"אני מתכנן לצאת שבועיים יותר מאוחר", אמר חצב אחד שהיה לא מבוגר ולא צעיר מידיי בשם חצב אור – חצבור.
בהתחלה חצבים נבהלו, כי שינוי הוא מלחיץ. אחרי זה אמרו שזה רעיון לא רע. גם אני, האחראי על ההפקה, סדר היציאה, איזה חצב יעמוד ליד מי, בקיצור, זה תמיד מרגש לצאת החוצה מבטן האדמה עם כל החצבים הפורחים.
חצבות אמרו שיהיה יותר נעים במסיבת היציאה החוצה עם שמלת התפרחת המשגעת, שבאמת, בחום היא ממש נדבקת לגב. חצבים אמרו שהם יוכלו לרקוד עם חצבות ולא להתעייף כל כך מהחום הקופח והדביק בחודש אוגוסט.
ואני? זה לא משנה לי. אז על ההפקה והשקת פריחת החצבים, על המסיבות, צילומי היחצנות בשקיעה, בזריחה, בכביש החוף, צילומי נשיקות אוהבים על רקע חצבים ישלמו לי עוד שבועיים, ביג דיל.
החצב המקובל אפילו מצא אסמכתאות בתלמוד החצבי ליציאת החצב הפורח יותר מאוחר, קרוב לזמן הגשם הראשון.
מועצת גדולי החצבים התכנסה וקבעה שיכולה להיות בעיה אם טיפות גשם יפלו ויגעו, חס וחלילה, מתפרחת חצב אחת בתפרחת חצבית. חס ושלום! תועבה! החצב הראשי שהיה מופלג בשנים וכבר פרח בתקופות קדומות, זמזם ושרק כי החצב הראשי תמיד אהב מסיבות לצד החצבנית הרבנית בכל מזג אוויר, אבל חצבנית רבנית לא סובלת חום! הרב חצבי טען כי חצבתית אין בעיה או הלכה האוסרת לצאת לפריחה אפילו בחודש מאוחר יותר.
גדולי החצבים הביטו זה בזה. "זה לא יתכן, זו פריצות חצב", לחשו באוזן של הרב חצבי מיני הפחדות על מסיבות חצב עם חומרים משקרים ואי שמירת מגע בין תפרחות. הרב חצבי, שלא פעם לקה בדכדכת החצב ולא יצא במלוא פריחתו, אפילו שחצבנית אמרה שתיכף ומייד ייקח את פקעותיו בידיים, נעתר ואמר שאפשר גם לא לפרוח כלל עד בוא גאולת החצב ונראה נבול מאי פעם.
החצב המלכד, שהיה ידוע בקסמו, ואיזה כריזמה הייתה לו, ניגש אף הוא ולחש באוזנו של הרב חצבי כי פעם ראו במלוא ערומו את הפקעת של חצבאור וכי חצבור אינו שומר נגיעת תפרחת, וכי אור ידוע שהוא נושם ומלכד בלשונו הפתיינית מיני אבקנים של תפרחות זרות.
בסוף הכריעו. לא משנים סדרי בראשית. החצב יפרח באוגוסט כרגיל.
חצבאור סחף חצבים צעירים שרצו לחגוג עם שמלת תפרחת שלא תידבק לגוף בחום הנורא, חצבים גברים נענו לקריאתו לצאת בתפרחתם מהאדמה שבועיים מאוחר יותר, כי עד אז קומתם תזדקף לקומה שאין כמותה.
תעשיות החצב הביעו חשש, החצב המלכד אמר שהוא לא רוצה להלחיץ כלל, אבל שעד שיצאו החוצה עם תפרחותיהם תהיה מלחמה, ואחרים, אויבים, יתפסו את מקומם על פני האדמה.
חצבית כתר שראתה שחצבאור כובש את ליבות החצבים דחפה את פקעתה קדימה, ובכתה שיתנו לה לדבר. נתנו לה לדבר והיא המשיכה "אבל למה לא נותנים לי לדבר". האמת, היא ממש בכתה ונגעה ללב חצבים, וחצבות רבות שהקשיבו לה אומרת ובוכה שלמה לא נותנים לה לדבר, שאין לה מקום, שהיא לא מסכימה לתפוס את המקום של ההורים החצבים שלה שעבדו קשה. הכרתי אותם, הם באמת עבדו קשה.
