כשאנחנו מדברים על האיומים הביטחוניים שעומדים בפני חיפה, אנחנו חושבים בדרך כלל על מלחמות, על המפעלים הפטרוכימיים במפרץ ועל המחסור במיגון. אלה סכנות ממשיות, שדורשות היערכות רצינית מצד הרשויות. אבל ישנו היבט נוסף של הביטחון העירוני, שלעיתים קרובות מדי זוכה להתייחסות שגויה: היחסים בין יהודים לערבים בעיר.
האופן שבו אנחנו מגדירים איום קובע גם כיצד נבחר להתמודד איתו. וכשאנחנו מציגים את היחסים בין יהודים לערבים בעיקר כסיכון שיש לנהל ולפקח עליו, אנחנו עלולים להחמיץ את הסכנות האמיתיות לחיים המשותפים בעיר, ובעיקר את ההזדמנות להפוך אותם למקור של ביטחון וחוסן עבור כולנו.
כדי להבין זאת, כדאי לחזור לאירועים שהתרחשו כאן במאי 2021, בזמן מבצע "שומר החומות":
ב-12 במאי 2021 התאספו בקריית אליעזר מאות פעילי ימין יהודים, רבים מהם הגיעו באוטובוסים מחוץ לעיר. חלקם נשאו מוטות ונשק. במהלך הצעדה הושלכו אבנים לעבר בתים ערביים, נפגעו עשרות מכוניות של תושבים ערבים ושלוש צעירות ערביות הותקפו ברחוב אלנבי. תושבים העידו גם על ניפוץ חלונות ראווה של עסקים ערביים.
האירועים הללו תועדו במחקר "שוברי החומות", שפורסם בשנת 2022 על ידי יוזמות אברהם, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת חיפה. המחקר תיעד גם מעשי אלימות מצד צעירים ערבים ופגיעות בתושבים יהודים. כל אלה ראויים לגינוי חד-משמעי. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שחלק מהאלימות הלאומנית בחיפה לא צמחה מתוך היחסים בין שכנים יהודים וערבים, אלא הגיעה מבחוץ, באופן מאורגן, ופגעה בביטחונם של תושבי העיר.
זוהי הבחנה חשובה. החיים המשותפים בחיפה אינם איום ביטחוני. להיפך, הם איום, ואפילו איום חמור, על כל מי שמנסים לדון אותנו למעגל בלתי נגמר של פחד, אלימות ושכול. עבור מי שמבקשים להפוך את ההבדלים בינינו לעילה למלחמה מתמדת, העובדה שערבים ויהודים בחיפה גרים בשכנות, עובדים ולומדים ביחד היא מכשול. עבור כל היתר, החיים המשותפים הם פתרון, ולא בעיה.
באוקטובר 2023, עם פרוץ המלחמה, שוב עמדו החיים המשותפים בחיפה בפני מבחן קשה. הפחד, הכאב והמתיחות הורגשו בכל רחבי העיר. אלא שהפעם, לצד החשש מהסלמה, התרחש כאן גם משהו אחר.
בתנועת רוב העיר, שבה אני פעילה, יזמנו פרויקט משותף של יהודים וערבים להכשרת מקלטים בבנייני מגורים ברחבי חיפה. יותר מ-1,000 תושבות ותושבים השתתפו במבצע של מיפוי, פינוי וניקוי מקלטים, שבמסגרתו טופלו מאות מקלטים בעיר. שכנים שמעולם לא נפגשו עבדו יחד כדי לדאוג לביטחון של כולם, בלי לשאול מי יהודי ומי ערבי.
הפרויקט נולד מתוך צורך ביטחוני ממשי, אבל הייתה לו גם מטרה חברתית ברורה: לחזק את האמון והסולידריות בין תושבי העיר דווקא בזמן שבו המתח הלאומי עלול היה לפרק אותם. המהלך הזה סוקר בהרחבה בתקשורת.
זו לא הייתה רק פעילות התנדבותית לניקוי מקלטים. זו הייתה תפיסה אחרת של ביטחון. תפיסה שגורסת שהחיים המשותפים יוצרים קהילה של שותפות, ערבות הדדית וחוסן חברתי, שמחזקים בתורם את ביטחונם של תושבי חיפה. שום כמות של מצלמות או שוטרים לא יכולה להחליף את האמון שנבנה בין שכנים ואת הידיעה שברגעי משבר יש לנו על מי לסמוך.
