הסטודיו וביתה של אומנית עיסת הנייר, מינה בן נון נמצא על הר הכרמל בטבורו של הכפר הדרוזי עוספיא. מינה היא אומנית הטווה תכשיטי זהב מעיסות נייר – פריטים ייחודיים, צבעוניים ובלעדיים, בנוסף לעיסוקה באומנות ובלימוד אומנות במסגרות שונות, מינה גם רוקחת משחות טבעיות, מרפאה בדיבור במגע וביצירה. כמו כן בן נון היא בעלת תואר ברפואה נטורופטית.
המדור – "גם אני חי פה"
המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים וגרים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה" – חווית ביקור בסטודיו ובביתה של מינה בן נון, הנמצא בעוספיא. מינה הינה אומנית עיסת הנייר אשר סוגדת לטבע- טווה תכשיטי זהב מעיסות נייר ומייצרת דברים ייחודיים, צבעוניים ובלעדיים מעשה ידיה.
בן נון נולדה באנגליה (1967) וכפעוטה בת שנתיים בלבד, עם הוריה הציוניים, הגיעה ארצה ממנצ'סטר הירוקה היישר אל עיר החולות דאז הלוא היא חולון… בילדותה גרה בסמיכות לפילבוקס החולוני מחד ומהעבר האחר ניבט "ככר הדמעות" הצמוד אל משרד הרישוי.
הוריה היו חדורי מטרה בהגשמת עיסוקיהם ולכן, לגבי אחיה הבכור, לה ולשני אחיה הצעירים -החינוך הבריטי הקשוח כלל לא צלח. הללו צמחו בין החולות בסביבה מכילה ואוהדת, כאשר אביה היה רופא מומחה לכלי דם ובעל מפעל לתרופות ואילו אימה הייתה אחות בביה"ח "דונולו" שביפו ואח"כ אחות אחראית ומפקחת בבי"ח "וולפסון" שבחולון.
הרכיבו כ 10 אופנועי BSA
את לימודיה בתיכון "תל גיבורים" עזבה מינה לטובת העיר הגדולה תל אביב. היא החלה לעבוד בקונדיטוריות ובמטבחים שונים ולמדה את רזי תורת הבישול. יתר על כן היא וחבר נעוריה יצאו לאזור לטרון ואספו חלקי אופנועים אשר היו זרוקים במעלה ההר. יחדיו הם הרכיבו כ 10 אופנועי BSA אשר באותה עת נחשבו כ"רכב משפחתי".
במהלך שירותה הצבאי שירתה בבסיס ממר"ם בר"ג ואח"כ עברה לבסיס ברמת הגולן שם הייתה אחראית על תפעול מחשבי ה PC . לכשסיימה את שירותה בצה"ל יצאה לטעום מן ה"תפוח הגדול". מניו יורק עברה לאוהיו ואף למיאמי שם שימשה כאופר אך בד בבד גם למדה שיטות עיסוי שונות. על פי בקשת אביה היא שבה ארצה וכאן השלימה את לימודיה ברפואה ללא תרופות ותואר בנטורופתיה.
נישואיה הראשונים הניבו שני בנים, דן ואור המקסימים, אשר הינם בוגרי בית הספר היסודי "זיכרון יוסף" ותיכון עירוני בחיפה- וכעת חיה, היא אף מתהדרת בנכדה צעירה.
לאחרונה, היו לבן נון שינויים בחייה האישיים. במהלך 15 שנה הייתה בזוגיות שנייה וגרה בעתלית, אך כיום היא חיה גרה ויוצרת בעוספיא שעל הר הכרמל.
תורת הצ'י קונג
יום יום מתרגלת מינה בן נון את תורת הצ'י קונג. זוהי שיטה המכוונת את המתרגל לשליטה פיזית ומחשבתית באמצעות חזרה מתמדת על תרגילי נשימה מבוקרים, תרגילי ריכוז ומחשבה. היא מתמקדת בשליטה בנשימה – מתוך התפיסה שמערכת הנשימה היא הנשלטת ביותר מבין השרירים הבלתי רצוניים. בעת תרגול צ'י קונג המתרגלים מנסים לדמיין את הנשימה כמשאבה, בזמן שמרכז הכובד של הגוף משמש כמפוח, אשר ממנו מונע הצ'י ולאחר מכן חלה הרפיית הגוף כולו.
