יצחק טויטו – מחבר הספר "לאסוף מתנות מהרצפה" • סיפורים
אורלוגין
נראה היה שהם נזהרים מאד.
המונית שהגיעה משדה התעופה הייתה עמוסה
במזוודות ושתי דודות שהגיעו מצרפת.
המונית חנתה ממש מול הכניסה לבניין
בשיבת ציון 16 בחיפה.
הנהג עזר לשתי הדודות להוציא קרטון גדול מתא המטען
ובזהירות אין קץ, העלו אותו דרך 67 המדרגות
של בניין האבן הישן ועד לקומה השלישית. הדירה שלנו.
באמצע הסלון בעל הריצוף המצויר והאומנותי ובדחילו ורחימו
שלפו מהקרטון תיבת עץ מרובעת שנראתה
לילד שהייתי, עתיקה, עם מטוטלת בתוכה
ותלו אותה על הקיר בסלון. שעון.
חשבתי לעצמי, שעון יפה, אבל בשורה התחתונה… שעון.
תיבת עץ גדולה שעושה בדיוק את מה ששעון היד
הקטן והפשוט שלי עושה.
מאוחר יותר באותו הערב, עמדתי ובחנתי אותו מקרוב.
בדקתי כל מילימטר. ילד סקרן.
הוא באמת נראה יפה.
ומבלי משים, בשלב מסוים תקשרתי איתו.
וכשהוא התאקלם גם הוא תקשר איתי.
ואז, זה קרה.
באחד הערבים, בעודי מתבונן במטוטלת שכמעט
הפנטה אותי שמעתי אותו.
"אני לא שעון, אני אורלוגין." הוא לחש כממתיק סוד.
"מה זאת אומרת?" שאלתי אותו, בלי להרגיש שאני
מדבר אל תיבת עץ שתלויה על הקיר.
ידעתי שיש לו קרובי משפחה, שמחזיקים ציפור קוקייה
בפנים שיוצאת כל שעה עגולה ומכריזה על השעה.
אבל חברי זה, שכבר הפך לבן בית לא כזה.
הוא לא אכזרי עד כדי לכלוא ציפור
בכלוב קטנטן, בלי לאפשר לה לצאת
חוץ מפעם בשעה לרגעים ספורים.
עסקה משתלמת
עכשיו שאלתי אותו "מה זאת אומרת אתה לא שעון?"
"בבקשה" הוא אמר, והראה לי דף הסבר לתפעול שלו.
בצרפתית.
לא נורא, הסתדרתי. היו גם שרטוטים.
וכך, בליווי השרטוטים הוא הסביר:
"אני כמו ארון קטנטן. פתח את הדלת.
על הדופן הימנית הפנימית, יש מפתח התחוב בתפס ייעודי.
המפתח מיועד לטעינה שלי.
יש לי שלושה חורים בחזית.
סובב את המפתח בחור האמצעי, כשבעה סיבובים מלאים
ואני אראה לך את השעה.
ואם תעשה זאת פעם בשבוע בקביעות, לא אפסיק אף פעם.
בסך הכל, עסקה מאד משתלמת בשבילך.
אתה משקיע שבע שניות פעם בשבוע
ומקבל את השעה שבעה ימים בשבוע רצוף.
ואני לא צריך חשמל. לא סומך עליהם.
מספיק שתהיה רוח חזקה, עמוד מתח ייפול
ואני אחטוף את השוק של החיים.
חוץ מזה, אני סומך עליך. אתה נראה נחמד.
עכשיו, שני החורים, הימני והשמאלי מיועדים לטעינת המוזיקה."
"הו… מגניב, אתה גם יודע לצלצל?" שאלתי
עכשיו הוא נראה כאילו נעלב. צרפתי.
אני לא פלאפל, אני גורמה.
"ראה" הוא המשיך "יש שני סוגים של אנשים המשביעים
את רעבונם."
הוא התחיל להסביר במבטא הצרפתי שלו
"האחד, פשוט קונה פלאפל ואוכל
השני, נכנס למסעדה, מושיבים אותו אחר כבוד לשולחן
והוא מקבל תפריט.
אחרי המנה הראשונה המלווה בשמונה עשר סלטים
ולחם מחמצת שיצא הרגע מהטאבון, מגיעה המנה העיקרית.
