מקהלת לייפציג מגרמניה שרה מוזיקה יהודית בערב התרמה של עמותת גג לחייל המשוחרר בחיפה

בערב יום רביעי החמישה עשר לנובמבר, התכנסו מאות תורמים ומתנדבים בבית קריגר בחיפה, לערב מיוחד שכמותו בעבר לא היה ולא נשמע.

הבמה הייתה מקושטת בהרבה זרי פרחים לכבוד האורחים המכובדים שבאו מגרמניה הרחוקה, למלא את חלל האולם בשירה יהודית בעברית ושירי תפילה.

את הערב הנחה עו"ד אליק גרץ מתנדב בעמותה שברך את התורמים, הנוכחים, מנהלת העמותה מיום היווסדה הגב' יהודית הריס, את ישראל שטוקמן נשיא העמותה, מתנדב שתורם מכספו וזמנו ועוד מתנדבים אחרים, את האורחים מגרמניה ואת פרופ' אבישי גולץ, שהיה הרוח החיה מאחורי ארגון הערב המיוחד והבאת מקהלת לייפציג להופעה בחיפה.

עו"ד גרץ העלה על נס את פעולת העמותה שהוקמה בשנת 1982 ושמה לה כמטרה לאפשר לחיילות וחיילים בודדים חסרי אמצעים, בעלי מוטיבציה להשקיע בלימודים, הזדמנות להשקיע בלימודים לאחר שחרורם. העמותה מספקת ללומדים דיור למשך כל תקופת לימודיהם, במחיר סמלי, ומסייעת בקבלת מלגות מגופים שונים ובעזרה נוספת. למעלה ממחצית הסטודנטים לומדים באוניברסיטת חיפה, כרבע לומדים בטכניון, במכללת ויצ"ו ובבית ספר להנדסאים וכרבע במוסדות אחרים להשכלה גבוהה.

אליק ציין בדבריו שעד היום נהנו מהעמותה, מיום הקמתה, כ-7000 חיילים משוחררים וכי כל הפעילים בעמותה עובדים בהתנדבות מלאה.

שני הוזמן לבמה עו"ד מיכאל פפה, קונסול כבוד של גרמניה בחיפה, שנשא דברים באנגלית, ברך את המתנדבים והאורחים מגרמניה ודיבר על דיאלוג גרמני – ישראלי, שאותו מייצגת מקהלת לייפציג, שבה הייתה קהילה גדולה וחיי מסחר ותרבות יהודיים לפני מלחמת העולם השנייה.

מי שריגש את הנוכחים במיוחד היה פרופ' אבישי גולץ, שדאג לארגון הערב והבאת המקהלה מלייפציג .לאחר דברי ברכה ותודה הודיע שיש לו סיפור קצר שאותו היה רוצה לשתף עם הנוכחים:

"בחודש ינואר של שנת 2004 הזמין אותי חברי רפי שנהב לברלין למוזיאון היהודי, מעולם לא הייתי קודם לכן על אדמת גרמניה וכך גם משפחתי, שנאלצה לברוח משם בליל הבדולח ומעולם לא חזרה לשם עוד ובאופן הפגנתי.
השתכנעתי רק לאחר שרפי הסכים להגיע ולבקר יחד איתי בלייפציג, עיר הולדתה של אימי, שלא במיוחד שמחה לרעיון ולא הייתה בדעה אחת איתי.
בכל מקרה, אימי ציידה אותי בכתובת שבו גרה המשפחה ובכתובת מפעל הטקסטיל של סבא. הגענו לבניין ולדלת הדירה של סבא וסבתא ולצערי הדלת הייתה נעולה. מאוד רציתי להיכנס ולהתרשם מהמקום והאווירה. משם המשכנו לכתובת השנייה המפעל של סבא, שם מצאנו פתק "אשוב בשעה ארבע".
החלטתי שחוזרים לברלין והודעתי לאשתי שלא אחזור למקום הקודר הזה, אלא ששוכנעתי על ידי המלווים לחכות לשעה ארבע ולראות מה יקרה ואולי לטובה נהיה מופתעים. פתחנו את דלת הכניסה של המבנה שהיה בעבר המפעל של סבי וגיליתי לתדהמתי בכניסה פוסטר גדול ועליו מוטבעת המילה "שלום", אלבומים על ישראל ומסביב מוצרי "אהבה" ואכן הייתה זאת הפתעה נעימה. מקום שממנו ברחו בליל הבדולח סבי וסבתי הפך לפתע פתאום "לאתר ישראלי"? מולנו הגיחה אישה מרשימה וגבוהה העונה לשם מריה עם תליון של מנורה על צווארה, שספרה לנו כי חיפשה את בעלי המקום ההיסטוריים במשך שנים והקימה עמותה, "שער לציון" שמטרתה קרוב לבבות בין יהודים לנוצרים.

