השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, ממפלגת כולנו, הציג את תכנית החירום שלנו לצמצום מפגעי זיהום האוויר והחומרים המסוכנים, מהם סובלים תושבי חיפה ויישובי מפרץ חיפה.
[bs-thumbnail-listing-1 columns="1" hide_title="1" count="1" post_ids="28509" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="none"]
מוגשת כאן התייחסותי לתכנית זו
לכב' המשרד להגנת הסביבה. 21.8.2015
הנדון: תכנית פעולה לאומית להפחתת מיפגעי מפרץ חיפה – הערות והשגות.
שמואל גלבהרט, אדריכל ומתכנן ערים. בעבר ס/רה"ע חיפה לנושאי תכנון וסביבה.
התכנית מקיפה, שאפתנית, שונה מ"תכניות" העיריה בעבר, מזכירה תכניות של "הירוקים", שכל השנים נדחו כמובן על הסף… אולם היום אנחנו כבר במקום אחר!
מפרץ חיפה מיצה עצמו כמתחם תעשיה, והפך להיות "מיטת סדום" עבורה. תיקני
סביבה מחמירים, ומצוקת השטח בין עיר הכרמל, עיר הקריות, וחוף הים, מגבילים
כבר היום הוספת או הרחבת מפעלים, ופוגעים ברווחיותם. לכך נוספים איומי אלף טילים ליום עפ"י תרחישי פיקוד העורף. לא בכדי המליצה ועדת שפיר על הרחקת המפעלים בטווח הארוך, ועד אז הערכות לאפר"ן, ארוע פתע רב נפגעים, לא אם,
אלא כאשר יקרה: מלחמה, רעידת אדמה, או "רק" תאונת עבודה.
עובדה היא שסביבת חיפה כבר צרה מלהכיל יחד צרה זו של מפעלים הדורשים המשך פיתוח, ותושבים המבקשים איכות חיים בריאות ובטיחות. השידוך הכפוי בין תעשייה ואוכלוסיה, לצרכי שילטון זר בעבר, וחברות מקומיות היום, יכול וחייב לבוא אל קיצו, במהלך של WIN-WIN לכל! המפעלים יועתקו לאזור שיאפשר פיתוח נוסף, והמפרץ יעבור הסבה לענפי כלכלה ותעסוקה נקיים. ראשי התעשיה והעיריה עדיין פוחדים משינוי ב"משמרת" שלהם, מגוננים על המפעלים באזור בעייתי גם עבורם, אולם המהלך הוא כבר בלתי נמנע, מעבר לשיקול דעת, ולטובתם!
מפעלי המפרץ לא יועתקו בכפיה מכוח צווים, אולם אין לאשר עוד פיתוח שיכביד על כך, אלא לאתר אזורים חלופיים, ורק לענפי תעשיה שיש להם הצדקה בארצנו הקטנטונת והצפופונת. ייבוא נפט גולמי לזיקוק בארץ מייטיב רק עם בעלי מפעלים.
החשבון "נשאר על השולחן", לתשלום ע"י הציבור בבריאותו. מדוע לא לייבא דלק
מן המוכן, כמו את המכוניות הצורכות אותו? פיתוח היתרונות היחסיים של המשק,
עדיף על תעשיה חסרונית כה בעייתית.
מהלך אסטרטגי רב-שנתי של "פינוי-בינוי" מפעלים, יחייב גם סיוע ומענה למירב צורכיהם. ציר הזמן יסייע גם לאזור לצלוח בהצלחה את ההסבה, כמו אזורי תעשייה באירופה שהיו במצב יותר גרוע. ורצוי להתחיל מיוזמתנו, בזמן נוח, ולא מכורח של אילוצי חרום.
זו איננה "החלטה אמיצה", מהסוג המרתיע פוליטיקאים, אלא שקולה ומשתלמת כלכלית, ובהמשך תחזיר את עלויות יישומה. לעומתה הנצחת התעשיה במפרץ חיפה מהווה הימור הרפתקני הגובל בחוסר אחריות, מוטה לאינטרס פרטי, ותפגע באינטרסים הלאומיים והציבוריים, גם אם ייושמו כל השיפורים המוצעים.
זכות ראשונים על חזון "המפרץ הירוק" שמורה לחוזה המדינה בנימין זאב הרצל, בספרו "אלטנוילנד". התחדשות מפרץ חיפה ברוח חזונו היא המפתח להתחדשות מטרופולין חיפה והצפון, ואין לפסול אותה על הסף, רק בגלל שהמפעלים כבר כאן. חייבים לבחון את תועלותיה ועלויותיה, בראיית האינטרס האמיתי של כלל הציבור, ע"י צוות מומחים בלתי תלוי.
