בית בלוג

רעות אשכנזי • ריאליזם אוטודידאקטי

אמיר,שמן על נייר A3 (איור: רעות אשכנזי)

אליזבט קרוגלוב היא יוצרת ויזמית מקומית בעלת גלריה לאמנות חיפאית בשם לא-קל או local שנמצאת בשוק הפשפשים. כל שבוע, היא תספר על יוצר או אמן חיפאי אחר. 

אם תחפשו בגוגל את האתר של רעות אשכנזי תמצאו בלשונית ׳עלינו׳ שלוש שורות: 

  • נולדה ב 2001 (בת 23)
  • חיה בחיפה
  • אמנית שמן שלימדה את עצמה
רעות אשכנזי (צילום: אלבום אישי)

עברה פחות משנה מאז שהכרתי את רעות, בחורה צעירה, נעימת הליכות, רחוקה שנות אור מהחוצפה הנוטפת בדרך כלל מהילדים היצירתיים בגילאים האלו. אולם היצירה שלה בשלה ולא ילדותית ודי חצופה. היא משתמשת בשמן מוקפד בגוונים ריאליסטים והיא מדברת את עולמה הצעיר ובצורה לא מתאמצת בשילוב עם שפה אמנותית קלאסית, דבר שאינו טיפוסי לעולם האמנות הישראלית, במיוחד לא בחתך הגילאים הזה.

אייל,שמן על קנווס 40*40 (איור: רעות אשכנזי)

הדמויות אותן היא בוחרת לצייר לרוב לא מיישרות מבט, ונמצאות לרוב ברגעי נחת או תהייה כמעט ראנאסנסית – ״הן בשלהן״, שקטות ונקיות ממניירות. הן אינן המושא הטיפוסי של הצייר העכשווי. גם הגדלים של העבודות שלה בדרך כלל קטנות, לא מנסות לקחת יותר מרחב ממה שהן צריכות. בכך, הן יגרמו למתבונן להתקרב אליהן, ויהפכו את המתבונן כמעט לחלק מהמרחב או מהסצנה אותה מתעדת האמנית.

נרייה, שמן על קנווס, 25*25 (איור: רעות אשכנזי)

האומנות של רעות

בגיל 16 רעות סגרה את עצמה בחדר ולימדה את עצמה לצייר בשמן. מתוך אהבה, תשוקה וסקרנות רעות יוצרת מקום לעולמה ואנחנו זוכים לחלוק אותו איתה. תהליך היצירה שלה בדרך כלל מתחיל ביציאה אל העולם וצילום פרגמנטים של אור וצל, אשר מושכים את העין שלה, ואת התנועה הזו היא מעבירה לקנבס שלה. על-ידי בניית שכבות של צבעי שמן, נוצרים הציורים שלה בסטודיו צנוע שבביתה.

רעות אשכנזי היא אחת מציירות הריאליזם בשמן הצעירות של עירנו. ללא תואר מבתי ספר מפונפן לאומנות ובלי רשימה ארוכה ומייגעת של תערוכות בהן היא לקחה חלק, היא פשוט מציירת ומוכרת. בשנתיים האחרונות היא לומדת בסטודיו של מתן בן כנען, ושם היא מלטשת את היכולות שלה, לכדי ריאליזם נקי ופשוט. 

הדר,שמן על קנווס, 35*35 (איור: רעות אשכנזי)

החיבור של רעות לריאליזם

רעות מספרת כי היצירה שלה נובעת מהצורך להתחבר למציאות. בעבודות שלה היא מתארת סצנות יומיומיות הכוללות את האנשים שמקיפים אותה. לדעתי, רגעים קטנים זו לגמרי ההתמחות שלה. אני שמעתי על רעות לראשונה מפי ערן פרנגר (צייר מוכשר אחר) שאמר לי באגביות נונשלנטית ׳איך את לא מכירה את רעות?!׳ ומאז כמו שאומרים ״השאר היסטוריה״.

עדיין,שמן על קנווס 80*120 (איור: רעות אשכנזי)

המכירה הראשונה של רעות

היתה לי הזכות למכור עבור רעות את יצירת האומנות הראשונה שלה בגלריה שלי ׳לא-קל׳ שנמצאת בשוק הפשפשים במסגרת תערוכה קבוצתית בשם Jomofomo במחיר שלא היה מבייש את קדישמן, ולאחר מכן לשדך בינה לבין בית מכירות פומבי מהמרכז. מאז, הוא לא מפסיק למכור את היצירות של רעות במכירות פומביות לאספנים פרטיים, ויש לי הרגשה שזו רק ההתחלה.

אני תוהה לעצמי מה יקרה אם נספר לכם שרעות מתהלכת בינינו, אולי אפילו יושבת לצידך בבית הקפה השכונתי שלך? האם זה יגרום לחובבי האמנות המקומית לא לעשות את העיקוף דרך כביש 6 כל הדרך למרכז בשביל לקנות יצירה מקומית? מקווים שאולי הצלחנו לקצר לכם את הדרך.

״ארמון״ – מבית קולנוע למגדל משרדים מן הגבוהים בחיפה

0
מגדל ארמון (איור: דוד בר און)

מגדל ארמון הינו מגדל משרדים שהוקם במקום בית הקולונע ״ארמון״ לשעבר, השוכן ברחוב הנביאים 18, בהדר הכרמל.