"מקהלת בית הכנסת" של לייפציג – Leipziger Synagogalchor, היא חלק בלתי נפרד ממנה כמו גורמי התנדבות נוספים. למריה ובעלה מנפרד ארבעה ילדים שלהם נתנו שמות יהודיים ואחת מבנותיה נשואה לבחור ישראלי ומאז הקשר ההדוק שנוצר עם ישראל והעם היהודי".

מריה הופמן, חברת מועצת העיר לייפציג, ישבה מרוגשת, בין המוזמנים, בשורה הראשונה, ועלתה לבימה לשאת באנגלית דברי ברכה וזאת לפני תחילת ההופעה. המנצח הצעיר, לודוויג ,שהיה בעברו בעיר לייפציג נער מקהלה, פתח בדברי תודה על האירוח החם שקיבלו הוא וחבריו בחיפה והסביר:
"כל שירי התפילה שנשמע, יהיו בעברית, במבטא אשכנזי, שהיה נהוג בגרמניה ואירופה לפני השואה. חברי המקהלה, שלושים ושמונה גברים ונשים, כולם נוצרים,ישמיעו לנו בנוסף שירים ביידיש ושירים ישראלים ואחד שמוקדש במיוחד לאבישי שאהב ושמע בילדותו בבית ההורים".

מהרגע שהמקהלה פצחה בשירה, השתרר באולם שקט ודממה, חשתי התרגשות גדולה ומעיני ניגרה דמעה, לעצם המחשבה שאבות אבותיהם היו רוצחים ומשמידי יהודים, עומדים על הבמה ושירי תפילה כולל קדיש בעברית וביידיש שרים, נראה מוזר סוראליסטי ויחד עם זאת נשמע מדהים.

להקה לזכר נספי השואה:

הלהקה נוסדה בשנת 1962 וזמריה מקדישים עצמם לטיפוח ושימור התרבות היהודית שנכחדה בשואה. זו הייתה הופעתה השלישית בישראל והיא הופיעה בקונצרטים רבים בגרמניה, אירופה, ארה"ב, דרום אמריקה ודרום אפריקה. ככל שהתארכה ההופעה, הופשרה האווירה והקהל החל במחיאות כפיים, בזמזום חרישי ומלמול בעברית של שירת התפילה, חלק מהקהל הכיר את השירים והמילים ביידיש והשתתף בשירה.

דורוטיאה ווגנר זמרת הסופרן, פולק הופמן זמר הטנור, ריכרד רידל הכנר וטילמן לוסר הפסנתרן, עשו בשירתם ובנגינתם עבודה נפלאה. היה זה ערב מרגש, מיוחד, חד פעמי, לעילא ולעילא.

עמותת "גג לחייל המשוחרר"

החלטתי לבקר את יהודית הריס מנהלת העמותה, שלא נראתה על הבמה ולא נשאה דברי ברכה, במשרדה הצנוע בעיר התחתית בחיפה ולתהות על קנקנה. גיליתי אישה מדהימה שממרום גילה מנהלת את "גג לחייל המשוחרר" ביד רמה. יהודית אישה צעירה ברוחה מלאת אנרגיה של עשייה, ספרה לי שהייתה ממקימות הימ"חים בפיקוד צפון לאחר מלחמת יום כיפור בשנת 1973 יחד עם מתנדבים פנסיונרים אחרים ומאז רוח ההתנדבות אצלה לא פסקה.

