המשרד להגנת הסביבה בוחן חלופות למיכל האמוניה במפרץ חיפה
השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן: "מחובתנו לבחון חלופות למיקום הנוכחי של מיכל האמוניה המהווה פוטנציאל סיכון לתושבי מפרץ חיפה, ולהבטיח שמירה מקסימאלית על בריאות הציבור ובטיחותו."
המשרד להגנת הסביבה פרסם לאחרונה מכרז לביצוע בחינת חלופות היבוא , האחסון, הניפוק והשינוע של האמוניה במפרץ חיפה. במכרז זכתה חברת 'אתוס' אדריכלות , תכנון וסביבה'. החברה תגיש את מסקנותיה בנושא למשרד תוך מספר חודשים.
האמוניה הינה מוצר חיוני למשק ומשמשת כחומר גלם בסיסי בתעשייה (דשנים , תרופות, שמרי לחם , מערכות חיטוי וכו' ) וכן כחומר הקירור העיקרי לבתי קירור במפעלים ומחסני המזון בארץ. כיום רוב אחסונו הוא במיכל האמוניה במסוף הכימיקלים במפרץ חיפה שנבנה בשנות ה- 80 עם הגנות על פי דו"ח שהוכן ברפא"ל ועל פי דרישות הג"א .
בעקבות מלחמת לבנון השנייה בחנה ועדה ציבורית ברשות האלוף במיל, הרצל שפיר, את ההיבטים של הערכות והתגוננות בכל הקשור לחומרים מסוכנים במפרץ חיפה בשגרה ובחירום . הועדה מצאה כי אמצעי המיגון שננקטו למניעת סיכון ממיכל האמוניה מספקים בתוספות מסוימות שבוצעו במסוף על ידי חברת חיפה כימיקלים.
למרות שועדת שפיר לא המליצה על פינוי מיכל האמוניה, הורה השר ארדן, לבחון חלופות למערך הקיים, זאת לאור סימני השאלה לגבי הסיכונים העלולים לנבוע ממנו.
לאחרונה פרסם המשרד מכרז ובו פניה לצוותים מקצועיים להגיש את הצעותיהם .
המכרז פירט את הרכב הצוות המקצועי הנדרש, את ההשכלה הנדרשת מכל אחד מחבריו ואת הניסיון המעשי בפרויקטים דומים של כל אחד מחבריו . עבודת הצוות תלווה בועדת היגוי בה חברים אנשי המקצוע של המשרד להגנת הסביבה ואנשי מקצוע רלוונטיים אחרים.
כל הכבוד לשר שאכן עושה עבודתו, דואג לסביבה וחושב על התושבים שמסביב למיכל האמוניה.
מנגד, לא ברור למה ראש העיר שלנו שהיה צריך לדאוג לנושא הזה, לא עשה עבודה זו, אך מוציא הודעה שבה הוא כמעט מתרברב כאילו היה לו יד בדבר. בזמן כזה השתיקה היתה מתאימה יותר.
נו באמת.
זה כבר שקוף כל כך. נסיון של יהב להוריד את האחריות ולהעביר אותה לגלעד ארדן.
לא יונה, תושבי חיפה יודו לראש העיר אם יחליט לפעול מיוזמתו להעתקת מיכל האמוניה.
הם גם יודו לו אם לא יכניס למפרץ חיפה עוד מזהמים כמו מפעל הכימיקלים מעתלית.
גלעד ארדן? אולי גלעד ארדן צריך להיות ראש העיר.
ראש העיר יונה יהב: "כל תושבי מטרופולין חיפה יודו לשר גלעד ארדן כשמיכל האמוניה יועתק ממפרץ חיפה"
"כל תושבי מטרופולין חיפה יודו לשר להגנת הסביבה גלעד ארדן ביום בו יועתק מיכל האמניה מלב מפרץ חיפה". כך אמר היום ראש העיר חיפה יונה יהב, בהתייחסו להנחיית השר להגנת הסביבה לבחון חלופות למיקומו של הנוכחי מיכל האמוניה והוצאתו מלב מפרץ חיפה.
יהב המוביל מאז נבחר לתפקידו מאבק להוצאת מיכל האמוניה ממפרץ חיפה ברך על החלטת השר ואמר: "המצאות המיכל המכיל את כל תצרוכת האמוניה של מדינת ישראל בסמוך לאזורים צפופי אוכלוסין מהווה פקרות לאור הסיכונים הביטחוניים המאיימים על צפון המדינה – כפי שאלו באו לידי ביטוי במלחמת לבנון השנייה.
