פתיחה חגיגית בתאטרון חיפה להצגה איש חסיד היה
שיתוף פעולה בין תאטרון חיפה לבין תאטרון הבימה, ארבעים וחמש שנה לאחר המחזה המקורי, מפיח במחזה רוח חיים מחדש.
אתמול (17.12) התמלא אולם תאטרון חיפה עד אפס מקום לאירוע חגיגי עם כל היוצרים המקוריים והעדכניים של המחזה.
שחקני איש חסיד היה עם יונה יהב
המחזה החדש אינו זהה למקורי והוא מספק מבט חילוני- מודרני על דמות החסיד.
מצד אחד השחקנים והדמויות מתערבבים כך שאין דמות ראשית מרכזית שחוזרת על עצמה ולגמרי בחסד בחר הבמאי לביים גם נשים בתפקיד החסיד. מצד שני במבט לגמרי רומנטי נשמע קול הלל השואל לאן נעלמו אותם חסידים?
כשניסיתי להבין מי היא אותה דמות החסיד החוזרת בפנים שונות לא יכולתי שלא לשים לב למאפיינים שלה כדמות תמימה, טובת לב, לעתים אף צדיקה והגונה כלפי הסביבה של אותו יהודי שכמעט ונעלם מן העולם.
אחד הרגעים שהותיר בי חותם היה בעקבות השיר 'אל תשליכני' ולא יכולתי שלא לחשוב על חיפה ועל הפריפריה בכללן.
הרגשתי איזו צביטה קטנה שהנה ואנחנו משליכים לעת זקנה. נוטשים את הדור הקודם לבד, נוטשים אותו לטובת המרכז, לטובת 'הפרנסה המובטחת', לטובת האקשן האינסופי ומשאירים אזורים שלמים של 'זקנה' מבודדים ורחוקים מהעין.
אני ממש לא רומזת שצעיר שבוחר לעבור למרכז נוטש את הוריו לעת זקנה, פשוט קשה להתעלם מהדמיון בין הסיפור לבין התופעה הכללית הנפוצה כיום של התרחקות והפרדה עד הרמה הדמוגרפית בין הדורות הצעירים לבין המבוגרים.
בסיום ההצגה עלו על הבמה יוצרי המחזה לקולות מחיאות הכפיים של הקהל, כשהאחרון ביניהם היה דן אלמגור שסיפר כיצד כתב את המחזה המקורי עוד בחיפה לא הרחק מהתאטרון.
לסיכום, המחזה כייפי, מרענן ומעלה נשכחות רומנטיות ליהודי החסידי של פעם.
כמה שאנחנו לא חסידים…
ניצה בן צבי ודן אלמגור צילום נחום סגל