(חי פה) – דוידי רוזנפלד, מורה לנוער בסיכון מרעננה, מוציא בימים אלה ספר חדש ומטלטל, "הטעות", העוסק באחת הפרשות הכואבות והמורכבות בתולדות מערכת המשפט הישראלית: רצח הילד ישראל נולמן בשנת 1980 ורצח הנער דני כץ בשנת 1983. לטענתו, שני מקרי הרצח, שהתרחשו בחיפה בהפרש של שלוש שנים, בוצעו באותה שיטה, באותו דפוס ובנסיבות דומות, עד כדי כך שהוא סבור כי ייתכן שמדובר באותו רוצח, שלא נתפס עד היום. הספר, המשלב מחקר עומק עם אלמנטים ספרותיים, מציג תזה מטרידה: ייתכן שהרשעת חפים מפשע בשני המקרים אפשרה לרוצח האמיתי להמשיך ולהסתובב חופשי.
הרעיון לספר: הודאות שווא והעוול הכפול
רוזנפלד, נשוי ואבא ל-3 ילדים, מספר כי הגיע לנושא לאחר שקרא ספר העוסק בחפים מפשע, שמודים בפשע שלא ביצעו. הוא מספר כי נחשף למקרים שבהם אנשים הודו ברצח תחת לחץ, בלבול או מניפולציה, ונשלחו לכלא למרות שלא היה להם קשר ממשי למקרה. “הספר שכתבתי מערב דמיון ומציאות”, הוא אומר. “בחנתי מקרה אחד של בחור, שכשמסתכלים עליו ושומעים אותו ברור לחלוטין שהוא לא יכול היה להיות רוצח. זה מאוד סקרן אותי, מה קורה כשאדם שאין לו שום קשר לרצח מודה בו. הוא כמובן מורשע, ולא חשוב מה יגיד אחרי זה”.
לדבריו, העוול הוא כפול: אדם חף מפשע יושב בכלא שנים ארוכות, בעוד הרוצח האמיתי ממשיך לחיות את חייו ללא ענישה. “הספר שואל האם רצח דני כץ התאפשר, בעיקר משום שהרצח הראשון הסתיים בפתרון לא נכון”, הוא אומר.
רצח ישראל נולמן: הילד שנעלם מהדר
בשנת 1980 נעלם ישראל נולמן, ילד בן 12 משכונת הדר בחיפה. לאחר חיפושים נרחבים נמצאה גופתו במבנה נטוש בעיר כשהיא נושאת סימני אלימות קשים וחניקה. הרצח זעזע את הציבור, והמשטרה הפעילה לחץ כבד על צוותי החקירה.
בביצוע הרצח הואשם משה עזריה, צעיר מקומי שלקה בנפשו. הוא נעצר, הודה ושחזר את הרצח. על סמך ההודאה והשחזור, הורשע ונשלח למאסר עולם. אך לאורך השנים עלו ספקות כבדים לגבי אשמתו. משפטנים ומומחים טענו כי בשל מצבו המנטלי, עזריה היה פגיע במיוחד ללחצי חקירה, וכי ייתכן שהודה במעשה שלא ביצע. למרות מאמצים רבים להוכיח את חפותו, הוא ריצה את עונשו, שוחרר ב־1997 ונפטר זמן קצר לאחר מכן.
רצח דני כץ: פרשה שטלטלה את המדינה
שלוש שנים לאחר מכן, בדצמבר 1983, נעלם דני כץ, נער בן 15 משכונת דניה בחיפה. גופתו נמצאה במערה באזור עתלית כשהיא נושאת סימני התעללות קשים. חמישה ערבים ישראלים נעצרו והודו ברצח. גם במקרה זה ההרשעה התבססה בעיקר על הודאות ושחזורים.
המורשעים טענו במשך שנים כי ההודאות נגבו מהם תחת עינויים. משפטנים וחוקרים פרטיים טענו כי קיים דמיון רב מדי בין רצח כץ לרצח נולמן, דמיון שאינו מתיישב עם העובדה ששני המקרים בוצעו על ידי אנשים שונים לחלוטין. חלקם העלו את האפשרות כי באזור חיפה פעל באותם ימים רוצח סדרתי שלא נתפס.
ארבעה עשורים לאחר הרצח המזעזע של הנער דני כץ ז"ל ב-1983, חמשת המורשעים בפרשה, שניהלו מאבק משפטי ארוך וטענו כי הודאותיהם חולצו בעינויים, כבר אינם מאחורי סורג ובריח יחד. שלושה מהם, סמיר ג'נאמה, פתחי ג'נאמה ועלי ג'נאים, שוחררו מהכלא בינואר 2017 לאחר שריצו למעלה מ-30 שנות מאסר, מבלי שהביעו חרטה או הודו במעשה. המורשע הרביעי, עאטף סביחי, שנותר במאסר בשל הרשעתו המקבילה ברצח החיילת דפנה כרמון, הלך לעולמו בבית החולים בספטמבר 2026 בגיל 68. המורשע האחרון בפרשה, אחמד קוזלי, שהורשע אף הוא בשני מעשי הרצח, הוא היחיד שנותר כיום מאחורי הסורגים וממשיך לרצות את עונש המאסר המצטבר שנגזר עליו.