"הסיכונים ממיכל האמוניה" אמר יהב "מתעצמים לאור העובדה כי הובלת האמוניה למיכל מתבצעת באמצעות מיכליות אשר פוקדות את נמל חיפה חדשות לבקרים".
"האבסורד גדל אף יותר שכן חלק ניכר מהאמוניה מובל ממפרץ חיפה למישור רותם בדרום הארץ ובדרך זו "מתגלגלת" הסכנה בכבישי חיפה והארץ כולה".
ראש העיר הביע את בטחונו כי הנחיית השר להגנת הסביבה מהווה צעד אופרטיבי ראשון במאבק המתמשך לסילוק המיכל".
בדיון שנערך בועדת הכנסת לבריאות וסביבה בראשות ח"כ דב חנין , במסגרת ביקור של הועדה במפרץ חיפה הופיע גם האלוף במיל. הרצל שפיר. רשמתי מילה במילה את דבריו, שדי הפתיעו את הנוכחים. מסתבר שגם המשרד להגנת הסביבה וגם עיריית חיפה לא מצטטים אותו במדוייק, בלשון המעטה. הרצל שפיר אכן אמר שכרגע אין חלופות למיכל האמוניה ולעוד מאגרי חומרים מסוכנים גדולים אחרים במפרץ חיפה, אולם הוא כן המליץ להיכנס לעבודת מטה מהירה ונחושה למצוא חלופות לריכוזי החומ"ס הגדולים כל כך במפרץ. לדעתו אילו היו מקבלים את המלצותיו בעת שפורסם הדו"ח שלו, אז תוך 10- 12 שנים מהיום מיכל האמוניה ועוד מאגרי חומ"ס לא היו נשארים כאן במתכונתם הנוכחית. בדבריו הוא הדגיש את פגיעותם של המאגרים הנ"ל ואת הסכנה העצומה לשלום תושבי האזור במקרה של פגיעה משמעותית מכל סוג. לא את כל דבריו החמורים של האלוף שפיר אוכל לצטט כאן, אך כדאי שהציבור ידע מה באמת חושב מי שכתב את הדו"ח הכי חשוב שנכתב על בעייית החומ"ס במפרץ. אני מברך את השר גלעד ארדן על עצם הרעיון לבחון חלופות אחרות למיכל האמוניה ולשינוע הברום לחיפה. עם זאת אני מצפה שעבודת החברה שנבחרה לנושא תהיה פתוחה לציבור ותתאפשר הצגת דיעות ורעיונות של מומחים ואנשי ציבור כבר בשלב איסוף הנתונים ולפני הצגת המסקנות. כמו כן אני מצפה שעבודה דומה תיערך לגבי מאגרי חומ"ס מדאיגים נוספים כגון: צנרת הדלק ומיכלי הדלק, מיכלי הגפ"ם, ריכוזי הכלור במתקן הטיהור, אוניות החומ"ס המגיעות לאזורנו וכיו"ב. הציבור צריך להתנגד בכל מקרה לכל תוספת של מאגרי חומ"ס חדשים כגון: ריכוזי המימן העצומים שמבקשים להקים בבתי הזיקוק ("הפצחן המימני") ומאגרי המתילן שרוצים להקים במפעל "דור כימיקלים" במפרץ.
אכן האמוניה (NH3) גז מסוכן מאוד.
בישראל משתמשים בשנה בכ-120,000 טון.
האמוניה מפוזרת בהרבה מפעלים וכבר היו דליפות ותקלות , שרק בגלל הכמות הקטנה בהם הארוע לא "הורגש" ברמה לאומית.
על כבישי הארץ נעות "פצצות" ,מיכליות עם אמוניה מסוכנת לא פחות. ויש לא מעט מפעלים עם מיכלי אמוניה קטנים.
והסכנה קיימת ומפוזרת בארץ. וצריך להיות מודעים גם לכך.
האחסון בחיפה כימיקלים ובמיכל הקליטה בחוף הים, זה כבר סיפור אחר. סכנה אמיתית של ממש לכל תושבי חיפה והקריות.
אפשר וצריך לטפל בבעיה ששמה "מיכל האמוניה" .
* חייבים לבחון ולבצע מיד שיפורי מיגון . (בעיקר לגג ששיטחו כדונם )
* צריך לשנות את אופי התפעול והצריכה מהמיכל (לא להחזיק בו כמויות גדולות. לקלוט ומיד לחלק ).
* לבחון ולהגדיר את נהלי החרום והטיפול המערכתי במקרי כשל ואסון.