בתחילת שנות השמונים נתרם הבניין ברח' שיבת ציון 83 ע"י שקמונה למטרה נעלה, חברו יחד בני ברית רוטרי ושלמה יונגמן שישב בדירקטוריון של שיקמונה והיה הרוח החיה. יחד גייסו את יהודית למטרה ולהקמת עמותה למען החייל המשוחרר שאין לו קורת גג וזקוק גם לעזרה. משרד הביטחון נתן דחיפה על ידי שליחת והכוונת החיילים שעונים לקריטריונים לקבל עזרה וקורת גג בעמותה.

מאה ושמונים נערים ונערות

מי שאחראית היום במשרד הביטחון ועושה עבודה נפלאה היא חמדה המנהלת בתל אביב שמפנה חיילים מתאימים לעמותה בחיפה. בבניין ברח שיבת ציון 16 דירות, בהן משוכנים בכל דירה של ארבעה חדרים בין שישה לשמונה בנים, כאשר בכל דירה מקלחת ושרותים משותפים. ישראל שטוקמן, נשיא העמותה, תרם על שם אשתו ציפורה בניין במושבה הגרמנית ושם תשע דירות ובו משוכנות כשישים בנות. שקמונה גם הקצתה ברחבי העיר דירות פזורות נוספות ובכל דירה חמש עד שש בנות. סה"כ גג לחייל המשוחרר מספק קורת גג בו זמנית לכמאה שמונים עד מאתיים בנים ובנות.

תוך כדי שיחה, נכנס איש יקר למשרדים, עליו מספרת יהודית שבמשך שנים מתקן בדירות השונות את המקררים, ללא עלות העבודה מלבד החומרים. גם את בנימין יומי גל פגשתי במשרדי העמותה והוא גזבר מתנדב פעם בשבוע ועושה עבודתו נאמנה. בקשתי לשמוע מיהודית על החוליה שבסיפור הזה עדיין חסרה, החיילים המשוחררים עצמם, כיצד הצליחו במינוף הזה שקיבלו, בקורת הגג והעזרה.

קיבל סיוע לסיים בגרות והיום מנהל מחלקת רנטגן בהדסה:

מתוך מאות הסיפורים האישיים ואלפי האנשים שעברו בדרכם הבוגרת את העמותה, בחרה המנהלת לחבר אותי עם שלושה. האחד שבולט מאוד בסיפורו ומתואר בדף ההסבר על העמותה שקיבלנו בערב החגיגי בבית קריגר בכניסה, מאיר בן לולו שמו והוא לא יחיד סגולה. יהודית הריס, שהיא טכנאית רנטגן במקצועה ועבדה ברמב"ם בתחילת דרכה, ליוותה את בן לולו מיום הגיעו לעמותה, בעזרת מתנדבים הביאה אותו לסיום בחינות הבגרות וגרמה לו להירשם ללימודי טכנאות רנטגן באותו המקום שבעבר עבדה, היום מאיר בן לולו טכנאי ראשי של מכוני הרנטגן בבי"ח "הדסה" עין כרם והר הצופים בירושלים נשוי לרופאה ואב לשלושה שגורלם כמובן שפר עליהם בזכות האב שעשה דרך ארוכה וכך הוא אומר:

"כל האנשים בגילי נוהגים להביט לאחור אל הדרך שעברו. כאשר אני מביט לאחור, אדם זר לי לחלוטין עומד בתחילת הדרך".