בית קולנוע ״ארמון״

בית הקולנוע ארמון נחנך בשנת 1935. הוא היה אחד הגדולים ביותר שפעלו בחיפה והיה בעל ארכיטקטורה ייחודית. בעל בית הקולנוע היה איש העסקים משה גרידינגר (עליו נספר בהמשך).

קולנוע ארמון – תמונה מתוך התערוכה במבואת המגדל (איור: ד״ר דוד בר און)

קולנוע זה היה מן המפוארים בחיפה ונודע בזכות גגו הנפתח. בקולנוע היו 1800 מושבים, מלבד תאי צפייה יוקרתיים במפלס היציע. מתכנן הבניין היה האדריכל החיפאי שמואל רוזוב ששילב בו אלמנטים של הסגנון הבינלאומי עם אלמנטים של סגנון ה-״אר דקו״ (Art Deco).

הקולנוע נסגר ב-1987. ב-1995 נהרס הבניין והחלה בנייתו של מגדל המשרדים הנוכחי ע״פי תכניותיו של משרד האדריכלים החיפאי י.י. גרנות.

משפחת גרידינגר

כאמור, משה גרידינגר, בעלי בית הקולנוע ארמון, עלה לארץ ישראל מרומניה. הוא החל את דרכו בעסקי הקולנוע עם כניסתו כשותף לבית הקולנוע ״עין דור״ בעיר התחתית. לאחר מכן בנה את בית הקולנוע ״הרצליה״ ולאחריו את קולנוע ״ארמון״ המפואר והפופולרי מאוד בזמנו בציבור החיפאי.

נכדיו של משה גרידינגר, משה וישראל, הם בעלי השליטה בחברת ״תיאטראות ישראל״. ב-2019, חברת סינוורלד שבשליטת האחים גרידינגר רכשה  את סינפלקס הקנדית ובכך הפכה לגדולה בעולם מבחינת מספר המסכים שבבעלותה.

מגדל ארמון

בניית המגדל נסתיימה ב-1988, כאמור ע״פ תכניותיו של משרד האדריכלים החיפאי י.י. גרנות. במגדל 20 קומות ובסיום בנייתו נחשב לאחד המגדלים הגבוהים בצפון. אבל, בחלוף השנים, המגדלים הלכו וצמחו לגובה. נכון ל-2019, מגדל ארמון נמצא רק במקום ה-18 בגובהו בחיפה.

שלוש הקומות הראשונות, החל ממפלס הכניסה שברחב הנביאים, מיועדות למסחר ושאר הקומות למשרדים. בקומה העליונה ישנה תצפית לנוף שממנה ניתן לצפות, בימי ראות טובה, עד למרחק של כ-60 ק״מ. ב-2011 נמכר המגדל לחברת ״מגדל״ וב-2021 לקרן ״ריאלטי״ המחזיקה בו גם כיום. לאחרונה, קרן ״ריאלטי״ הגבירה מעורבותה בחיי הקהילה ע״י ארגון ארועים חברתיים שונים וגם המבואה עברה שיפוץ והתחדשות.

גלוי נאות:

תערוכת הציורים שלי, ״נוסטלגיה חיפאית – בתי הקולנוע של פעם״, בלווי ההסברים ההיסטוריים המרתקים של ידידי יורם כץ, מוצגת כיום במבואת המגדל.

מגדל ארמון (איור: דוד בר און)

י.י. גרנות, אדריכלי המגדל

ירון (1951) ויעל גרנות (1952) ייסדו את משרד התכנון שלהם ב-1982. שניהם סיימו את לימודי האדריכלות בהצטיינות בפקולטה לארכיטקטורה ובנוי ערים בטכניון. המשרד שלהם מתגאה בעשרות שנים של ניסיון בלווי ותכנון פרויקטים בתחומים מגוונים וביניהם בתחום האקדמיה, המגורים, בנייני משרדים, אולמות קולנוע ועוד. 

עם הפרויקטים בחיפה נימנים: הפקולטה למדעי המחשב, הפקולטה להנדסת מכונות, מעונות סטודנטים (בקמפוס הטכניון) ובתי הקולנוע ״יס פלנט״ ב״לב נמפרץ״- כאשר עוזי גורדון היה האדריכל של הבניין כולו- וכמובן מגדל ארמון בהדר הכרמל.

קוראים יקרים,

הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.

שיר הדייג – סיפורו של שיר • סיפור קצר מאת אילן סגל

0
פרס הוקרה על מפעל חיים בתחום התקשורת (צילום: אילן סגל)

בשלהי חודש אוקטובר 1959, בילינו כמה מחברי הכנופיה המהוללת שכה רבות נכתב וסופר על עלילותיה. ביליתי במחיצתם של ישראל תמרי, שמעון רייכשטט וחבר נוסף ששורר שירים. אורי שרון. קצת עוף מוזר בין הפרחחים. גם אני כשעה לפני הפרחחות ניגנתי על כינור, אז מסתבר שכולנו היינו עופות מוזרים ולפני גיוס. הזדמן לנו להכיר מקרוב את אחיו של שמעון, אברהם רייכשטט, את שמוליק קראוס שהיה 'העופר' השני ואת השלישית שהצטרפה אסתר זייד.