רוזנפלד: “הדמיון בין שני הרציחות מטריד מדי”
רוזנפלד מספר כי בחן במשך שנים את חומרי החקירה, העדויות והמסמכים המשפטיים. לדבריו, הדמיון בין שני הרציחות אינו מקרי: שני הילדים היו בני 12–15, שניהם נחטפו ונרצחו בחניקה, ושניהם נמצאו במקומות מבודדים לאחר חיפושים נרחבים.
“אני לא קובע בוודאות”, הוא אומר, “אבל אני שואל האם ייתכן שהרוצח של נולמן הוא גם הרוצח של כץ. אם אדם חף מפשע הורשע ברצח הראשון, זה פתח פתח לרוצח האמיתי להמשיך”.
מפגש עם פרופ’ בועז סנג'רו: מומחה להרשעות שווא
רוזנפלד מספר כי פגש את פרופ’ בועז סנג'רו, אחד המשפטנים הבולטים בישראל בתחום הרשעות השווא. סנג'רו טוען כי לפחות 5% מהמורשעים בישראל, חפים מפשע. נתון שמצביע על אלפי אסירים שיושבים בכלא על לא עוול בכפם.
סנג'רו מדגיש כי מערכת המשפט אינה חוקרת את טעויותיה והודאות חשודים נחשבות בטעות לראיה חזקה, למרות שהן עלולות להיות תוצר של לחץ, פחד או מניפולציה. הוא קורא להקמת גוף עצמאי שיחקור כשלים במערכת המשפט, בדומה לחקירת תאונות תעופה.
רוזנפלד מספר כי המפגש עם סנג'רו חיזק את החלטתו לכתוב את הספר. “הבנתי שיש כאן תופעה רחבה הרבה יותר ממקרה אחד”, הוא אומר.
הספר החדש: בין מחקר לרומן
הספר של רוזנפלד משלב בין עובדות לבין אלמנטים ספרותיים. חלקו מבוסס על מחקר מעמיק של תיקי הרצח, וחלקו בדיוני. הוא בוחן את האפשרות שאדם חף מפשע הורשע ברצח נולמן, ואת ההשלכות האפשריות של הרשעה שגויה זו על רצח כץ.
“זה ספר שמעלה שאלות”, הוא אומר. “האם ייתכן שהמערכת טעתה פעמיים? האם ייתכן שרוצח סדרתי פעל בחיפה ולא נתפס? ומה המשמעות של הודאות שווא על מערכת המשפט ועל חיי אדם?”
ביקורת על מערכת המשפט: “הודאה אינה ראיה מושלמת”
רוזנפלד מצטרף לביקורת רחבה על מערכת המשפט הפלילי בישראל. הוא טוען כי הסתמכות יתר על הודאות חשודים, עלולה להוביל להרשעות שווא. לדבריו, במקרים שבהם אין ראיות פורנזיות חותכות, הודאה אינה יכולה להיות ראיה יחידה.
הוא מציין כי בשני המקרים, נולמן וכץ, ההרשעות התבססו בעיקר על הודאות ושחזורים, ללא ראיות חותכות אחרות. “זה צריך להדליק נורה אדומה”, הוא אומר.
שאלות פתוחות: האם הרוצח האמיתי עדיין חופשי?
רוזנפלד אינו טוען בוודאות כי מדובר ברוצח סדרתי, אך הוא מציג תזה מטרידה: אם אדם חף מפשע הורשע ברצח נולמן, ואם ההרשעה ברצח כץ התבססה על הודאות מפוקפקות, ייתכן שהרוצח האמיתי מעולם לא נתפס.
הוא שואל האם ייתכן שהרוצח פעל שוב ושוב, ללא הפרעה, משום שהמשטרה והמערכת המשפטית היו בטוחות שהרוצח כבר נתפס.
הספר צפוי לעורר דיון ציבורי
הספר של רוזנפלד צפוי לעורר דיון ציבורי ומשפטי רחב. הוא נוגע בנקודות רגישות: אמון הציבור במערכת המשפט, תפקוד המשטרה בחקירות רצח, והאפשרות המטרידה של הרשעות שווא.
רוזנפלד מקווה שהספר יוביל לבחינה מחודשת של המקרים ולדיון עמוק יותר על כשלים במערכת המשפט. “אני לא מחפש אשמים”, הוא אומר. “אני מחפש אמת”.