סיפור מדהים אחר הוא סיפורה של מעיין שעלתה לארץ בהיותה בת שלוש וחצי מאתיופיה בשנת שמונים וארבע במבצע "משה" יחד עם משפחתה. במילים אלה סיפרה לי מעיין את סיפורה:

"גדלתי בבאר שבע, התגייסתי לחיל האוויר והייתי מ"כית בצבא עד שיצאתי לקצונה. לאחר שירותי הצבאי
ביקשתי ללמוד פסיכולוגיה והתקבלתי לאוניברסיטת חיפה". "לא וויתרתי הגעתי עם כל חפציי לחיפה ולאחר ששמעתי מחברה על "גג לחייל" העמותה, התייצבתי שם ואמרתי שאני רוצה ללמוד כאן באוניברסיטה, בכל מעודי, כמובן שמצאו לי קורת גג במיידי. שהייתי שם עם עוד חמש בנות ארבע שנים עד סוף הלימודים והיינו ביחסי חברות טובים, עם מתנדבים מדהימים שדאגו כל הזמן למצרכים ועסקו בתיקונים. מידי שנה מתקיימת בעמותה מסיבת חנוכה עם סופגניות, קריוקי שירה וזה ממש חגיגה, כל הסטודנטים מוזמנים ואפילו מקבלים מתנה. שם באחת המסיבות הכרתי את בחיר ליבי רועי, שהיום הוא גם בעלי".

השניים סיימו יחד תואר ראשון, היא בפסיכולוגיה הוא בעבודה סוציאלית ויחד הוצעה להם על ידי יהודית עבודה, היא כאם הבית והוא בניהול מגורי "בית ציפורה". לאחר מספר שנים נוספות של לימודים ועבודה בעמותה עשתה מעיין תואר שני בייעוץ חינוכי והפכה למורה. את יהודית היא מגדירה באהבה " כפרי הצבר, מבחוץ נראית קשוחה מבפנים רכה ומתוקה וכולה אישה של חסדים ונתינה. המקום שבו אני נמצאת היום היא בזכות יהודית והעמותה ויום אחד יגיע ותהיה גם לי הזכות לנתינה גדולה".

אחרונה אחרונה חביבה מתוך סיפור של אלפים בעמותה, היא לנה נסירובה בת שלושים שעלתה ארצה בגיל 16 מקזחסטן בתכנית "נעלה" בגפה ללא ליווי של משפחתה. פגשתי אותה לראיון בבית קפה בכרמל וכך סיפרה:

"גרתי בקיבוץ סאסא עד הצבא בו התגייסתי למכון וינגייט כמדריכת ספורט ושרתתי בהנדסה קרבית. באותה העת גרתי בכרמיאל ובשנת 2008 התחלתי ללמוד סטטיסטיקה וכלכלה באוניברסיטת חיפה. קיבלתי תמיכה מהצבא
והסוכנות עד 2009 והתמודדתי לבד עם שכר דירה תוך כדי השתכרות בעבודה. משרד הביטחון הפנה אותי לעמותה וקורת הגג שניתנה, איפשרה לי
להקדיש יותר זמן ללימודים ופחות לעבודה, מלבד סופי שבוע, בהם עסקתי במלצרות ובגלל הצטיינותי באוניברסיטה הפכתי למתרגלת וסיימתי תואר שני בכלכלה, תכנית משותפת לטכניון ולאוניברסיטה. לאחר הלימודים עבדתי בחברת הייטק גדולה וגלובלית כאנליסטית בפרוייקטים בין לאומיים גדולים".
לאחר שהתפטרה מתפקיד בכיר, החליטה לנה לאתגר עצמה בחברה בין לאומית אחרת וגדולה בניהול פרוייקטים והצעה חדשה שקיבלה. בהיותה תחת קורת גג של העמותה, התנדבה ללוות משפחה שאחד מהם חלה במחלה קשה. בזמן הקרוב תתנדב ללמד סטודנטים בעמותה שמתקשים במקצועות מתמטיקה וסטטיסטיקה. לנה מסכמת ואומרת

"הגג לחייל המשוחרר נתן לי ראש שקט והיווה אבן יסוד להצלחתי בלימודים, יהודית המנהלת הייתה תמיד קשובה לכל בעיה ועזרה כמיטב יכולתה בפתרונות בהבנה ובאהבה".