כן אסתר הייתה מהמשפחה המפורסמת. לימים הם נשארו רק שניים כ"צמד העופרים". אברמ'לה פנה לאורי כבדרך אגב וסיפר על מנגינה יפה שחיבר שמוליק קראוס והיא יתומה ללא מלל אם יוכל לכתוב מילים למנגינה.

ה'עופר' הוסיף שהשיר נחוץ לו ולאסתר לקראת תחילת הופעתם במועדון-הלילה מפורסם ביפו, "עומר-כייאם" שמו. אורי ראה זאת כמחמאה גדולה וענה בחיוב. כך אורי שרון כתב את המילים ל"שיר הדייג". זה כמובן לא שיר דייגים יחידי בעולם המוסיקה, אך שיר רגוע, מרגיע ויפה.

"צמד העופרים" כלל את השיר הזה ברפרטואר שלו ב"עומר-כייאם" ובשאר הופעותיו ברחבי הארץ. השיר, בעיבודו של המלחין אריה לבנון, נכלל בתקליט הראשון שהוציא הצמד ושמו: "העופרים" ובמרוצת השנים – גם באלבומי האוסף של אסתר. לימים נודע ש"שיר הדייג" היה השיר הראשון של שמוליק קראוס אשר הוקלט. אחריו באו עוד יפים ומיוחדים.

פרס הוקרה על מפעל חיים בתחום התקשורת, אורי שלישי מימין- העיתונאי אורי שרון, שנים רבות עיתונאי בעיתון 'דבר', מקומון 'שחף' ו'כלבו' בחיפה, כיום בעל טור קבוע בתכנית היום השישי של משה טימור בקול-ישראל (צילום: אילן סגל)

ש י ר ה ד י י ג

מילים: אורי שיקה (שרון), לחן: שמואל קראוס, עיבוד: אריה לבנון,
ביצוע: "צמד העופרים"

שוב ירדו בהינף משוט, דייגים דוממים אל הים.
וירח מעל את אורו שלח, על סירות דייגים שבים.
וירח מעל את קרנו שלח, על סירות דייגים שבים.
הך, דייג, חתור. הנה שלל.
נא קרבו, אלי, אל רשתותיי.
אך לשווא, אחי, לשווא.
כל השלל הרב
אלי ים צלל ירד, נעלם.

שוב חותר בין שברי גלים,
סירתו מיטלטלת בדד.
ערפילים מתפשטים על גלי הים,
מכסים סירתו של דייג.
ערפילים מתפשטים על גלי הים,
מכסים סירתו של דייג.

וירח מעל את אורו ישלח
על סירות דייגים שבים.
וירח מעל את קרנו ישלח
על סירות דייגים שבים.

"עיין ערך: דת" • פרק 3 • דת – הערך הפסיכולוגי

0
פרק 3 • דת - הערך הפסיכולוגי
פרק 3 • דת - הערך הפסיכולוגי

השאלות הקיומיות

העובדה שהדת נוכחת בחיינו מראשית ההיסטוריה אינה מקרית. מכל היצורים על כדור הארץ, שאלות קיומיות מאפיינות רק את בני האדם. הדת נותנת מענה על שאלות קיומיות בסיסיות, ששאלו בני האדם את עצמם משחר הדורות.

להלן כמה מהן:

1. העולם

מהו העולם שאני חי בו? איך נברא? מי שולט בו? מה גבולותיו?

קצה העולם • תחריט פלמריון (1888) • נחלת הכלל
קצה העולם • תחריט פלמריון (1888) • נחלת הכלל

2. משמעות

האם יש לחיי משמעות כלשהי? אם כן, מהי? האם יש לי תפקיד למלא בעולם?

משמעות • יצירת AI
משמעות • יצירת AI

האדם הוא כנראה היצור היחיד על פני כדור הארץ שמוטרד מן השאלה הזאת. עבור כל צורות החיים האחרות המוכרות לנו, משמעות החיים היא הישרדות והחיים עצמם. לעומת זאת, בני האדם מתקשים, משום מה, להתקיים, ללא שיספרו לעצמם סיפור בו הם ממלאים תפקיד משמעותי כלשהו בעולם.

במקרים רבים, הסיפור הזה חשוב לאנשים יותר מן החיים עצמם, והם מוכנים להקריב את חייהם למענו. ההיסטוריה רצופה במקרים בהם בחרו אנשים במוות בטוח כדי לקדש או לקדם את מה שהחשיבו כסיפור שהעניק להם משמעות.

אנשים ימסרו את חייהם עבור העם, המדינה, עבור רעיון כזה או אחר, ובוודאי בשם הדת. ביהדות, למשל, "מוות על קידוש השם" הוא מושג מוכר. באיסלם לקחו את הרעיון צעד קדימה עם ה"שאהיד", שקידוש השם שלו יכול להגיע עד כדי התאבדות, כדי לרצוח אחרים בשם הדת.

3. מוות

פחד מן המוות הוא הפחד הראשוני ביותר של כל אדם.