התחילה אווירה לא נעימה בין הדורשים לצאת בזמן הרגיל לבין קבוצת חצב אור, שאמרו לצאת שבועיים יותר מאוחר. החצב המלכד הצביע על חצבאור כאשם בפלגנות, וטען כי בגללו תיהרס המסיבה ומצב הרוח. ביום שלאחר מכן מונו שני חצבים לשמור על החצב המלכד שטען כי חצבים שהוא לא יודע מיהם מאיימים על חייו.
חצבית מאירה הציעה לחצבאור לוותר על כל הסיפור, אבל עכשיו לחצבאור זה היה עניין של פרינציפ. "אתם החצבים, תמיד אצלכם הכול עניין של אגו". רטנה חצבית מאירה.
חצב כתר שוב בכתה ש"למה לא נותנים לה לדבר…" בסקר חצב 12 היא עלתה בסקרים שמדדו האם חצבאור משכנע יותר מהחצב המלכד שטען כי התחצובת מוטה נגדו. חצב כתר דחפה את הפקעת שלה ובכל מקום טענה שמשתיקים אותה, וכשאמרו שהיא יכולה לדבר היא אמרה שזה לא פייר, שלא נותנים לה לדבר.
החצב המלכד ומועצת גדולי החצבים קבעו שהם לא יצאו לאור השנה ואולי בכלל, תפרחתם היפהפייה שהתחילה לפרוח נסוגה לאחור. חצבים רכים אמרו שהם רוצים לצאת. היה ממש מבאס. ממש!
חצבאור ומעט חצבים יצאו שבועיים יותר מאוחר. האוויר היה קריר, נעים, הם שתו מי יורה ונשמו שקיעות וזריחות. הולכי שניים שמחו מאוד לראותם וליטפו אותם. אוהבים הצטלמו והתגפפו ולחצבאור וחבריו לא היה אכפת.
מרחוק ראה חצבאור שגבעות חול רחוקות מכוסות פריחה מוזרה, פריחה אחת עפה וניתחה בפניו. נורא! כל הגבעות סביב היו מכוסות פריחת צלחות פלסטיק! חצב חוקר אמר שזה לא טוב. חצבאור וחבריו חזרו לבטן האדמה ושיתפו איך הייתה המסיבה, צנועה, אבל האוויר היה נקי, שמיים כחולים, אוויר קריר. אחרי זה רצו לספר שיש בעיה של איכות החצבים אבל החצב המלכד ומועצת גדולי החצבים אמרו שלא יקשיבו לו. הוא פילג את החצבים ובכלל מה הרעיון שפריחת צלחות פלסטיק מפריעים לחצבים. זו שטות יותר גדולה מהשטות לצאת לאוויר שבועיים יותר מאוחר. היה רע בבטן האדמה.
חצבאור הציע לחשוב על מועד מוסכם ליציאה בשנה הבאה, אבל החצב המלכד אמר שמי שראו פעם את הפקעת שלו חשופה, והביט וקרץ למועצת גדולי החצבים, לא מנהלים איתו משא ומתן, גם אני. כל העסק שלי נפל בגלל חצבאור, עסקי המסיבות נפלו. אין מצב רוח לחצבים.
וכל הזמן הזה מתחת לאדמה צריך לשמוע את חצב כתר בוכה שלא נותנים לה לדבר… קשה!
לרגל השנה החדשה, שנזכה לאלף ויותר פריחות מול עינינו, ואלפיים של שמחה!
הכותב, גילי רוזן כץ, (M.S.W) הוא מטפל התנהגותי-קוגניטיבי בעל ניסיון עשיר בטיפול בצעירים,
בבני נוער ובמבוגרים, כמו גם בהדרכת הורים. הוא מנחה סדנאות לשליטה עצמית, מנחה
צוותי חינוך וטיפול, מנחה ומלווה מפקדים בצה"ל.