הכישלון הפלסטיני למנוע את פיגועי הטרור הוא זה שיצר את השינוי

"הכישלון הפלסטיני למנוע את פיגועי הטרור הוא זה שיצר את השינוי בציבור הישראלי מתמיכה להתנגדות להסכם אוסלו"
*וייסלגס אמר את הדברים בכנס בנושא "מה ניתן להסיק מהסכמי אוסלו – 20 שנים אחרי" שהתקיים היום באוניברסיטת חיפה. פרופ' גבי בן-דור, ראש תוכניות הביטחון באוניברסיטת חיפה אמר כי החשאיות שבה נוהל הסכם אוסלו הייתה טעות." הלקח המרכזי לימינו הוא שחייבים לקיים דיון ציבורי נוקב על הסוגיות הקשות שעל הפרק"*
עו"ד דב וייסגלס באוניברסיטת חיפה:

"הסיבה לכישלון של אוסלו הוא חוסר היכולת של הפלסטינים להבטיח את תחושת הביטחון לאזרחי ישראל. הכישלון הפלסטיני למנוע את האלימות ואת פיגועי הטרור הוא זה שיצר את השינוי בציבור הישראלי מתמיכה להתנגדות להסכם – כל שאר הסיבות הן משניות", כך אמר היום (יום ד') עו"ד דב וייסגלס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר בכנס בנושא "מה ניתן להסיק מהסכמי אוסלו – 20 שנים אחרי" שנערך באוניברסיטת חיפה.
לדבריו, הנועזות המדינית של ערפאת הייתה כאין וכאפס לעומת השפעה של פיגוע טרור אחד על הציבור הישראלי. "ערפאת לא שלט במנגנוני הביטחון שלו, ומה שהתחיל כעצימת עין מהפעילות של המיליציות החמושות הפך לחוסר שליטה. כשהוא ניסה לעצור זאת – זה היה מעט מידי ומאוחר מידי", אמר וייסגלס.
וייסגלס, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת כהונתו של אריאל שרון ותוכנית ההתנתקות ציין כי בהקשר זה, דפוס הפעילות הפלסטיני הוא דפוס חוזר. לדבריו, ישראל דאגה לסגת מכל רצועת עזה ועשתה הכל כדי שהגבול בין רצועת עזה ומצרים יהיה חופשי, כולל החלטה של ראש הממשלה שרון לסגת מ"ציר פילדלפי" והתוצאה היא ש"עזה אינה חדלה להטריף את ישראל. בדומה להסכמי אוסלו – במקום פריצת דרך היסטורית קיבלנו את השתלטות החמאס וירי על ישראל. כך תמיכה ציבורית של 70%, כיום 90% מהציבור הישראלי חושב שפינוי עזה היה כישלון".
לדבריו, את מה שבישראל יודעים – ככל שיהיה יותר ביטחון, כך תהייה פחות התנגדות ציבורית לוויתורים מדיניים – ערפאת לא השכיל להבין ואם היה מבין, ייתכן וההיסטוריה הייתה שונה לחלוטין. אולם מי שכן מבינים זאת, לדבריו של וייסגלס, הם אבו-מאזן וראש הממשלה הפלסטיני סאלם פיאד. "המפנה הדרמטי הזה יוצר את התנאי ההכרחי להסכם. אלא שהטעויות הפלסטיניות בעבר הביאו לשינוי פוליטי בישראל שהעלה לשלטון ממשלה שאינה מאמינה בפתרון שתי המדינות", סיכם וייסגלס.
פרופ' גבי בן-דור, ראש תוכניות לימודי הביטחון באוניברסיטת חיפה אמר כי הסיבה לכישלון של הסכמי אוסלו נבעה מכך שהנחת העבודה הבסיסית של ההסכם לא הייתה נכונה. "הנחת העבודה הייתה שכדאי להסכים על מה שמסכימים ולהשאיר לשלבים מאוחרים יותר את הנושאים הקשים, שעליהם אין הסכמה. האמונה הייתה שההסכם עצמו ייצר אווירה חיובית שתוביל לכך שניתן יהיה להתגבר גם על הקשיים. אולם הנחת עבודה זו לא התממשה והאווירה שנוצרה בשטח לא השתפרה ואולי אף הורעה", אמר כשהוא מתייחס בין הדבריו לדבריו של וייסגלס לגבי מפלס האלימות.
עוד הוא הוסיף כי טעות נוספת הייתה המסגרת החשאית שבה נוהלו השיחות. לדבריו, הפרדוקס הוא שדווקא השיחות החשאיות איפשרו לנושאים ולנותנים להגיע להסכם, מכיוון שהחשאיות הורידה מעליהם את הלחץ הציבורי, אולם ברגע שההסכם הוצג לציבור, לחשאיות היה תפקיד מרכזי בכך שהציבור לא יקבל אותו. "הדרך הציבורית שבה הועבר הסכם אוסלו בממשלה ובכנסת היא לא דרך להעביר הסכמים כה מרכזיים. אי אפשר לעשות זאת בחשאי. הלקח המרכזי לימינו הוא שחייבים לקיים דיון ציבורי נוקב על הסוגיות הקשות שעל הפרק. לא יכול להיות שנשמע שלבני מדבר על עתיד ירושלים עם הצד הפלסטיני מבלי שמתקיים דיון ציבורי בישראל על משמעות וויתור – או אי וויתור – על חלקים מירושלים".
לדבריו של פרופ' בן-דור, האביב הערבי יוצר דווקא שעת כושר להצלחה של המו"מ. "יש שיגידו שתוצאות מה שמכונה 'האביב הערבי' דווקא פוגעות בסיכויים, כי הציבור הישראלי יחשוב שגם כך אין טעם לחתום על הסכם מול הנהגה, שיכולה ליפול ולהתחלף על ידי ההמונים. אולם המהפכות במדינות ערב גרמו לכך שהנושא הפלסטיני נדחק מסדר היום הערבי. כיום אין את אותה התגייסות כוללת של העולם הערבי לצידם של הפלסטינים, שמחזקת ומחשקת את עמדתם, ויש לעומת זאת מדינות רבות, בעיקר סוניות, שרואות שיש להן אינטרסים משותפים עם ישראל – בעיקר המאבק מול איראן. התנאים במזרח התיכון להבשלת משא ומתן בין ישראל והפלסטינים דווקא טובים יותר היום מאשר לפני 20 שנים".