מלאך המוות • יצירת AI
מלאך המוות • יצירת AI

הידיעה של ודאות המוות של מטרידה מאוד, ויש קושי פסיכולוגי גדול לקבל אותה ולחיות עם חוסר האונים המתלווה אליה. אנשים מקוים למצוא תשובות, שתשחררנה אותם מן הקושי והחרדה הכרוכים בכך.

4. התמודדות עם העולם

העולם מציב לנו אתגרים כל הזמן. יש אסונות, יש משברים אישיים ולאומיים ויש איומים מסוגים שונים. האם ישנה מערכת כלים טובה להתמודדות עם כל אלה?

5. צדק, ערכים ומוסר

בעולם האנושי פועלים כוחות רבים ומנוגדים. מה נכון לעשות ואיך נכון להתנהג? איך מתמודדים עם דילמת "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"?

היתרונות הפסיכולוגיים של הדת

אפשר, כמובן, להתווכח עם טיבן של התשובות שנותנת הדת, ונעשה זאת בהמשך, אך לכל השאלות הללו יש לדת תשובות מוכנות. מי שמוכן לאמץ את התשובות שמציעה הדת זוכה במספר יתרונות ברמה הפסיכולוגית:

תחושת משמעות ומטרה

הדת מציעה סיפורים, ערכים ומטרות שמעניקים משמעות לחייו של האדם, ומגדירים את תפקידו בעולם.

סדר

הדת מספקת סיפור מסגרת שמסייע לאדם להבין את עולמו ואת מקומו בו. הזדהות עם סיפורים דתיים מקלה עליו את ניתוח חוויותיו האישיות.

מערכת ערכים

הדת מספקת מערכת ערכים קבועה וברורה, עם קריטריונים למוסריות, עם מצוות עשה ואל תעשה, ועם הבחנות בין טוב ורע, שמכניסות סדר ויציבות לחיי המאמינים.

תמיכה חברתית

קהילת המאמינים מספקת רשת בטיחות ותמיכה גם בשעות קשות.

אסון ותמיכה • יצירת AI
אסון ותמיכה • יצירת AI

התמודדות עם הפחד מהמוות ומן הלא ידוע

הדת מציעה מענה לשאלות פילוסופיות קיומיות, ומקלה על הפחד האנושי המובנה מן המוות ואי-הוודאות שבחיים ואחריהם.

משבר קיומי • יצירת AI
משבר קיומי • יצירת AI

התמודדות עם סבל וקושי

הדת מספקת פלטפורמה רוחנית להתמודדות עם סבל וקושי דרך תפילה, אמונה ותשובה. היא מקלה על התמודדות עם משברים בעזרת שימוש בדטרמיניזם וייחוס המשבר לרצון האל ("אלוהים נתן ואלוהים לקח").

כך למשל, קל יותר לפעמים למשפחות דתיות לקבל אובדן קרוב משפחה אהוב, שכן ניתן לייחס אותה לתוכנית כלשהי של האל, שיש לה תכלית כלשהי, למרות שהיא נסתרת מבני האדם.

קבלת החלטות

הדת מסייעת למאמין לקבל החלטות בתחומים רבים של חייו. במקרים רבים, המסגרת הדתית מספקת אב רוחני שיכול לקחת החלטות עבור המאמין, ולשחרר אותו מן הקושי של קבלת החלטות בעצמו.

לקיחת החלטות • יצירת AI
לקיחת החלטות • יצירת AI

הנזקים הפסיכולוגיים של הדת

עבור רבים, הדת מהווה מקור לתמיכה, השראה והתמדה בחיים, אך לא כל האנשים מקבלים את התועלות הללו מהדת. ישנם אנשים שיכולים להרגיש תחושת חוסר נוחות או אפילו קשיים עם האמונה והדת. לצד התועלות הפסיכולוגיות שפורטו למעלה, הדת עלולה גם להסב נזקים פסיכולוגיים לא מבוטלים.

דוגמאות לנזקים כאלה:

תחושת אשמה ובושה

דת יכולה ליצור תחושת אשמה או בושה אצל מאמיניה במקרים של אי עמידה במצוות או בדרישות דתיות. זה עשוי לגרום לתחושות של עצבנות, חרדה ורגשות של חוסר הערכה עצמית.

כליאה במסגרת לא מתאימה

כאשר מדובר באנשים שאינם מתאימים לתבנית המקובלת בקהילה (הומוסקסואלים למשל), או אנשים שאיבדו את אמונתם ואינם מסוגלים להיחלץ מסביבתם החברתית והמשפחתית, המסגרת הדתית הופכת לבית כלא שקשה להיחלץ ממנו.

כלוב התפילות • יצירת AI
כלוב התפילות • יצירת AI

אובדן אוטונומיה והגבלת חופש הבחירה

דת מגבילה לעתים קרובות את חופש הבחירה של האדם, ואת יכולתו לקבוע את דרכו באופן חופשי.

תלות מוגזמת במוסדות הדת, ותלות בהאצלת החלטות למנטור הדתי גם בנושאים אישיים, עלולים לפגוע בתחושת החופש האישי ובביטחון העצמי, וכן ביכולת קבלת ההחלטות של האינדיבידואל.

