ברוך: "רציתי לעשות משהו משמעותי בחיים שלי"
רות ברוך, מנהלת הסיעוד במחוז חיפה וגליל מערבי בכללית, תושבת מושב תלמי אלעזר, נשואה ואם ל-4.
"כשהייתי נערה", מספרת רות ברוך, "הסתכלתי מהצד על אמא שלי, שבחרה להקדיש את החיים לגדל אותנו, את ילדיה. היא הייתה בעיני אישה מנהיגה, עם יכולות תקשורת ויחסי אנוש נפלאים, הבית היה מלא תמיד באנשים שאהבו לבוא אליה ולשוחח איתה, היא הייתה מארגנת אירועים במשפחה, תמיד ניהלה ביד רמה, תוך מתן תפקידים לכולם וקביעת סדר עדיפויות. אז, באותו הזמן", מגלה רות, "הרגשתי שיש לה פוטנציאל בלתי ממומש והחלטתי שאני אהיה אחרת, אני אנסה להגיע הכי רחוק שאוכל – אפתח קריירה, לצד הקמת משפחה גדולה ומלוכדת".
אפשר לשלב קריירה ומשפחה
הטיפ שהיא נותנת לנשים היום, הוא שהדבר אפשרי ולא צריך לוותר על שאיפות למען משפחה, אלא ניתן לשלב בניהם. היא סבורה שהדבר חשוב ומהווה מודל גם לארבעת ילדיה שחונכו על כך שעליהם להפיק מעצמם את המקסימום שהם יכולים: גיא ורן הם חובלים, מעיין היא רופאה (מהיותה ילדה צעירה שאפה להיות רופאת ילדים) ועמית היא סטודנטית להנדסת חשמל.
הגעתי לגמרי במקרה…
היא הגיעה למקצוע לאחר מספר שנים בצבא קבע. בצבא היה אומנם נוח מאוד, היא אומרת, אך ברוך שאפה להתפתח ולעשות משהו משמעותי בחייה. כך הגיעה לסיעוד, בהמלצת חברה ודי במקרה.
"התחלתי ללמוד כשבני הגדול היה בן 4 חודשים ואני עוד הייתי אם מיניקה". למדו איתה בנות צעירות שרק סיימו תיכון, שהופתעו מהציונים שקיבלה ומהיכולת לשלב חיי נישואין והורות, לצד לימודים תובעניים. "אני חשבתי, שאם אני מתחילה ללמוד עם תינוק כל כך קטן, זה מחייב אותי להצדיק את המאמצים ולהשקיע בלימודים".
בשנים הראשונות להיותה אחות שימשה אחות של כללית בקיבוץ, שם גם התגוררה עם משפחתה. "אחות בקיבוץ זה תפקיד מיוחד", היא אומרת, "כיוון שאת עובדת כמעט לבד, עם רופא שמגיע כפעמיים עד שלוש בשבוע, ואת צריכה לדאוג לבריאות האוכלוסייה על כל היבטיה. מצד שני, אלה חיים נוחים מאוד למשפחה בקיבוץ שיש בו חדר אוכל, שירותי כביסה ובתי ילדים כל השנה".
"מה תרצי לעשות בעוד מספר שנים?"
לאחר מספר שנים החליטה שהיא שואפת לקריירה ניהולית. היה ברור שהדבר ידרוש היעדרות מהבית לשעות ארוכות ועבודה מרחוק. הדבר לא היה מתאפשר ללא תמיכה מבן הזוג והשותפות המלאה שלו בגידול הילדים. היא עבדה במגוון תפקידים בכללית, חלקם דרשו נסיעות ארוכות ושעות רבות מחוץ לבית.
"כשאחיות באות אלי לשיחות, אני תמיד שואלת אותן מה ירצו לעשות בעוד מספר שנים והן פעמים רבות מופתעות מהשאלה. אני חושבת שכל אחד ואחת צריכים לקיים בינם לבינם שיחה כזו מדי פעם ובהתאם להחלטה לכוון את עצמם ע"י לימודים וקורסים וע"י תפקידים שונים".
