דמיינו בניין מגורים שגרים בו 100 בעלי זכות הצבעה. ביום הבחירות, 60 מהדיירים יוצאים אל הקלפי וממלאים את חובתם האזרחית, בעוד 40 דיירים נשארים בבית. חלקם משוכנעים ש"כולם אותו דבר", אחרים מאוכזבים מהתנהלות הפוליטיקאים, וישנם כאלה הסבורים, שקולם הקטן ממילא לא ישנה דבר.
מתוך 60 המצביעים שכן מימשו את זכותם, 35 בחרו במפלגה א׳ ו־25 בחרו במפלגה ב׳. כך, בזכות השתתפותם, מפלגה א׳ קוטפת את הרוב וקובעת את סדר היום עבור הבניין כולו.
אבל עכשיו עצרו לחשוב: מה היה קורה אילו אותם 40 אזרחים אדישים או מאוכזבים היו יוצאים מהבית וניגשים לקלפי? אם חלק ניכר מהם היה בוחר במפלגה ב׳, תמונת המצב הייתה מתהפכת לחלוטין. התוצאה הזו מלמדת אותנו אמת פשוטה וכואבת: אדם שבוחר שלא להצביע, אינו מבטל את כוחם של האחרים, אלא בפועל משאיר בידיהם בלעדית, את זכות ההכרעה על עתידו שלו.
ברור לחלוטין שאיש אינו מחייב אתכם לאהוב את כל הפוליטיקאים, ואין ציפייה שתמצאו מפלגה שתענה על כל ציפיותיכם באופן מושלם. עם זאת, לפני שאתם בוחרים לוותר על הקול שלכם מתוך כעס או תסכול, שאלו את עצמכם את השאלה האמיתית: האם אתם באמת מוותרים מרצון על ההשפעה שלכם על עתיד המדינה, או שאתם פשוט מעדיפים את נוחות ההימנעות?
אכזבה מהמערכת הפוליטית צריכה להיות מנוע לדרישת שינוי מהותי, לבחינה ביקורתית של חלופות ולהטלת אחריות אמיתית על נבחרי הציבור, היא בשום אופן לא הצדקה לוותר מראש על זכות היסוד להשפיע.
בסופו של דבר, ביום הבחירות, אל תתנו לאחרים לקבל את ההחלטות הגורליות במקומכם, רק משום שבחרתם להישאר פסיביים בבית. קומו, השפיעו, ואל תתנו לאחרים להחליט בשבילכם.
מי שנשאר בבית ביום הבחירות, אז זה ייחשב כיום חופש על חשבונו! המעביד ישלם לעובד בגין יום חופש רק אם יביא פתק המוכיח כי הוא בחר ולא בילה בקניונים. זה יכריח את כולם לצאת ולבחור או ללכת.לעבודה.
דבר נוסף מעניין לפי רוב הסקרים המשותפת ורעמ זוכות לשיעורי הצבעה חריגים וגבוהים ושיעורי הצבעה גבוהים ,בחלק מהסקרים עם 15 מנדטים(10 כיום).
מאידך בפעם הראשונה לפי חלק מהפרשנים צפוי שיעור הצבעה נמוך יותר דווקא בקרב החרדים (שקשורה מאכזבתם של המצביעים והרבנים מנציגי הציבור שלהם) ציבור יש לזכור שבאופן מסורתי בפעמים קודמות מגיעים לקלפי באחוזים מאד גבוהים.
ולכן אם גם באוכלוסייה הכללית יהיו שיעורי הצבעה לא גבוהים זה עשוי לשנות את התמונה הפוליטית ויש יגידו לדרדר את ישראל ואת הזהות שלה כמדינה יהודית.
חייבים לצאת לבחור כדי שהשמאלנים לא ימכרו את המדינה שלנו ואז גם לכתוב מה שרוצים לא נוכל
נכון מאד בגלל זה צריך לצאת להצביע ולא לתת סיכוי אפילו קלוש למפלגות תומכות טרור עבאס ושות להשפיע על מדיניות וועם ישראל
אדון אדיב יש קלפיות מונגשות שיבקשו להצביע בקלפי כזו אף אחד לא עושה דווקא לענשים מבוגרים. יש גם פרסום על זה.
מי שלא מטפל בזה כי הוא מהנה להתעצבן ונרגן – אולי מוטב שבכלל לא יצביע.
יעקב, זה לא בהכרח אזרחים אדישים. יש אנשים מבוגרים שמגיעים לקלפי ולא יכולים לעלות במדרגות ומוותרים.
יש קלפיות לא מונגשות.
יש הרבה קשיים בהגעה לקלפיות.
1. אלו שטויות המדינה מאפשרת לבקש להצביע בקלפי מונגשת
2. הרבה אנשים לא אדישים הם פשוט מבינים ששיטת הבחירות הקואליציונית מקלקלת וגרועה ואין אף מפלגה שמציעה לתקן אותה.
הכל משחקי כסאות בלי יכולת השפעה אמיתית כמו בחירות אזוריות או ישירות לראשות הממשלה. זה אסון מתגלגל.
3. אולי יש מבוגרים דמניים שמוטב שלא יצביעו כי הם חיים על נוסטלגיות מזויפות בלי ראייה עכשוית.
זה נכון.
ראיתי הרבה אנשים מבוגרים שמגיעים לקלפי שיש בו כמה חדרים להצבעה בקומות שונות, אבל דווקא אותם שמו בקומה האחרונה.
האנשים המבוגרים האלה תרמו ותורמים למדינה והם לא פחות אינטלגנטים מהמגיב אייל שכתב מעלי.
אני מסכים שיש בעיה בשיטת הבחירות, אבל יעקב כתב על בעיה שיש שיעורי הצבעה נמוכים ונועם הסביר את אחת הסיבות לכך.
זה לא רק אדישות וחוסר אכפתיות. זה גם בעיות טכניות.
תירוצים כמו חול. נגיד ש-5000 מבוגרים לא יכולים להצביע לחיפה. עליי. למה בבחירות האחרונות לא הצביעו 45% מתושבי העיר? בגלל בעיות במציאת החדר?