בובות על חוט • יצירת AI
בובות על חוט • יצירת AI

המגבלות הללו יכולות גם למנוע מאנשים הגשמה עצמית בתחומים אליהם יש להם נטייה שהיא פחות מקובלת על האוטוריטה (אמנות למשל), ולהיות מקור לתיסכול ותחושות החמצה.

התנגשות עם ערכים אישיים

מקרים של סתירה בין ערכי הדת לבין ערכים אישיים, עלולים לגרום לדיכאון ותיסכול רב.

קושי בהתמודדות עם העולם החיצוני

אי הרציונליות מובנה בבסיס הדת, והיא תנאי הכרחי הנדרש כדי לקבל את אמיתותיה ללא פקפוק. העתקה של צורת החשיבה הזאת לעולם החיצוני, בו נדרשת חשיבה רציונלית כדי להצליח, עלולה להסב קשיים רבים למאמינים.

קיצוניות

אחת הבעיות הקשות ביותר הקשורות בדת היא הגלישה הבלתי נמנעת של חלק מן המאמינים לקיצוניות. נחזור לכך בפרק העוסק בערך האמת של הדת.

האמונה ב"אמת" דתית אבסולוטית כזאת או אחרת עלולה לגרום למאמין לייצר תפיסת מציאות מעוותת, שגובה מחיר גבוה ממנו ומסביבתו. דוגמה מוחשית לכך היא האיסלם הרדיקלי על גווניו השונים.

"בעיר חיפה לא קיימות מצלמות אכיפה בנתיבי תחבורה ציבוריים ובהתאם לכך לא מתבצעת אכיפה"

0
תחבורה ציבורית (צילום: אור ירוק)

רשויות רבות לא נרתמות למלחמה בעומסי התנועה

עמותת אור ירוק מצאה כי רשויות רבות בישראל לא אוכפות נהיגה לא חוקית בנתיבי התחבורה הציבוריים, ביניהן נמצאת הרשות המקומית של חיפה, אשר אין בה מצלמות אכיפה בנתיבי תחבורה ציבוריים. זאת לעומת ערים אחרות בארץ אשר כן אוכפות, כגון תל אביב-יפו, ירושלים, הרצליה ורמת גן.

עו"ד יניב יעקב מנכ"ל עמותת אור ירוק:

מרכזי הערים והדרכים המובילות אליהן בדרך להיות פקק תנועה אחד גדול וארוך. זה קורה כי התחבורה הציבורית לא נוחה, לא יעילה ובעיקר לא מהירה יותר מהרכב הפרטי. בערים רבות אין העדפה לאוטובוסים על פני הרכב הפרטי התוצאה היא שכולם עומדים יחדיו בפקק. בערים רבות שכבר עשו את הצעד המתבקש ויש נתיבי תחבורה ציבוריים אין אכיפה מטעם העיריה. איכות החיים נמדדת לא רק בפינוי הזבל או בחגיגות יום העצמאות אלא גם בקיצור הזמן בהגעה לעבודה או ללימודים בתחבורה ציבורית וזו גם אחריותם של ראשי הערים, הם לא יכולים לשבת על הגדר ולהטיל את האחריות רק על המשטרה. במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים חייבים לעודד ראשי ערים להקצות נתיבים לטובת האוטובוסים כדי להפוך את הנסיעה בהם לכדאית וקצרה יותר מאשר הרכב הפרטי. במקביל, יש לעודד אכיפה עירונית  כמכפיל כוח לאכיפה המשטרתית. בכך נוכל לקצר ולהפחית את עומסי התנועה, נצמצם את זיהום האוויר ונגביר את הבטיחות בדרכים של כולנו.

תגובת עיריית חיפה לכך שאינה אוכפת:

"בעיר חיפה לא קיימות מצלמות אכיפה בנתיבי תחבורה ציבוריים ובהתאם לכך, לא מתבצעת אכיפה באמצעות מצלמות בנתיבים אלה".

תחבורה ציבורית (צילום: אור ירוק)

שיפור התחבורה הציבורית הוא מפתח לפתרון בעיות רבות בחברה הישראלית

שיפור מערך הסעת ההמונים יתרום בראש ובראשונה לכלכלה הישראלית המשוועת לחסכון ולצמצום הוצאות. הנזק הכלכלי כיום בגלל הפקקים הוא כ-15 מיליארד שקלים בשנה. עלות נסיעה בתחבורה ציבורית למשק היא כשליש מעלות נסיעה בודדת בתחבורה הפרטית ושינוי של 1% בשיעור הנסיעות לטובת תחבורה ציבורית במטרופולינים נאמדת בכ-650 מיליון שקלים.

לכן השקעה בשיפור התחבורה הציבורית היא קודם כל השקעה כלכלית שתחזיר את עצמה מהר מאוד. נוכל לצמצם את עומסי התנועה העצומים ולחסוך זמן יקר שניתן היה להשקיע אותו בעבודה או בפנאי עם המשפחה. יותר רכבות ויותר אוטובוסים מהפריפריה למרכז יקצרו את זמן ההגעה ויצמצמו את הפערים החברתיים. אחת הדרכים האפקטיביות היא סלילת נתיבים ייעודיים לכלי רכב בתחבורה הציבורית ולוודא כי אותם אוטובוסים ומוניות נוסעים בהם ומקצרים את זמן ההגעה על פני כלי הרכב הפרטי.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן ביקרה בקריית ביאליק

0
השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, בביקור עם צוותה בקריית ביאליק (צילום: קריית ביאליק)

השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, ביקרה ביום חמישי, 16 במאי 2024 עם צוותה בקריית ביאליק במסגרת ביקור עבודה בעיר.

