מערת אליהו הנביא בפאתיה המערביים של חיפה היא מקום עליה לרגל ליהודים מחפשי מזור ומרפא. מחפשי זיווג ופרי בטן.
המערה, גדולה ונאה משקיפה אל הים ואם תזדמן אליה בשעות היום סביר שתמצא מי שישלים לך מנין.
ביקרתי במערה והשתתפתי בתפילה. לאחר מכן סיירתי בסביבותיה וגיליתי הרבה הזנחה ופסולת שאינה מרגשת אף מבקר.
חבל, אתרי דת כאלה מושכים אליהם עשרות ולעתים מאות אלפי מבקרים בשנה ומכאן ששמירת הניקיון וההקפדה על הכנסת האורחים אמורה להיות נר לרגלי מנהלי האתר.
למעשה, את מרבית התקלות ניתן לתקן (ולנקות ) ללא מאמץ מיוחד.
את הפסולת שהצטברה עם השנים בבור המים יש לנקות באמצעות אדם שמתמחה ולבוש לנושא זה.
טקסט למערת המים:
בסמוך למערת אליהו הנביא מצויה מערה עגולה חצובה בסלע גיר.
ככל הנראה שימשה המערה לאגירת מי גשמים לצורך עובדי המקום או עולי הרגל.
השנים חלפו ומערות לאחסנת מים פינו מקומן לתשתיות מודרניות של הולכת מים.
מדוע אם כן לא נשמרה המערה כנכס שיש להציגו כחלק מהביקור במקום? כאלמנט בפני עצמו.
בשנים האחרונות נזרקה פסולת רבה לתוך המערה והפכה אותה למצחינה ומביכה. נוצרת ניגודיות רבה לאחר שביקרת בשתי המערות (זו הקרויה על שם אליהו וזו שאגרה מים). זו שמורה היטב וזו עזובה ומלאה פלסטיק ושברים.
כותב ומצלם:
תומר אשל
מקים 'סיירת ניקיון – מתחילים בחינוך'
סיירת ניקיון בפיסבוק