המדיניות של דונלד טראמפ מגדירה את גבולות הגזרה של החיים בחיפה. אנחנו נוטים לראות בוושינגטון זירה רחוקה של דיפלומטים בחליפות, אך עבור תושב חיפה, כל חתימה על צו נשיאותי בארה"ב היא אבן שנזרקת למים, והגלים מגיעים עד לנמל ולמת"ם. בעידן של מתיחות אזורית, המדיניות הכלכלית-ביטחונית של טראמפ אינה נותרת מעבר לאוקיינוס, היא מנהלת לנו את השגרה.
הסתכלו על התעשייה הביטחונית: חיפה היא ליבה הפועם של התעשייה הישראלית, עם ענקיות כמו רפאל ואלביט. בתקופה זו יחסי הביטחון עוברים טלטלה מבנית: המזכר המוכר של הסיוע הצבאי האמריקאי, שעמד על 3.8 מיליארד דולר בשנה, נמצא בדרכו להחלפה במודל חדש של "שותפות טכנולוגית". במקום סיוע כספי חד-צדדי, ישראל וארה"ב מקדמות כעת הסכמי מחקר, פיתוח וייצור משותף. עבור חיפה, זוהי הזדמנות עצומה, אך גם אתגר: המעבר משגרה של "סיוע" לשגרה של "שותפות עסקית-ביטחונית" מחייב את החברות בעיר להשתלב עמוק יותר בשרשראות הייצור של הפנטגון, לא כנתמכות, אלא כשותפות מלאות שקובעות את גבולות הטכנולוגיה.
בציר הביטחוני, חיפה מאכלסת תשתיות קריטיות שחשיבותן לאומית. מעבר לכך, חיפה נשענת על נכס אסטרטגי בדמות הנמל, שבו עברו בשנה האחרונה מעל 25 מיליון טון סחורות- חלקן הגדול מושפע משרשראות אספקה המושפעות מהמכסים והמדיניות האמריקאית. בנוסף, מערכות ההגנה שמתופעלות בעיר נשענות על שיתוף פעולה טכנולוגי רציף, שבו מעל 1,000 רכיבים ומערכות קריטיות מפותחים או מיוצרים בשת"פ הדוק מול תעשיות ביטחוניות בארה"ב.
לבסוף, קיים ציר ההייטק, שמושפע מתלות קריטית ברכש טכנולוגי מארה"ב. השוק מפגין חוסן: המדד ל"צפי תעסוקה נטו" עומד על 27%. נתון זה אינו מצביע על אחוז העובדים שיגויסו, אלא על הפער שבין המעסיקים האופטימיים (שמתכננים לגייס) לבין הפסימיים (שמתכננים לצמצם), אינדיקטור מובהק לעודף בביקוש לטאלנטים המעיד על חוסן השוק המקומי למרות התנודות הגלובליות.
דונלד טראמפ אולי לא מכיר את הרחובות בחיפה, אבל המדיניות שלו מגדירה את גבולות הגזרה של חיינו. כעיר אסטרטגית, חיפה חייבת ללמוד לקרוא את וושינגטון לא כצופה מהצד, אלא כמי שמשלמת את מחיר האסטרטגיה הגלובלית.
בסופו של יום, הדיאלוג הזה שבין הבית הלבן למפרץ הוא מבחן המציאות שלנו. הערנות שלנו היא קריטית: עלינו לפתח "ראייה גלובלית-מקומית" כדי להיערך בזמן לשינויים בשרשראות האספקה או בתקציבי הביטחון. כאשר אנו מדברים על "זיהוי הזדמנויות", הכוונה היא להנהלות החברות בחיפה ולמשקיעים מקומיים, שעליהם לזהות את כיווני הרוח בוושינגטון ולהתאים את פעילותם: בין אם באמצעות מעבר ממכירת מוצר סופי לשותפויות טכנולוגיות אסטרטגיות, ובין אם במיקוד השקעות במגזרים המועדפים על הממשל האמריקאי. המעבר המבורך מ"סיוע" ל"שותפות פיתוח משותפת" הוא המפתח שלנו: עלינו להפסיק להסתכל על אמריקה כעל מקור מימון ולהתחיל להסתכל עליה כעל שותף אסטרטגי לפיתוח וייצור טכנולוגי מתקדם. אם נשכיל לתרגם את המדיניות הזו למהלכים עסקיים חכמים, נוכל להפוך את חיפה לעיר שלא רק מגיבה לסערות מעבר לים, אלא בונה חוסן איתן ומנצלת אותן כמנוע לצמיחה.