אליזבט קרוגלוב היא יוצרת ויזמית מקומית בעלת גלריה לאמנות חיפאית בשם לא-קל או local שנמצאת בשוק הפשפשים. כל שבוע, היא תספר על יוצר או אמן חיפאי אחר.
אם תחפשו בגוגל את האתר של רעות אשכנזי תמצאו בלשונית ׳עלינו׳ שלוש שורות:
- נולדה ב 2001 (בת 23)
- חיה בחיפה
- אמנית שמן שלימדה את עצמה
עברה פחות משנה מאז שהכרתי את רעות, בחורה צעירה, נעימת הליכות, רחוקה שנות אור מהחוצפה הנוטפת בדרך כלל מהילדים היצירתיים בגילאים האלו. אולם היצירה שלה בשלה ולא ילדותית ודי חצופה. היא משתמשת בשמן מוקפד בגוונים ריאליסטים והיא מדברת את עולמה הצעיר ובצורה לא מתאמצת בשילוב עם שפה אמנותית קלאסית, דבר שאינו טיפוסי לעולם האמנות הישראלית, במיוחד לא בחתך הגילאים הזה.
הדמויות אותן היא בוחרת לצייר לרוב לא מיישרות מבט, ונמצאות לרוב ברגעי נחת או תהייה כמעט ראנאסנסית – ״הן בשלהן״, שקטות ונקיות ממניירות. הן אינן המושא הטיפוסי של הצייר העכשווי. גם הגדלים של העבודות שלה בדרך כלל קטנות, לא מנסות לקחת יותר מרחב ממה שהן צריכות. בכך, הן יגרמו למתבונן להתקרב אליהן, ויהפכו את המתבונן כמעט לחלק מהמרחב או מהסצנה אותה מתעדת האמנית.
האומנות של רעות
בגיל 16 רעות סגרה את עצמה בחדר ולימדה את עצמה לצייר בשמן. מתוך אהבה, תשוקה וסקרנות רעות יוצרת מקום לעולמה ואנחנו זוכים לחלוק אותו איתה. תהליך היצירה שלה בדרך כלל מתחיל ביציאה אל העולם וצילום פרגמנטים של אור וצל, אשר מושכים את העין שלה, ואת התנועה הזו היא מעבירה לקנבס שלה. על-ידי בניית שכבות של צבעי שמן, נוצרים הציורים שלה בסטודיו צנוע שבביתה.
רעות אשכנזי היא אחת מציירות הריאליזם בשמן הצעירות של עירנו. ללא תואר מבתי ספר מפונפן לאומנות ובלי רשימה ארוכה ומייגעת של תערוכות בהן היא לקחה חלק, היא פשוט מציירת ומוכרת. בשנתיים האחרונות היא לומדת בסטודיו של מתן בן כנען, ושם היא מלטשת את היכולות שלה, לכדי ריאליזם נקי ופשוט.
החיבור של רעות לריאליזם
רעות מספרת כי היצירה שלה נובעת מהצורך להתחבר למציאות. בעבודות שלה היא מתארת סצנות יומיומיות הכוללות את האנשים שמקיפים אותה. לדעתי, רגעים קטנים זו לגמרי ההתמחות שלה. אני שמעתי על רעות לראשונה מפי ערן פרנגר (צייר מוכשר אחר) שאמר לי באגביות נונשלנטית ׳איך את לא מכירה את רעות?!׳ ומאז כמו שאומרים ״השאר היסטוריה״.
המכירה הראשונה של רעות
היתה לי הזכות למכור עבור רעות את יצירת האומנות הראשונה שלה בגלריה שלי ׳לא-קל׳ שנמצאת בשוק הפשפשים במסגרת תערוכה קבוצתית בשם Jomofomo במחיר שלא היה מבייש את קדישמן, ולאחר מכן לשדך בינה לבין בית מכירות פומבי מהמרכז. מאז, הוא לא מפסיק למכור את היצירות של רעות במכירות פומביות לאספנים פרטיים, ויש לי הרגשה שזו רק ההתחלה.
אני תוהה לעצמי מה יקרה אם נספר לכם שרעות מתהלכת בינינו, אולי אפילו יושבת לצידך בבית הקפה השכונתי שלך? האם זה יגרום לחובבי האמנות המקומית לא לעשות את העיקוף דרך כביש 6 כל הדרך למרכז בשביל לקנות יצירה מקומית? מקווים שאולי הצלחנו לקצר לכם את הדרך.