מפרץ ירוק – אין זו אגדה!
באשר לתכנית הפעולה הלאומית, לצד החיוב היא גם טעונה שיפורים והשלמות.
להלן עיקרי השגותי בנדון, למקרה שתידחה חלופת "המפרץ הירוק".
1. כללי:
א. אזור מזוהם אויר: אין חלקי עם הדוחקים להכתים את חיפה בתואר זה, שיידבק
בעיר שנים ארוכות גם אם ואחרי שהאויר והאוירה בחיפה ישתפרו ללא הכר. וזאת
ניתן להשיג גם בלי להכריז על מרחב חיפה בצורה דווקנית כאזור מזוהם אויר.
ב. הקפאת תכניות: דרישה ראשונה כבר בפתיח חייבת להיות הקפאה של תכניות
בז"ן, קרקעות הצפון, ונמל המפרץ, ועריכתן מחדש לאור דו"חות משרד הבריאות,
מבקר המדינה, ועדת חנין, ותכנית הפעולה הלאומית.
ג. מימון: יעדי התכנית השאפתניים יחייבו תיגבור תקציבים. אין לממן אותם מקופת הציבור, אלא לחייב את המפעלים באגרה בהתאם, לפי עקרון "המזהם משלם".
ד. קרקעות הצפון: לגבי תכנית זו המידע מועט והעמימות רבה. יש לדון בה בנפרד, רק אחרי פירסום כל פרטיה בשקיפות ובאמינות.
ה. חוות מיכלי תש"ן: לדעת מומחים ניתן להעביר דלקים בצנרת ישירה, מהמיקשר
הימי לבז"ן, ולייתר לגמרי את חוות מיכלי תש"ן. האם רעיון זה בכלל נבחן?
ו. פארק הקישון נלחם על חייו! אולם כעת, לאור החלטת ממשלה על צימצום נמל
המפרץ ב-30%, וביטול הגדלת שדה התעופה לידו, יש לדחות דרישת חנ"י לנתח
נוסף מ"כבשת הרש", ואף להחזיר את מורד הפארק לשטחו במקור, 1200 דונם,
כ-10% משטח כל המיתחם, לעומת 90% לנמל, תעשיה ותשתיות.
ז. הועדה "המשותפת": כשמה כן לא היא. זו הועדה המקומית למיתחם בז"ן, אולם
שותפים בה רק 4 ראשי רשויות הנהנות מארנונה ותרומות בז"ן, ללא ייצוג לציבור, אופוזיציה, וגורמי סביבה אזרחיים. הליכי אישור לפצחן המימני, מוכיחים את הצורך הדחוף בשינוי פניה, והעמדת החוק, והאינטרס הציבורי והבריאותי, מעל אינטרסים של הון ושלטון, באזור הזקוק לכך ביותר במדינה!
2. זיהום אויר מתעשיה:
א. בחיפה זיהום האויר רובו מתעשיה ולא מתחבורה. זו חייבת להיות נקודת המוצא.
ב. גם זיהום האויר מתחבורה נגרם במידה רבה מתנועת משאיות בשרות התעשיה.
ג. ניטור ודיווח ע"י איגוד ערים חיפה רחוקים מאמינות, יש ראיות להטייתם לכאורה!
ד. יעדי הפחתת הזיהום באחוזים, לא יצלחו. בהעדר מידע מובהק על רמות הזיהום
היום, לא ניתן יהיה לחשב אחוזי הפחתה שלהם בעתיד. לכן במקום יעדים באחוזים,
מוצע לנקוט צעדים שונים שביחד יפחיתו, בנוסף לזיהום האויר, גם מיפגעים אחרים:
ד1. הגבלת הפליטות כולן לערכי היעד שקבע משרד הבריאות, משיקולי בריאות
הציבור, במקום ערכי סביבה מקלים, המתחשבים בשיקולי המפעלים.
ד2. תיקון כללי BAT, בהתאמה לשיקולי בריאות הציבור, במקום כלכליות הייצור.
ד3. לצד מחקר אפידמיולוגי חדש, יש ליישם מחקרים שכבר נעשו, בארץ ובחו"ל.
כך טיפלנו בקרינת סלולר, וזכינו להערכת משרד הג"ס ומבקר המדינה.
ה. הקמת מעבדה מקומית לבדיקת דגימות אויר, לייעול וזרוז הליכי הפיקוח והאכיפה.