* לתחום בזמן את עבודת הועדה להחלטה "מה-עושים-עם מיכל האמוניה".
ההחלטה האם ליבא (רק דרך הובלה ימית. אוניות) או לייצר , היא החלטה מקדימה למיקום חלופי למיכל.
יצור האמוניה הוא תהליך יקר (תגובה בין חנקן למימן) ואני לא בטוח לגבי כדאיות תהליך יצורו בארץ.
(מעבר לכך שגם תהליך היצור עצמו מזהם ומסוכן. ומי ירצה מפעל מסוכן ליד הבית? . לנגב? לאט לאט הופכים את הנגב לאתרי פסולת ויצור רעיל).
ובכל מקרה לפני העברת המיכל (שאם אכן תתבצע תיקח הרבה מאוד זמן) יש מספיק מה לעשות ע"י הרשויות וע"י המפעלים.
טעות לעסוק רק במיכל. הסיכון הגדול הוא מהאניה המביאה את האמוניה,
מאחר ואותה אין כל דרך למגן.
כמו כן בלתי אפשרי מקצועית למגן את הגג של המיכל.
העתקתו לאיזור לתי מיושב בדרום – הכרחית.
ייצורו בארץ אפשרי, מחמרי גלם הנמצאים בים המלח.
האמוניה מתוצרת מקומית עלולה להיות קצת יותר יקרה,
אבל שלומם של תושבי מרחב חיפה יקר לנו הרבה יותר.
האמוניה גז מסוכן מאין כמוהו. מספיקה כמות קטנה באוויר בכדי להרוג.
מיכל האמוניה במפרץ חיפה הוא פצצת זמן. סכנה של ממש.!.
הסכנות קיימות ומוחשיות : החל מפגועי טרור/מלחמה, רעידות אדמה, כשלים טכניים ואנושיים.
את האמוניה מקבלים בהובלה ימית.
לכן המיכל צריך להיות ליד רציף/חוף ים.
הפיתרון הוא להשתמש במיכל, כמיכל מעבר בלבד ולא כמקום אגירה.
צריך לקבוע את פרק הזמן שבו חייבים לרוקן את המיכל (במהירות!) לאחר קבלת החומר מהאוניה.
את האמוניה צריכים להעביר באמצעות משאיות/צינורות למיכלי תפעול קטנים יותר.
כל המיכלים חייבים להיות מוגנים. (מפני כל סוג אסון ופגיעה).
גם מיכל האמוניה הגדול של חיפה כימיקלים צריך להיות מוגן יותר טוב (ביחוד בחלק העליון שלו. הגג).
כולל עיבוי ההגנה המרחבית של כל צנרת הקרור וההולכה שלו, הקיימת מחוץ למאצרה.
צריך גם לקיים מערכת הסברה לתושבים על הסכנות.
וכן על הפעילות הנדרשת במקרה תקלה (כגון: להסתגר בחדר אטום לחלוטין עד להתפוגגות הגז).
ולהכשיר צוותי כיבוי והצלה לטיפול בדליפות גז האמוניה ,בהיקפים משמעותיים יותר מהקיים.
המיכל במתכונתו הקיימת מסוכן.
הלוואי והיה אפשר לסלקו מידית. הדבר נראה כרגע בלתי אפשרי ובלתי מעשי.
(כל עוד חיפה כימיקלים קיימת וכל עוד מפעלים אחרים משתמשים בז זה).
אבל צריך (חייבים!) להגן הרבה יותר טוב על המיכל.
צריך לשנות את הגישה התפעולית (ממיכל אחסון קבוע למיכל ביניים שהאמונה תועבר ממנו מידית למיכלים קטנים , לכל הצרכנים).
האמוניה מוצר חיוני למשק – גם תושבים בריאים, בטוחים ועיר שלא צריך לפחד לגור בה, זה חיוני למשק.
אני מקוה שלא מדובר בקבירת הנושא דרך מכרז שעכשיו תקום סביבו ועדה שתבחן עוד כמה שנים בדיונים
את המקומות שיציעו במשרד אתוס, אחרכך יגישו על ההחלטה ערעור בעלי המפעל, שר איכות הסביבה כבר
יתחלף 4 פעמים, ידרוש מכרז חדש, למצוא מיקום אחר..
אנחנו יודעים את המהלכים לתקוע דברים כאלו.
יש להקציב לחברת אתוס כמה חודשים, להקציב להחלטה כמה חודשים ותוך שנה בדחיפות להעתיק את המיכל.
עד שלא תהיה החלטת ממשלה ברורה על העתקת המיכל, הכל זה משחקים של יחסי ציבור.