במהלך הביקור,  בו השתתפו גם ראש עיריית קריית מוצקין, ציקי אבישר, נציגי רשות הטבע והגנים, הנהלת המשרד לאיכות והסביבה, העלה ראש העיר קריית ביאליק, אלי דוקורסקי, את בעיית התנים המשוטטים ברחבי העיר והערים הסמוכות. דוקורסקי ציין כי מזה שנים רבות סובלת קריית ביאליק משוטטות תנים, גם בשכונות הוותיקות, אך עם הקמתה של שכונת נאות אפק הסמוכה לשמורת הטבע אין אפק, הבעיה החמירה.

השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, בביקור עם צוותה בקריית ביאליק (צילום: קריית ביאליק)

קמפיין הסברה משולב בנוגע להאכלה נכונה של חתולי רחוב

בחצי שנה האחרונה כמות פניות התושבים למוקד העירוני בנוגע לתנים הוכפלה. התופעה הדומה מתרחשת גם בקריות אחרות. דוקורסקי ביקש את התערבותה המיידית של רשות הטבע והגנים וסיוע של המשרד להגנת הסביבה בנושא. לאחר דיון מעמיק הוחלט כי לצד הגברת הדילול שיתבצע על ידי רשות הטבע והגנים, יצאו המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים והעיריות בקריות בקמפיין הסברה משולב בנוגע להאכלה נכונה של חתולי רחוב, להקפדה יתרה על סגירת פחי האשפה וניקיון סביבם על מנת להקטין את מקורות המזון המושכים את התנים לערים.

הנושא הנוסף שנדון בפגישה הינו בעיית שריפת פסולת פיראטית בכפרים הסמוכים לקריות והשלכותיה . ראשי הערים העלו את חששותיהם להתרחבות התופעה הגורמת לזיהום אוויר כבד, לבעיות נשימה ולפגיעה באיכות החיים  של התושבים. כמו כן בפגישה נדון נושא מניעת הרעש מרכבים משופרים ואופנועים והשתתפות העיריות בקריות בקול קורא של משרד להגנת הסביבה המאפשר הצבת בצלמות ומדי עוצמת הרעש בצמתים וכבישים מרכזיים.

השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, בביקור עם צוותה בקריית ביאליק (צילום: קריית ביאליק)

לסיכום הביקור ציינה השרה סילמן:

אני מודה לראש העיר אלי דוקורסקי ולצוות העירייה על קבלת הפנים החמה ועל שיתוף הפעולה הפורה. אני רואה חשיבות רבה בשיתוף פעולה הדוק בין המשרד להגנת הסביבה לבין הרשויות המקומיות, ואני בטוחה שנמשיך לפעול יחד למען עתיד סביבתי טוב יותר לתושבי ישראל.

הרומאן המצרי: לִפְרקים, שכחתי שאני קוראת אותו / לילי מילת תופסת מדף

0
מדריד 2024 (אלבום פרטי)
מדריד 2024 (אלבום פרטי)

חיכיתי. ממש ציפיתי לקרוא ספר של אורלי קסטל־בלום. חברי הטוב לספסל התואר השני בלימודי תרבות, סיפר פעם על כתיבתה וספריה באופן שאני מתפלאת שלקח לי שנתיים מאז למצוא את עצמי עם ספר שלה ביד. הפעם, לכבוד יום הולדתי, בו בין היתר רכשתי ספרים חדשים – כי, בואו, אין חגיגה בלי קריאה – לקחתי את הספר היחיד שלה שהיה בחנות, הרומאן המצרי.

הספר התלווה אליי לחופשה בעכו העתיקה ואף טס עמי למדריד, כל הריגושים שדאגו אוהביי לתת לי בשבוע אחד. הרומאן המצרי אינו ספר ארוך, בקצב הקריאה שלי הייתי מצפה שאסיים אותו יום או יומיים לתוך המעשה. בתחילה, ייחסתי את חוסר ההתקדמות לימים האינטנסיביים של חגיגות לצד ימי זיכרון. אך האמת היא, שלא משנה מה, איני עוצמת עיניים בלילה ללא קריאה ולקראת סופו נאלצתי להודות שלא רוח התקופה היא העניין.

קצת על הדמויות בסיפור

בתקציר בגב הספר ישנה טענה שגיבורת הספר היא הבת הגדולה, זו שלא ניתן לה שם אחר. יש כמה דמויות בספר זה המכונות לפי ייחוסן במשפחה. עליי להודות שזו דרך מעניינת להציג דמות ואולי להראות עד כמה הן חיות בצד המשפחות, משקיפות על חייהן שלהן בלי יכולת לחיות אותם ממש. לו הייתי צריכה לומר מי הדמות הראשית, לא בהכרח הייתי בוחרת בה. למעשה, לא מצאתי ממש דמות ראשית בספר. למעשה, ריבוי הדמויות, התקופות, התזזיתיות בה חלפו העדויות ודיווחן כמו היו יכולים להיות או לא להיות, עייפו אותי. 