המשיכו קדימה ואל תוותרו
ברוך מספרת שעבדה עם מנהלות שונות לאורך הקריירה שלה, כשמכל אחת מהן אימצה משהו שהיווה עבורה מודל לחיקוי, כך שכיום, הניהול שלה מאגד בתוכו את אוסף יכולות הניהול שאימצה ולמדה לאורך השנים.
"מבחינתי, כל משימה שקיבלתי מהמנהלים והמנהלות שלי, גם אם היו לעיתים מורכבות, ראיתי בהן הזדמנות ללמוד עוד משהו שלא הכרתי ולמלא לי את "סל" היכולות והכישורים לעתיד. "יחד עם זאת", היא אומרת", "היו פעמים שהתמודדתי על תפקידים ולא קיבלתי אותם, אך האמונה בעצמי גרמה לי להמשיך בדרך מבלי להישבר או לוותר. זו גם המלצה שאני יכולה לתת לנשים בכלל וכמובן לאחיות שמתמודדות על תפקידים ולא תמיד זוכות בהם: המשיכו, אל תוותרו, לכו קדימה וחישבו איך לעשות את הדברים עוד יותר טוב".
בכללית אפשר להתפתח ולהתקדם
ברוך מציינת כי בכללית מצאה ארגון המאפשר מאד להתפתחות והתקדמות, לכל מגדר ולכל מגזר. כך, בתוך מספר שנים, הפכה מאחות במרפאת קיבוץ קטנה למנהלת מערך הסיעוד מהגדולים בארץ – בהיקף של קופת חולים ארצית, עם צוות של 700 אחיות בכ- 200 מרפאות כללית ברחבי מחוז חיפה וגליל מערבי.
אחות ומנהלת
"כאחות, הסיפוק מהעבודה הוא מהאדם שיושב מולך – מבטי התודה, ההכרה בכך שעזרת שלימדת, ושטיפלת… כמנהלת, הסיפוק הוא ההובלה של מערך שלם של אחיות, תוך שאת רואה שתהליכי עבודה שקבעת מוכיחים את עצמם והאחיות יודעות לקחת את התהליכים ולתרגם אותם לפעילות מול המטופלים", היא אומרת.
הקורונה הבליטה את חשיבות המקצוע
בשנת הקורונה אחיות הקהילה מטפלות ב- 92% מחולי הקורונה, שהם למעשה כל מי שנשאר בביתו ולא אושפז. "עם כל הקושי הרב, משתפת ברוך, "השנה הזו היוותה גם הזדמנות לשדרוג מעמדו של מקצוע הסיעוד – התבלטו היכולות הרבות של האחיות בקהילה וחשיבותן הרבה, הן נכנסו במהירות לתחומים חדשים, החל בניטור החולים מרחוק – משימה שמחייבת יכולות גבוהות לזהות הדרדרות או מצוקה נשימתית ולפעול בדחיפות, דרך בדיקות דיגום לקורונה ולאחרונה – מבצע חיסוני הקורונה".
"האחיות הוכיחו נכונות לסכן את עצמן", היא משבחת את הצוותים הסיעוד, "ודאי כאשר הגיעו בימי סגר, עם ניידת, עד לבתי מטופלים, בביצוע בדיקות דיגום תוך סכנת הידבקות וחיסונים, כשאין שום דרך לדעת אם מי שמטופל על ידך כרגע נושא את הנגיף אם לאו". היא ממשיכה: "האחיות עשו זאת בנכונות, התגייסו למשמרות נוספות ולסופי שבוע – וכל זאת, תוך המשך ליווי כלל המטופלים ותוך דאגה לכך שבריאותם לא תוזנח ותוך קיום קשר טלפוני אחרי מי שלא הגיעו למרפאה מחשש לבריאותם".
לסיום, מבקשת ברוך לומר: "כאחות טיפת חלב בעבר ומניסיוני בכלל, אני מאמינה גדולה בחיסונים, ומכאן אני קוראת לכולם – בואו להתחסן כדי שנוכל כולנו לחזור לחיי שגרה במהרה.
אני בת 63 מרותקת בית לא אחות לא רופא לא מתענינים נואשתי זקוקה דחוף לעזרה05498192030