עמית התראיינה לכל ערוץ תקשורת אפשרי, גם בארץ גם בעולם עם הסיפור המופלא והאנושי. היא עשתה סרט "משפחה בטרנס" בבימויו של אופיר טריינין, שלפני שבועות אחדים, "בדוקאביב", במקום ראשון לסרטים דוקומנטריים בתחרות זכה וכאן בחיפה לראשונה סיפרה לי את סיפורה, שאין לו אח ורע בקהילה הגאה.
עמית צוק נולדה למשפחה נורמטיבית ורגילה אלא שתשעה באב לדבריה, תאריך לידתה, הוא זה שאחראי לגורלה ולטלטלה הרבה שעברה במשך יותר מארבעים שנה. כל אותן שנים חיה במסכה שאולי זה "וירוס" שיעבור ששום דבר לא קרה, בגיל ילדות לא הייתה מודעת מה היא ומי היא ומה ההגדרה, לא היה אינטרנט שמסביר על טרנסג'נדרים וכל הסבר והגדרה אבל תמיד נמשכה לבגדי נשים של אימה ואחותה שהחביאה מאחורי ארון בגדים עד שהדבר נתגלה.
האב קיבל זאת בחומרה, התכחש אליה ולא רצה יותר לראותה, האימא, שכבר השלימה עם בת אחת לסבית, התקשתה עם המציאות החדשה, של בן מוביל במשפחה שרואה עצמו כהומו נשי או כאישה, אך למרות כל זאת, קבלה את בנה כפי שהוא – באהבה רבה.
בחטיבת הביניים התאהבה עמית בגילי. זה נראה לה משהו מופלא, שהיא לא הומו של גבר או אישה, בצבא הייתה חייל קרבי בשריון ונפצעה "עם המזל ה-נאחס" כפי שהיא מכנה זאת, בשל תשעה באב, תאריך הלידה הנורא שלה. עמית עברה שיקום ארוך, כאשר גילי לצידה ומאחר שהרומן שלהם המשיך מגיל חמש עשרה, מכוח ההרגל והקרבה – התחתנו. לשניהם הדבר נראה טבעי, כאילו זו אהבה רגילה בין גבר לאישה.
לאחר ארבע שנות שיקום מהפציעה התחתנו עמית וגילי, כאמור, והקימו משפחה, הביאו זה אחר זה ארבעה ילדים – שלוש בנות ובן אחד וחיו כבעל ואישה מאושרים ומרוצים.
במשך עשרים ושתיים שנה חי עמית נשוי לגילי בהחבא, במסכה של אישה הכלואה בגוף של גבר שעיר ושרירי, בחשבו הוא עצמו שתקף אותו מן "וירוס" קטלני… במהלך הדרך למד גם אגרוף תאילנדי וקרב מגע, שלא שינה כמובן דבר בהרגשה האומרת, "שבעצם נולדתי אישה".
למעשה, הפחד לאבד את כל מה שנבנה במשך עשרים ושתיים שנה, אישה, ארבעה ילדים ומשפחה, הוא זה שנתן את התמריץ והכוח לעמית לחיות במסווה של כאילו גבר ולא אישה, עד שלא יכול היה יותר לסבול את רוע הגזירה וגילה את סגור ליבו בפני גילי אשתו האהובה. זה התחיל בגיל הארבעים לא בבת אחת כאשר "השאיל" בגדים כמו טייטס ותחתונים נשיים, גם בהחבא וגם בטענה בפני גילי שקר לו מידי, בעיקר בחורפים, ההרגלים הנשיים הלכו והתעצמו והגבר השרירי והשעיר משך לק בציפורניים, והפך להיות מן "בן כלאיים", עד שגילה את סודו לאשתו ולילדים שהתנהגו כל הדרך, בעיקר הבנות, בסובלנות וכגיבורים. הבנות אף צחקו ואמרו לאביהן שהוא הפך לטרנסג'דרית וזה מובן וכינו את משפחתם בצחוק "כמשפחת קרדשיין הנהריינית".
לירדן, בנו של עמית, היה הרבה יותר קשה לקבל את הבשורה, שכן האבא, עמית, הפך בשבילו לסמל "גבריות וגבורה", בעיקר לאחר ששניהם בילו יום הולדת בר מצווה נפלא "בקמפ-נו" בברצלונה ושחקו יחד כדורגל בשכונה.
לאחר שההתנהגות המשונה נמשכה ולא נפסקה, בשל משבר שנת הארבעים כך גילי חשבה, שאלה גילי את עמית "האם רוצה היא להיות דנה אינטרנשיונל שנייה" והאחרונה לא היססה ואמרה כן – זו התשובה.
כך התחיל תהליך ארוך, לא פשוט, לא לעמית ולא למשפחה כולה, לשינוי זהותה מגבר לאישה. בהתחלה לבשה בגדי אישה אך היססה להיכנס לכלבו או מרכול או להתהלך כך בשכונה, הילדים, בעיקר הבנות, היו אלה שעודדו אותה, לאחר שהתרגלו לרעיון שבמקום אבא ואימא תהיינה להן שתי אימהות וזה בכלל לא רע.