בפרק 7, בסדרה נגיד שזאת עיר של מרטין סקורסזה, טוענת הקוראת הסדרתית ומושא התכנית פראן לייבוביץ, שגרוע מכך שספר ירגיז אותה או שהיא תשנא אותו, זה לשכוח שהיא בכלל קוראת אותו. במהלך השבוע שלקח לי להתחיל ולסיים את הקריאה ברומאן המצרי, אני עדה לפחות לפעמיים בהן קולה של פראן הדהד לי בראש כאשר לִפְרקים, שכחתי שאני קוראת אותו. שכחתי מהספר, שכחתי מהדמויות והן לא "קראו לי" לתת להן חיים בעיניי הקוראות. הכתיבה טובה, הנושאים מעניינים – מצריים העתיקה ועד סוג של ימינו בישראל – ובכל זאת, הריחוק שבכתיבה, שיכול היה להיות מגניב משהו, גרם לי אשכרה להתרחק מהספר מבלי מישים.

כן הייתה פעם אחת בה השוויתי בין הדמויות הנשיות בספר, שלא "רואים אותן" בחייהן, לבין חיינו כאן. זה היה בטיסת אל-על חזרה ממדריד בה חזיתי ממקור ראשון בהטרדה של דיילת על ידי אחד הנוסעים. הוא היה איש מבוגר מאוד ולכן ההפתעה הייתה מעליבה שבעתיים כשיצא מהשירותים וחשף את עצמו לעיניי הדיילות ההמומות. תגובתו להתרעמותן הייתה כמו התגובה לה "זוכות" נשים שיצא להן להשתתף בתאונת דרכים עם גבר כשבברור זו לא אשמתן – להאשים אותן.

אני רחוקה מלהיות שמחה שמעשה כזה קרה, אך אני נרגשת ממה שהגיע אחריו; שני טייסי אל-על, ללא היסוס וללא שאלות עמדו לצד הנפגעת הראשית, משטרה הוזמנה ושיחת הבהרה לשאר נשות הצוות, שיש להן תמיד אוזן קשבת ותמיכה מלאה. צפיתי מהצד איך שני גברים הצעירים ממני בעשור יודעים ופועלים למען עולם טוב יותר. ואז, עלו בי דמות הבת הגדולה והבת היחידה וסלסט מגן החיות במצרים וחשבתי, הנה, בשמַיִם בין מדריד וישראל עוד לא אבדה תקוותנו. 

ציטוטים נבחרים שנגעו בי והותירו חותם:

  • "באותה תקופה כבר היה נהוג לפחד ממי שהיה בשואה, כי אין לדעת לְמה לצפות ממנו."
  • "חבל שהסתפר יום לפני מותו. היה הרבה יותר יפה לו עם השיער הלבן המלא והבלורית הלבנה. גוססים לא צריכים להסתפר לפני מותם!"

איני מוותרת על כתיבתה של אורלי קסטל־בלום. עורכת המדור כאן המליצה לי על ספר אחר שלה ואני מתכוונת לקרוא אותו בהמשך השנה. אם יש משהו שלה שקראתם ואתם מאמינים שהוא בגדר חובה, אודה לכם אם תרשמו אותו בתגובות. בנוגע לשאלה אם נשאר או משוחרר בספרייה הפרטית שלי, הרומאן המצרי משוחרר. מקווה שימצא עיניים טובות במקום ראוי. 

פרטי הספר: 

הרומאן המצרי מאת אורלי קסטל־בלום, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015.

קריאה נעימה ושמילים טובות יהיו לצדכם תמיד,
לילי

מה עלינו לקחת מיום העצמאות? • דעה אבי נחמני

אבי נחמני (צילום: אלבום אישי)

עם מה יוצאים מהימים הלאומיים?

"כמו כל אהבה לאח, לא משנה כמה מבקשים ממך להסביר, לא תמיד ניתן לספר מה הופך את האח שלך להיות כל כך מיוחד ולמה לעולם לא יהיה לו תחליף, כי מעל הכל, אהבה של האח, כי הוא אח. אך כשצריך בכל זאת להסביר על אהבה, כל מה שניתן זה להצביע על עשרות הגוונים המיוחדים שבאישיותו, אשר שופכים אור על שאלת "הלמה", למה אנחנו אוהבים את אחינו – את עמנו".

הטקסט המרגש והמרטיט הזה שייך למנחם קלמנזון, חתן פרס ישראל הטרי, שאחיו נפל בשביעי באוקטובר ובדבריו השבוע, ריגש אומה שלמה מעל בימת הטקס. נאומו של מנחם מתווסף לנאומה המרגש של עפרה לקס ששכלה את בנה לוחם סיירת מטכ"ל בבארי לדברים המרגשים של חגי לובר, אב שכול ששכל את בנו בעזה ולעוד עשרות הורים שכולים שהצטרפו בעל כורחם, למשפחת השכול של מדינת ישראל וצה"ל ומרגשים אותנו, לצערנו, כל פעם מחדש עם מילים ונאומים מלאי עוצמה.