לצערי, לא תמיד זו התפיסה שמנחה את הרשויות.
מאז פרוץ המלחמה ראינו בחיפה שוב ושוב ניסיונות להגביל ולפזר מחאות פוליטיות, כולל מעצרים של מפגינים שהתנגדו למלחמה בעזה. באוקטובר 2023 אף הוגשה עתירה לבג"ץ בעקבות מניעת הפגנות בחיפה ובמקומות נוספים. המשטרה טענה כי פעלה למניעת הפרות סדר, אך האירועים עוררו שאלות קשות על חופש הביטוי והמחאה, במיוחד של אזרחים ערבים.
כשמחאה פוליטית נתפסת בראש ובראשונה כאיום על הסדר הציבורי, במקום כביטוי לגיטימי של אזרחים בחברה דמוקרטית, התוצאה עלולה להיות דווקא העמקת הניכור וחוסר האמון. מנגד, בעוד הרשויות משקיעות משאבים בשיטור ובפיקוח על המרחב הציבורי, תושבים רבים בחיפה ממשיכים להתמודד עם פשע ואלימות, מאורגנים ושאינם מאורגנים, שפושים בשכונותיהם.
הפשיעה שחיפה מתמודדת עמה מדי יום ופוגעת בתחושת הביטחון של התושבים היא גם סימפטום של מחלה עמוקה בהרבה. היא קשורה לאי-שוויון קיצוני, להיעדר הזדמנויות כלכליות, להתפוררות מסגרות הרווחה והקהילה ולתחושת ניכור הולכת ומעמיקה בין השלטון ובין התושבים.
גם כאן, לצערי, התגובה המרכזית של העירייה הייתה להעלות את גביית הארנונה לצורך הקמת יחידות שיטור מיוחדות, בעוד שבעיות העומק שנמצאות תחת אחריותה זכו להתעלמות מהדהדת. אדרבה, בתקציב העירוני האחרון ביקשה העירייה לפגוע אפילו יותר ברווחה העירונית. במקום להשקיע במענים חברתיים, בחינוך, ברווחה ובקהילה, היא ממשיכה להעדיף פתרונות של אכיפה ושיטור.
חיפה היא עיר שבה יהודים וערבים חיים, עובדים, לומדים, יוצרים ומבלים יחד. החיים המשותפים אינם רק סיסמה יפה שמופיעה בפרסומים של העירייה, הם מציאות יומיומית של עשרות אלפי תושבים. אבל החיים המשותפים האלה אינם מתרחשים מאליהם. הם תולדה של עבודה יומיומית, קשה וסיזיפית של יצירה ותחזוקה של קהילה על כל המשתמע מכך.
אם עיריית חיפה רוצה להיערך ברצינות למשבר הבא, היא חייבת להגדיל באופן דרמטי את ההשקעה בכל תושב ותושבת, ללא הבדל דת ולאום. זה צריך להתבטא בצמצום הפערים האדירים הקיימים היום בתשתיות, בחינוך ובשירות לתושב, ולא פחות מכך, ביחס שזוכים אליו התושבים, כלל התושבים, מצד הרשויות.
על העירייה לערוך בדק בית מעמיק כדי לחסום ולהתנער מאותם גורמים בתוך חיפה אשר מסיתים לאלימות ומנסים ליצור חיכוך, ובה בעת לפעול לפתיחה של כמה שיותר מסגרות משותפות, חינוכיות, תרבותיות וקהילתיות, לתושבי העיר היהודים והערבים.
ההגנה הטובה והאפקטיבית ביותר מפני יהודים וערבים המנסים לפגוע זה בזה, היא יהודים וערבים שנחושים להגן זה על זה.
כי הביטחון של תושבי חיפה היהודים אינו עומד בניגוד לביטחון של תושביה הערבים, הוא תלוי בו.
הכותבת: הילה אסיה, חברת הנהגה בתנועת 'רוב העיר וסטודנטית לתכנון ערים.
האם הכתבה עניינה אותך?
צודקת במאה אחוז.
הקיום המשותף בחיפה הוא משהו שצריך לטפח ולהנכיח. לא רק "לאפשר" לערבים לחיות בעיר אם הם סותמים את הפה, אלא להתעקש על כך שיהיה להם מקום שווה במרחב הציבורי ובקבלת החלטות משותפת, ולהגן על העיר ממביאי השנאה והפשיזם.