בנוסף לכך מזה 10 שנים לומדת בן נון ב"אוניברסיטה הקוסמית" אשר מרב לימודיה דנים ב"דרך הפשטות שבאלוהות" – דרך אשר רואה באדם ישות שיש בו ערוצי ביטוי רבים ולכן שיטה זו מפתחת את הרציונליות ככלי חקירה, הגות, פיענוח והבנה. דברים אלו מכוננים את המחשבה ואת הלב ומגבים זה את זה. יכולות אלו יוצרים מרחב פנימי תבוני, אשר הוא אמפטי לזולת, לחברה וליקום.
מתוך ראיית עולם זו, הגיעה מינה בן נון אל הפילוסופיה של אומנותה.
היא טיילה ושוטטה בטבע ובחוף הים והחלה לאסוף זכוכיות שנשברו, כמו גם שיברי בקבוקי בירה הנחשבים כזבל. כל אלו עוצבו על ידיה והיא יוצרת איתם ועם עיסות הנייר תכשיטי זהב מרהיבים. בן נון משלבת עם הזכוכיות גם חתיכות עץ ויוצרת תכשיטי קיר. כמו כן היא הופכת את כל עיסות הנייר לתכשיטי זהב מהודרים ומרשימים.
במהלך הזמן החלו להגיע אליה נשים אשר חפצו לקנות את עבודותיה אך גם שאפו ללמוד רזי אומנות זו. כך היא הבינה שעליה ליישם רצון זה ולהעביר את הידע של הצורפות בנייר לקהל תלמידותיה. לכן, היא הסבה את חדר העבודה שלה לסטודיו רחב ידיים והחלה ללמד ולהעביר סדנאות.
כיום יש במעונה שעורים, מפגשים וסדנאות בסטודיו, אך ישנן גם סדנאות מוקלטות אשר בהן ניתן לצפות וללמוד דרך המחשב הביתי.
לאחרונה, החלו להגיע אליה גם קבוצה של גברים, אשר לדבריה הם מאוד טכנולוגים ולכן מגיעים ליישומים נפלאים. לדבריה "הטכניקה פשוטה וזו הטכנולוגיה, אבל המיומנות היא נרכשת וזוהי האבולוציה". המהות ביצירתה הינה טכניקה של דמויי אבנים מעיסת נייר וצבע אשר מעורבבים יחדיו. מאד חשוב לה להדגיש ולהראות במיוחד את הדברים הפשוטים ביותר, אלו שהם ללא עלות או ערך כספי גבוה, אבל יכולים להיראות כמו "מיליון דולר" – כל זאת בעזרת עיבוד וטיפול נכון של הנייר.
סערות חייה האישיים מחד והרצון לשליטה בנפש וברוח מאידך, הביאו את בן נון לחפש מרחב מחייה רחב ופתוח אשר יאפשר לכל עיסוקיה להשתלב בו. היה לה ברור שהר הכרמל הוא המקום הנכון עבורה. "ביום בהיר אחד" ממש כמו באירוע קוסמי, ידידה קרובה הפנתה אותה אל הבית שבעוספיא. מיד, בו ברגע לכשנכנסה לדירה – היא חשה שייכות למקום, לסביבה, לאור ולמזג אשר עטפו אותה.
לדבריה לפני כמה שנים היה ממש זול להחזיק דירה בעוספיא, אך כיום המצב שונה… ובכלל לא סיבת המחיר היא הסיבה שבעקבותיה באה לגור באזור תומך, עוטף ומכיל זה. היא מתפייטת אודות שכניה הנפלאים אשר הפכו להיות חלק ממשפחתה, היא מוסיפה ומספרת על חברויות אמיצות אשר נוצרו כאן ועל יכולתה להרגיש מחוברת למקום.
ראשית לכל מינה אוהבת את מרפסת ביתה. במעלה מספר מדרגות אל דלת הכניסה נראית גינת ירק ובה גידולי שדה, פירות וירקות. בנוסף לכך, מרפסת רחבת ידיים זו משמשת כמקום לצפות אל הנוף המרהיב הניבט ממנה בכל שעות היממה.