הטיפול ההורמונלי היה ארוך, כואב, מייגע וקשה, אך עמית לא ראתה כל דרך חזרה מהתהליך הזה, הילדים קיבלו את רוע הגזירה כל עוד המשפחה נשארת מאוחדת ושלמה.
עמית הקריאה לנו מספר מכתבים אישיים, שכתבה לגילי וגם לילדים, מהם עולה רגישות רבה שאפשר לשמוע בעיקר מפיה של אישה, הרבה רוך ואהבה, קבלה ובקשה להבנה וחמלה והתשובה והתגובה של חיבוק מצד גילי והילדים לא אחרה. גילי, האישה הנאמנה, החליטה להישאר עם עמית וללוותה לתאילנד בדרך הארוכה והקשה לניתוח כריתת אבר המין הזכרי, הסממן האחרון שעוד נשאר להיותה של עמית בעבר גבר ולא אישה.
כאן הקריאה עמית מכתב פרידה מרגש שכתבה לאבר מינה בערב שלפני הניתוח שהתקיים בתאילנד. המכתב נשמע מרגש, הזוי וגם מפחיד נורא, היה זה מבחינתי שיא הפתיחות של עמית על הבמה, המספרת על השתלשלות חייה והפיכתה סוף סוף לאישה לא רק בנשמתה אלא גם בגופה.
עמית וגילי חזרו מתאילנד, שלובות ידיים, כזוג נשים נשואות. עמית בכל "רמ"ח אבריה" אישה והילדים שכינו אותה בעבר במקום אבא "אבית" שינו המינוח והמילה, גילי כמובן אימא נשארה ועמית הפכה לאימא שנייה, "אמי" בכינויה.
ירדן, הבן, שהסתגל למצב החדש ושהתמרד בתחילה, עשה קעקוע על ידו שבו נאמר "אימא יש רק שתיים" ובכך הביע הזדהות מלאה. הן הגיעו לארץ ועשו טקס חידוש נדרים, להישאר יחד כמשפחה מאוחדת לאורך ימים,
עמית צוק גם שינתה את תעודת הזהות, מעמית הגבר לעמית האישה וממש לא בקלות, כאשר נראה היה שהכל כשורה, המשפחה מאוחדת, מאושרת והעסק העצמאי של עמית בתחום מערכות מידע, שסבל קשות, במשך תקופה ארוכה, מחדש נבנה ודווקא אז הגיעה "הפצצה" – גילי כבר לא אוהבת את עמית החדשה, שהייתה בעלה בעבר גבר חייה, אהובה ואין דרך חזרה.
גילי תבעה גירושין וברבנות דרשו מעמית שתתן גט מידי והרי כיצד תעשה זאת בהיותה אישה, שהרי מעולם לא קרה שאישה נותנת גט לאישה וברבנות לחצו שאם לא תיתן גט במידי, ידאגו להביא המשטרה, שתיקח אותה לבית האסורים לאחר שתעצור אותה ללא היסוסים.
על מנת שלא להביך את הילדים, החליטה עמית להישמע להוראת הדיינים, לתת הגט אלא שעשתה זאת למורת רוחם, בלשון נקבה ברבנות ברשות הרבים. הן נפרדו לשלום כל אחת הלכה לדרכה, גילי שינתה את נטייתה, הפכה לסבית ומצאה בת זוג חדשה ואילו עמית מצאה לעצמה בחורה יפהיפיה "באתר הכרויות "שידייט" ומסתבר ששירלי האישה החדשה, הייתה מאורסת לגבר בחיר ליבה, כאשר גילתה את משיכתה המינית האמיתית והכירה את עמית בת זוגה החדשה.
גילי כתבה שני ספרים על חייה "אהבה בטראנס" ו "עכשיו אני" ומעבירה הרצאות על סיפורה ועל ספריה, עמית מעלה את המופע היחיד "ברוך שעשני אישה" ושתיהן מצאו את מקומן בחיים ובחברה.
לאחר שסיימה את סיפורה, ניגשתי לעמית, ביקשתי לחבקה ולחשתי לאוזנה "את גבר גבר של אישה" מלשון מאוד מאוד אמיצה, נפרדנו לשלום ונפגשנו שנית לראיון קצר למחרת, ביום מצעד הגאווה בחיפה.
צפו בריאיון קצר עם עמית צוק ושירלי:
עמית צוק-ברוך שעשני אישה-ילד, נער, חייל קרבי, בעל, אבא…אישה ואמא
הסיפור המלא שמלווה את הסרט "משפחה בטרנס" זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים דוק אביב. www.amitsuk.co.il
שלא נדע . אלוהים תרחיק מאיתנו את הדברים הרעים שיכולים לחולל הבנים או הבנות שלנו.אמן