טור אישי: סילוק מיכל האמוניה שוב נדחה, ללא תגובת רה"ע יהב, "מוביל המאבק נגד המיכל" כדבריו, שלא נראה בוועדות ובתי המשפט שדנו בו, ולי אמר: עזוב, זה המיכל הכי מוגן בעולם…
חמורים יותר ניסיונות מנכ"ל העיריה מר שמואל גנץ, לסכל מאבקנו נגד המיכל, כולל לחץ אישי עלי, בלי לגלות את קשריו העיסקיים עם הנהלת המפעל.
כפי שנכתב בזמנו גם ב"הארץ":
לקראת דיון משפטי זימנתי את הועדה לתכנון בראשותי, להחלטה על המיכל.
לפתע ערב קודם התקשר אלי מנכ"ל העיריה, ביקש ואח"כ דרש בתוקף לבטל את הדיון, בטון חריף הגובל באיום: "אני מודיע לך שהדיון לא יתקיים"!
אני: "מדוע? מחרתיים דיון בבית משפט ועורך הדין צריך החלטה שלנו".
מנכ"ל: "תוכל להזמין פוליטיקאים (בבוז) חברים שלך מהמועצה. הצוות המקצועי לא יגיע",(בהרמת קול) "אני אוציא להם הוראה לא לבוא!"
אני (כעת גם בהרמת קול): "הדיון יתקיים! אם הצוות המקצועי לא יגיע, אתה תישא באחריות לתוצאות".
המנכ"ל עובר פתאום בטון מתרפס: "כמובן אתה הקובע, אך לדעתי זו טעות, אני רק רציתי לייעץ לך"…
ובסוף – הגיע בעצמו לדיון! פעם יחידה בכל הקדנציה, והפרוטוכל משקף מאבק עיקבי שלו – בעד היתר למיכל!
רק אחר כך נמסר לי התיעוד על קשריו העסקיים עם בעלי השליטה במפעל.
העברתי אותו לגורמי משרד המשפטים המופקדים על מניעת ניגוד עניינים.
למי העבירו את הבדיקה? ליוע"מ לעיריה! ומה מסקנתו? "אין אפילו אבק של ניגוד עניינים".
ומה הנימוק שלו? כי לאחר מכן (לאחר מכן!) הקשרים האלה נפסקו…