ו. האצת הליכי שפיטה, למניעת טענות ש"העבירות מלפני שנים, והיום הכל בסדר".
ז. נמל המפרץ יפגע לא רק באיכות האויר, גם בים ובחופים, תסקירי סביבה מלאים
לא בוצעו, ולא נבדקו הטענות שהתכנית חורגת בהיקפה מהצורך האמיתי!
ח. לאיגוד ערים חיפה לסביבה תפקיד מרכזי ביישום התכנית, אולם אינו כשיר לכך!
הסיבות רבות, החל ממדיניותו, וכלה באמינותו. הרפורמה היסודית שהכנתי בהיותי
מ"מ יו"ר האיגוד, הובילה בפועל לסיום כהונתי… אוכל להגיש אותה בנפרד, כנספח.
3. זיהום אויר מתחבורה:
א. רוב המשאיות נוסעות בציר צפון-דרום, והמינהרות הן בציר מזרח-מערב. לפיכך
ספק אם הוזלת הנסיעה בהן תפחית נסיעותיהן בעיר.
ב. חיפה מובילה בארץ במספר תחנות התידלוק ביחס לתושבים, ואין להוסיף עליהן.
ג. תכנית השיתוף ברכב חשמלי אולי "אקזוטית" אך מיותרת, ומועדת לכשלון בטוח.
ד. התכנית חייבת לקדם את המעבר מרכב פרטי לתחבורה ציבורית, בשתי דרכים:
– ניהול תנועה, ותח"צ אטרקטיבית, באמצעים חדשניים כמו המטרונית, רכבלים וכו'.
– הגבלות על רכב פרטי באזורים ובשעות שייקבעו, הקטנת היצע החניה בעיר, ועוד.
4. הפחתת סיכוני חומ"ס:
א. ועדת שפיר המליצה בטווח הקצר על שיפורי מיגון, והערכות למצבי אפר"ן. לטווח
הארוך המליצה על העתקת התעשיה מהמפרץ. התכנית חייבת לאמץ המלצות אלו.
ב. תכנית המיתאר המנדטורית לא צפתה את בעיית החומ"ס, והתירה ריכוזו באזור.
אולם המיפרץ הפטרוכימי הושאר "מחוץ לתחום" גם לגבי תכנית המיתאר החדשה,
והוחרג מסמכויות הועדה המקומית חיפה. מה שאיפשר מתן האישור הפצחן המימני,
ע"י הועדה "המשותפת", תחת חסיון "בטחוני" שבז"ן הסדירו לעצמם לנוחותם, ללא
הפקדה, פירסום, והתנגדויות כחוק. חייבים לכלול את המיתחם הפטרוכימי בתכנית
המיתאר החדשה, ובסמכות הועדה המקומית חיפה.
ג. צריך וניתן לזרז הקמת מפעל ומיכל אמוניה בדרום, בהליך חוקי הקיים לצורך זה.
5. לסיכום, על אחראים ונשיאה באחריות:
רה"ע חיפה מר יהב, ואיגוד ערים לסביבה בראשותו, פיזרו כל השנים מידע מוטה:
"בחיפה האויר הכי נקי בארץ. בז"ן רוצים לגדול פי 3? מצויין! שיגדלו. הירוקים בעד
זיהום אויר, להצדקת קיומם". יהב וסגניתו גב' אלמוג דחו בזעם כל נסיון להציג להם
את נתוני האמת, ותמכו בועדות התכנון בהקמת הפצחן המימני, ובתכניות להגדלת
בז"ן פי 3, קרקעות הצפון, ונמל המפרץ.
יו"ר הועדות בהן קודמו התכניות הנ"ל הוא הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים.
אבל מאז נודעו מימצאי התחלואה במחוז, לא נראה בדיוני הערר הרבים, ולא נשמע
קולו בשיח הציבורי ובתקשורת.
אחריותם האישית חייבת לעמוד עתה למבחן, לאחר שמימצאי התחלואה פורסמו,
ועל הפרק תכנית פעולה לאומית להבראת האזור. השאלה היא האם אלה הנושאים
באחריות למצב, גם ראויים לקחת חלק בתיקונו.
הסתייגות נוספת לתכנית גבאי תוכלו למצוא בקישור הבא:
[bs-thumbnail-listing-1 columns="1" hide_title="1" count="1" post_ids="29247" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="none"]
[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="הכרזה על אזור מוכה זיהום בחיפה" tag="70" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]
