת או שלבקת חוגרת, התפעל מבריאותה של הגברת הקשישה, שעישנה סיגריות בשרשרת. יש הטוענים שמצבה הבריאותי זה שהקשה אליה לנהל את המלחמת יום כיפור והיה אחת הסיבות לכישלון.

המקרה הבולט ביותר נגע למצב בריאותו של ראש הממשלה המנוח מנחם בגין. רבות דובר על הדיכאון הקליני שפקד את בגין בתקופת מלחמת לבנון, דיכאון שהשפיע על תפקודו והביא לבסוף לפרישתו מהחיים הפוליטיים באוגוסט 1983 ולהסתגרותו בביתו.

הדרישה לדווח בפומבי על מצבם הבריאותי של המנהיגים חזרה לכותרות בעקבות אשפוזו של ראש הממשלה אריאל שרון בדצמבר 2005. האבחנה הייתה אז "אירוע מוחי קל" שנגרם מקריש. בעקבות אותו מקרה, תבע ח"כ לשעבר אריה אלדד (האיחוד הלאומי) מרופאיו של שרון למסור לציבור דיווח מלא ומפורט על מצבו הבריאותי. "לא ייתכן שגורל המדינה יהיה תלוי בקריש דם בגודל מילימטר".

גם לגבי יצחק רבין רמטכ"ל בתקופת מלחמת ששת הימים היו שמעות שחלה בדיכאון שלא אפשר לו לתפקד וכן היו שמועות על הרגלי השתיה שלו, דבר אשר הפך לאחר שנים חלק מהקמפיין הפוליטי שניהל נגדון הימין בתקופת הסכמי אוסלו ובמסגרת ההתמודדות שלו לראשות הממשלה בפעם השניה.

הדיון סביב מצבם הבריאותי של אנשי ציבור קיים גם במישור המוניציפלי, בעיקר כאשר מדובר במועמד לאחר גיל הפרישה (גיל 67+).
זכורה לנו ההתמודדות של טדי קולק ראש העיר של ירושלים, כאשר התמודד בגיל מבוגר מול אולמרט הצעיר והפסיד.

לטענת מומחים, אחת הסיבות להדחתו היתה מצבו הרפואי, למרות שהוא לא פרסם את תיקו הרפואי ולמרות הכחשות יועציו. אבל הגיל ומצבו ניכר מאוד בהופעותיו הציבור. גם לגבי יעקב טרנר ראש העיר באר שבע שביקש להתמודד גם הוא בגיל מבוגר לאחר כהונה ממושכת, הכריע בסוף מצבו הרפואי כפי שנתפס בעיני הבוחרים וכן השמועות על מחלת האלצהיימר והוא הודח על ידי סגנו הצעיר רוביק דנילוביץ.

מתברר שלציבור יש חושים להבין את מצבם של המועמדים (חוכמת ההמונים). יתכן כי אם היו המועמדים חושפים את תיקם הרפואי ומוכיחים לציבור שמדובר בשמועות מצבם היה שונה, אבל הם בחרו להסתיר כי כנראה היה להם מה להסתיר.

לכן, בעידן החדש, בעיקר בעידן הרשתות החברתיות, ראשי ממשלה ופוליטיקאים מדווחים כמעט על כל בעיה בריאותית, מלווים ברופא צמוד ומקפידים להדגיש שהם בכושר מצוין, זאת בכדי לשלוט על השיח התקשורתי ולהדוף שמועות. במיוחד כאשר מדובר בפוליטיקאי מבוגר.

לכן, אני ממליץ לכל המעומדים המבקשים את אמון הציבור, ולא רק אלה שהם מבוגרים בגילם, לנהוג בשקיפות ולפרסם את התיק הרפואי שלהם. אחרת הציבור יחשוב שיש להם מה להסתיר.
בכל מקרה, הציבור צריך לדרוש את חשיפת המידע אודות מצבם הרפואי של המועמדים, כחלק מגילוי מהותי שנדרש מכל המועמדים, תוך דגש על מחלות העשויות להשפיע באופן מהותי על יכולתם לתפקד בכהונה הציבורית אליה הם שואפים.