באמצע הצלחת הכבירה מונחת המנה ומסביבה, עלים ירוקים.
כולם במרחק 3.8 ס"מ בדיוק מהאמצע.
ואז מגיע הסומלייה. זה המלצר שאחראי על היינות.
הוא מציע לך ממבחר היינות שבמרתף הממוזג וגם ממליץ לך
על הקברנה סוביניון בציר 1886.
והוא מסביר עם ברק בעיניים, שהבקבוק נשמר בחביות
עץ אלון צרפתי. לא פחות.
כשתשמע את המחיר של הבקבוק והלסת שלך תישמט מעצמה
הוא יגיד לך: 'זו לא בעיה אדוני. אנחנו גם נותנים משכנתה.'
ארוחה – חוויה.
אז, אתה מבין ידידי, שניהם הגיעו לאותה התוצאה.
שניהם שבעו.
אלא ששניהם עברו חוויה אחרת לגמרי.
אני לא משביע את רצונך עם פלאפל.
אני נותן לך את השעה עם חוויה.
תזמורת בקופסא
אז תפנים, אני לא מצלצל, אני מנגן.
ולא סתם מנגן.
ברבע שעה הראשונה, אני מנגן משהו ואחרי עוד רבע שעה
אני מתחיל עם הקודמת ומוסיף עוד קטע.
ברבע שעה הבאה, אני מנגן את שתי הראשונות ומוסיף עוד קטע.
ככה סיבוב שלם עד לשעה העגולה.
כשאני מגיע לשעה עגולה, אני מנגן את כל המנגינה ברצף ואז
מודיע חגיגית, מה השעה על ידי מספר הגונגים.
בשעה אחת, גונג אחד. בשעה שתיים שני גונגים וכך הלאה.
שעה שתים עשרה קצת קשה. 12 גונגים.
אבל אני מסתדר.
אתה מבין, אני מה שאתם מכנים, 'תזמורת של איש אחד'.
ואם תרצה קצת שקט, אין בעיה, אני יכול להבין.
יש מחוג קטנטן בצד.
תכוון אותו לאפשרות שתרצה. ויש לך שלוש כאלה.
שקט מוחלט. ..רק אראה לך את השעה.
שקט למחצה… ואז, אנגן לך רק בשעה העגולה.
תפעול מלא… ואני שוטח לך את כל הרפרטואר."
"יופי", אמרתי "בוא נלך על כל הקונצרט."
היה טוב שבוע. אחר כך חיפשתי קצת שקט.
ומאז הוא עובד יפה. בשקט.
הוא שירת את אימי כל כך הרבה שנים
ועכשיו אותי כבר לא מעט שנים.
כשהנכדים יגיעו, אתן להם את כל הרפרטואר. הם ייהנו.
ביום יום, אני מסתפק בפלאפל.
יצחק טויטו
יצחק טויטו, יליד חיפה – 1956. בן יחיד לעוד שישה אחים ואחות אחת (כן, יש אפשרות כזאת). תפאורת ילדותו נעה בעיקר מהעיר התחתית ועד להדר הכרמל.
לאחר ארבע שנות שירות באחת מהיחידות המובחרות של חיל הים פנה להוראה, ועד לאחרונה שימש כמאמן כושר ומורה לחינוך גופני בבית ספר תיכון.
בימים אלה יצא לאור ספרו "לאסוף מתנות מהרצפה" שעלילתו מתרחשת בעיקר בחיפה.
בעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בחינוך גופני.
מחזיר את החשק לקרוא, ומזכיר לי את סטנטון פלייס עם הדודות מצרפת, כותב מקסים.
תודה ריבי.
מוכשר מאוד וחמוד. כיף לקרוא אותו.
כל הכבוד!
כיף לקרוא את כתיבתך.
אתה מעניק חיים לדומם, זה נפלא.
תודה… מעניק ?… משתדל, באמת.
כל הכבוד לך יצחק טויטו. שבת שלום
תודה רפי. רק עכשיו מציץ במחשב, שבוע טוב.
חמוד, ציורי ומקסים. מחכה לקרוא עוד
תודה גילה. מקווה שלא תתאכזבי בהמשך…
איזה יופי, נהניתי לקרוא.
תודה מנשה