הדברים מרגשים, לא משאירים אף עין יבשה, נכנסים ללב ובתקווה שישארו בלב. המסר של כולם הוא אחד: אחים אנחנו. את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות השנה תשפ"ד, כנראה שלא נשכח הרבה זמן. מה לא היה לנו בהם. עצמאות תחת מלחמה, אזעקות בזמן טקסים, נפילות ויירוטים ולצערנו גם הרוגים. בפעם הראשונה מאז קום המדינה ב-1948 מדינת ישראל מציינת את עצמאותה תחת מלחמה.

יוצאים מחוזקים

מהשבוע הזה של הימים הלאומיים, עלינו לצאת מחוזקים במסרים של אחדות ופיוס כמו שמבקשות המשפחות השכולות. לצאת מחוזקים ולשאוב תקווה מערכים שמנחילות לנו המשפחות שבמקום שהן עומדות, צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. ערכים של גבורה, עוצמה, זקיפות קומה, גאווה והרבה תקווה ואמונה בצדקת הדרך. והעיקר, לא להיגרר לעימותים ומלחמות פנימיות בינינו. כי אחים אנחנו.


** הכותב הוא דובר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

צעד נוסף לקראת החזרת הטיסות הבין לאומיות בנמל התעופה בחיפה

0
מטוס נוסעים ממריא בטיסה לקפריסין - שדה התעופה של חיפה (צילום: אנתוני הרשקו)

לקראת תחילת הטיסות הבינ"ל והטיסות לאילת משד"ת חיפה: רשות שדות התעופה תשלים את שיפוץ המסלולים בהתאם לדרישות הבינ"ל

רשות שדות התעופה משלימה בימים אלה את ההכנות להחזרתו של נמל התעופה בחיפה לשדה המאפשר טיסות בינ"ל וטיסות מצפון הארץ לאילת. במסגרת זו, ועל מנת לעמוד בדרישות התעופה של הגופים הבינ"ל, נמל התעופה יסגר לפעילות החל מסוף מאי (2024), לחודש וחצי. זאת במטרה לאפשר את ריבוד מסלולי הנחיתה וההמראה. ברשות שדות התעופה אומרים כי העבודות יתנהלו במהירות האפשרית על מנת לאפשר את תחילת הפעילות הבינ"ל והטיסות מחיפה לאילת בסוף חודש יולי (2024).

חברת תעופה ישראלית חדשה: אייר חיפה

כאמור, במהלך הקיץ הקרוב, אמורה להתחיל לפעול בנמל התעופה חיפה חברת תעופה ישראלית חדשה: אייר חיפה. זאת לאחר שהשרה רגב העניקה לפני מספר חודשים רישיון הפעלה לאייר חיפה. הרישיון מאפשר לה להפעיל טיסות מסחריות משדה התעופה בחיפה ליעדים קרובים באירופה ובאגן הים התיכון כמו יוון וטורקיה. זאת, במסגרת חזונה של השרה להגברת התחברות והידוק החיבוריות והקישוריות בתוך ישראל ומחוצה לה.

כמו כן, בכוונת החברה להפעיל קו טיסות מחיפה לנמל רמון שליד אילת. יצויין כי כיום חל מחסור בטיסות ממרכז הארץ לאילת, והפעילות אמורה לסייע בהיקף הטיסות.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, תא"ל (במיל') מירי רגב:

אנו שמחים על השלמת ההכנות של רש"ת לקראת שדרוגו של נמל התעופה בחיפה. מגיע גם לתושבי צפון הארץ ליהנות ממגוון טיסות, מבלי שיצטרכו להגיע לנתב"ג.

במסגרת פעילות ריבוד המסלולים, הפעילות הקיימת כיום בנמל התעופה חיפה תועבר, למשך חודש וחצי, לשדות תעופה ומנחתים אחרים.

תאונה בחיפה • נהג מונית פונה לרמב״ם

0
נהג מונית פונה במצב בינוני לאחר תאונת דרכים עצמית (צילום: ארגון הצלה)

(חי פה) – היום בלילה, שישי 17.5.24, אירעה תאונת דרכים בחיפה בה נהג מונית נפצע בינוני ופונה לרמב״ם.

מארגון הצלה נמסר לחי פה תאגיד החדשות:

כונני ארגון הצלה הוזעקו לשדרות ההגנה בחיפה בעקבות דיווח על תאונת דרכים.
יחד עם חובשים ופראמדיקים של מד"א, העניקו הכוננים טיפול רפואי לגבר בן 72 עם חבלת ראש, והוא פונה במצב בינוני להמשך טיפול בבית החולים רמב"ם בעיר.

חובש בכיר בהצלה שבח רוטנשטרייך מדווח:

כשהגעתי למקום עם אמבולנס מד"א שברשותי, מצאנו נהג מונית, גבר בן 72 כשהוא סובל מחבלת ראש, לאחר שנפגע בתאונת דרכים עצמית. יחד עם חובשים ופראמדיקים של הצלה ומד"א, הענקנו לו טיפול רפואי ראשוני הכולל קיבוע וחבישות, והוא פונה במצב בינוני להמשך טיפול בחדר הטראומה בבית החולים רמב"ם בעיר.