אלי דבי סגר מעגל, כשתמונת אחיו נתלתה על קיר ההנצחה בבית הספר עין הים, בו למדו אחיו והוא. קיר ההנצחה הוא חלק מפעילות ענפה של התלמידים וועד ההורים בבית הספר. יו"ר הנהגת ההורים בבית הספר אילן פרקש בעזרת ההורים לימור בן חיים ואיציק סייג אחראים גם על מורשת ההנצחה של כלל בוגרי בית הספר שנפלו במלחמות ישראל ובפעולות איבה וגם על פעילות נוספת.
יש לציין שדבי מקדיש את ימיו גם להנצחת אחיו וגם להעלאת נושא האחים השכולים לסדר היום הציבורי. דבי הוא חלק מהעמותה "לנצח אחי" ששמה לה למטרה לשים דגש על הקושי, שחווים האחים של חללי צה"ל, שבעבר לא היה להם מעמד רשמי. בעוד שההורים של החיילים ובנות הזוג זוכים לליווי צמוד וסיוע כספי, האחים בעבר נותרו להתמודד לבד גם עם המוות של האח וגם אם ההורים, שלא יכלו לתפקד כמו קודם.
חשוב להבין שהאחים השכולים היו מעוניינים בכך שיכירו בהם וימשיכו להזמין אותם לטקסי זיכרון גם אחרי שההורים הולכים לעולמם. בנוסף, גם האחים זקוקים לעתים לטיפול רגשי לאחר אובדן כל כך משמעותי. מובן, שהאחים השכולים לא היו מעוניינים בעזרה כספית אלא רק בסיוע להתמודד עם הקושי הרגשי הגדול אליו נקלעו לאחר אובדן האח או האחות.
לאורך שנים, דבי פועל על מנת להנציח את אחיו, רב טוראי צדוק דבי, שהיה בן 21 בנופלו. במכתב שפרסם דבי באתר "לנצח אחי" הוא כותב לאחיו שנהרג עד כמה המשפחה השתנתה לאחר מותו, ועד כמה היה לו קשה למצוא את המקום שלו אצל הוריו, שחוו את האובדן הכי קשה שאפשר, פרידה מבן.
בשנת 2003 הולחן שיר של אחיו של דבי בחלק מפרויקט של גל"צ, "עוד מעט נהפוך לשיר". השיר נמצא אחרי מותו של צדוק דבי והלחין אותו דני רובס. בעזרת שיר האהבה הזה מצאה המשפחה מי הייתה האהובה לה כתב צדוק את השיר.