שני במעלה עדיפויותיה הינו המטבח. לגרסתה זהו מרכז הבית. משם היא מנהלת את חייה ואת חיי הבאים בשעריה. בערבי שלישי בעת סיום מפגש הסדנאות- עוברת כל חבורת הלומדים לסעודה. אשר על כן כאן הוא הלב הפועם של המקום.
בן נון אמיתית, פתוחה וחשופה בהדגשת מאווייה. לכן, ללא כל סרק היא מציינת את אהבתה ל… מקלחת הגדולה אשר נמצאת בחדר אדיר מידות. חדר בו נמצאת מכונת הכביסה מחד ומאידך אפילו ארון בגדים גדול.
את חלל המגורים והגלריה עיצבה בן נון יחד עם חבריה. קורות העץ המשמשים כמדפי תליה הובאו מאזור עמוקה (יישוב קהילתי קטן בגליל העליון ליד חצור הגלילית וצפת). פנס התאורה המיוחד ניתן לה כמתנת יום הולדת, ובתווך נמצא את תמונת הוריה ביום חתונתם, אשר כמובן התקיימה באנגליה.
ליד מרבץ הישיבה נמצאת, ושוכבת על שרפרף ארוך, יצירתה הראשונה העשויה מעיסת נייר. בצידו החיצוני צבועה הדמות בצבע שחור, אך תוכה פרחונית וצבעונית. ללא כל אומר ברור הוא הדבר שפסל מרהיב זה הינו אוטופורטרט לדמותה ולחייה של היוצרת מינה בן נון.
במבט מהיר נוכל להתמקד בפריט מעניין אשר נמצא בחלל המגורים. שם תלויה מנורה ייחודית אשר אותה עיצב אומן המתגורר בדהב-סיני. זוהי מנורה מעשה ריקוע ובה עשרות חורים קטנים, אשר עם ליל מבצבץ דרכם אור נגוהות.
למינה אהבה מיוחדת לשרפרפים ולכן היא אוספת ושומרת עליהם. יחד עם זאת לכל שרפרף תפקיד משלו, ועל כל אחד מהם מונחת כבודה ייעודית.
מספרייתה התקשתה בן נון "לבחור בספר אחד יחיד ומיוחד לה"… אשר על כן היא בחרה בשניים. הראשון והוא "כמו התנ"ך" עבורה וזהו הינו הספר "רצות עם זאבים" מאת מקלאריסה פינקולה אסטס. זהו ספר המקים לחיים את המקומות הפראיים והמוזנחים בנפש הנשית. זהו קובץ הדן ומביא את הקוראים בו אל פולחן האלה הגדולה, אלת הטבע, הבוראת חיים. בן נון מציינת שדרך הקריאה בספר היא הגיעה למסע פנימי עמוק בנפשה והדבר פתח לה עולמות פנימיים אשר טרם לכן היא לא חשה בם. לטענתה, זהו ספר שכל אישה חייבת לקרוא ולהפנים את תוכנו.
הספר הנוסף הקרוב לליבה הינו "ערפילי אבלון" מאת מריון זימר בראדלי. זהו הוא רומן משנת 1983, שבו הסופרת מספרת את אגדות המלך ארתור דווקא מנקודת המבט של הדמויות הנשיות. הדמות הראשית נלחמת להציל את הדת והתרבות הבריטית המטריארכלית- בזמן שהנצרות הפטריארכלית מאיימת להרוס את דרך החיים הפגנית. בספר זה המלך ארתור ואבירי השולחן העגול הם שחקנים משניים והם אינם הדמויות הראשיות. הספר, שבמרכזו חוויותיהן של נשות התקופה- התקבל כתזה מיוחדת ופמיניסטית בספרות העולמית, וככזה מיד עם פרסומו כמובן שהפך לרב-מכר ונשאר כך עד עצם היום הזה.
חזונה של בן נון להקים מפעלים חברתיים. מינה סבורה שנשים מסוגלות ויכולות להתקשט ולהרגיש יפות גם בלי תכשיט אשר עלותו ממון רב. לטענתה "הקישוט בנייר בא להנכיח ערכיות חדשה, המביעה שהשווי שלנו לא קשור לדבר חיצוני אלא אך ורק להיבט הפנימי שבתוכנו". היא שואפת לראות את עצמה מעבירה סדנאות אומן בבתי ספר לאומנות ברחבי תבל. בן נון כמהה להכיר אנשים, בעלי מעוף, יצירה ורוח צעירה ללא כל תלות בגילם הכרונולוגי. היא שואפת לחיות בשמחה, אהבה והכרת תודה על כל מה שיש.
