חיפה של תחילת המאה ה־20 הייתה עיר שונה מאוד מזו שאנו מכירים כיום. היא הייתה עיר נמל מתפתחת שבה חיו זה לצד זה ערבים, יהודים, נוצרים, טמפלרים גרמנים ובריטים. בתוך המציאות המורכבת הזאת נוצרו גם קשרים אנושיים יוצאי דופן, ובמקביל קמו מנהיגים שניסו לנהל עיר שבה נפגשו תרבויות וזהויות שונות.
אבל החברה באותה תקופה הייתה שמרנית בהרבה מהיום. קשר בין בני דתות או קהילות שונות היה נושא רגיש. משפחות רבות חששו מאובדן המסורת והזהות הקהילתית, ולעיתים הפעילו לחץ על צעירים לבחור בני זוג מתוך הקבוצה שלהם.
למרות זאת, חיפה יצרה מציאות שבה אנשים הכירו זה את זה מעבר לגבולות שהחברה ניסתה להציב. היו סיפורי חברות, שותפויות וגם קשרים רומנטיים שנוצרו בין אנשים מקבוצות שונות.
אהבה שחצתה גבולות: הסיפור של אמיל וחיה תומא
אחד הסיפורים האנושיים המיוחדים הקשורים לחיפה הוא סיפורם של אמיל תומא וחיה תומא (קרברג).
אמיל תומא, יליד חיפה, היה איש רוח, היסטוריון ופובליציסט ערבי־פלסטיני, שנחשב לאחת הדמויות האינטלקטואליות הבולטות בציבור הערבי בארץ. חיה תומא הייתה אמנית יהודייה שעסקה בקרמיקה וביצירה.
השניים הכירו בחיפה, עיר שבה למרות המתחים הלאומיים התקיימו גם מפגשים רבים בין אנשים מקבוצות שונות. הקשר ביניהם היה יוצא דופן בתקופה שבה זוגיות בין יהודים לערבים הייתה נושא רגיש מאוד מבחינה חברתית ומשפחתית.
בשנת 1962 הם נישאו במוסקבה, ולאחר מכן המשיכו את חייהם יחד. סיפורם הפך עם השנים לאחד הסמלים של חיפה כעיר שבה לצד מחלוקות פוליטיות התקיימו גם קשרים אישיים ותרבותיים בין אנשים שונים.
הסיפור שלהם אינו רק סיפור אהבה, אלא גם סיפור על חברה שבה אנשים ניסו למצוא מכנה משותף למרות המציאות המורכבת שסביבם.