ניתן לצפות בעבודותיה של מינה בן נון ברשת האינטרנט. דרך האינסטגרם, יוטיוב, אתר עולמי של אומני הנייר, פינטרסט ודף הפייסבוק שלה.
אכן כתבה מעניינת .מינה אמנית מיוחדת במינה.והצילומים נהדרים..
אפשר לבוא לביקור, בשבת הקרובה?
תודה. נורי
כל הכבוד מינה
אני מעריכה אותך
ונהיית מיצירותייך הנפלאות
יישר כוחך
ברכה והצלחה לתמיד,
יולה
כתבה נהדרת. כל הכבוד למינה בן נון על הבית והסטודיו שהקימה, אמנית בנפשה ובמהותה.
תמשיכי בדרכך הנפלאה!
אכן , ערכת ביקור מהנה גברת רחלי אורבך בכפר עוספיה בבית הגברת מינה בן נון. מקוה כי נהנת.שבוע טוב
מקסים יופי של עבודות ורעיונות יצירתיים.אהבתי את התמונה של התאורה.ממש כל הכבוד!
כמו כן צילומים יפים מאד.שבת שלום וערב טוב
חבל שאת.ה (אזור תומך….) לא מתמקד על יופי היצירות ויצירותיות שלה הרב גווני כישורים!!! יש הרבה סטודנטים+זוגות שגרים שם- יוקר המחיה בעיר….. וחבל לדבר כך על הדרוזים מעוספיה ודלית הכרמל- הרי הם אוהבי ישראל ובניהם מתגייסים ליחידות הנבחרות! וכן גם מתים על הגנת עמינו !!!
כתבה מעניינת לדעתי זהו דיווח אמין על האומנית בכפר עוספיא.ישר כח לך עמיתתי הכתבת.שבת שלום
מעניין אם האיזור היה "תומך עוטף ומכיל" גם משפחות יהודיות שרוצות לקנות דירות ולגור בישובים ערבים ודרוזים כמו שערבים עוברים לערים יהודיות בטבעיות ולא סופרים את המקומיים..לקלוט אשה בודדה יפה ונעימה ואומנית ועוד שכירות זה לא תמיכה,זה פרס עבורם שספק אם מגיע להם
את/ה גזען שמעורר חלחלה.
את העונש על דבריך/מחשבותיך קיבלת מראש – חיים אומללים עם חשיבה כזו.
מאחלת לך רפואת נפש.
חיבת להגיב
למי שהגיבה ב"אזור תומך עיטף ומכיל"
מגיע להם?? כך שאלת בציניות וחומרה. ובכן גבירתי או אדוני. אתה מוזמן לכפר הדרוזי עוספיה בכניסה לכפר יש בית קברות גדול מאוכלס בהרבה מאד קברים שטמונים בו חיילי צה"ל צעירים שנפלו על הגנת המולדת עבורך בכדי שתהיה לך ארץ בטוחה !!! על כן מה את או אתה אומר עכשיו?? מגיע או לא מגיע.
אני מרגישה בושה גדולה על מה שכתבת. אני מקווה שאת או אתה מרגיש/ה עכשיו!!!!
גבירותיי אני אגיב כמו שאני רוצה ולפי מצפוני ותלמדו לקרוא מגוון דעות ולכבד.כמו שאני מכבדת תגובות של אחרים.הדמגוגיה הזולה והפגיעה האישית לא מכבדת אתכן כנשים.המערכת פה מאפשרת לגולשים להגיב בדיסקרטיות עפ"י השקפתם אבל גם "חותכת" הודעות הסתה וכדומה.כאשה שקראתי את הכתבה הרגשתי את אי הצדק שעליו לא תמיד מדברים בהקשר של מגורים בישובים ערבים/יהודים והגבתי בהתאם.תודה
וכן אני מתנצלת אם הדברים נכתבו בהכללה כלפי ציבור גדול ואני בטוחה שבצד השני יש הרבה אנשים טובים ואוהבי צדק שמבינים מה היתה כוונתי והתנצלות כלפיהם. להבא אכתוב תגובה לפי השקפתי אבל באופן פחות מכליל