יש בתוכי מרחב מוגן.
בעת התראה, איני מתרחקת,
נשמעת להוראות פיקוד ליבי.
בסמוך למרחב האישי,
גופי מתכונן אט, אט.
מתיישב במקומו
בשקט מהורהר.
איני תלויה בדבר.
אני מתכנסת פנימה ומגלה
קירותיו אינם עבים,
ודלתו אינה פלדה.
אך חוסנו רב.
בתוכו שוכנת התקווה,
היא מחבקת את עורי בחום
ואינה מרפה.
הרעש חולף מעלי בעוצמה,
מרעיד את החדר
ומערער תחושת יציבות.
התקווה שבה ונאחזת,
מתאמצת להדוף דאגה
ואינה מניחה לה לחדור אליו.
ואני יודעת
את החדר הזה
בניתי בעצמי.
לפנינה.. שיר מרגש ומקסים.למרות המצוקה מעורר תקווה . חזק. שיבואו ימים שקטים וטובים ונכתוב שירים גם בימים אלה.
פנינה המוכשרת , כתמיד יודעת ליצור במילותיה השראה לכל🤗
תודה רבה , בתקווה לימים שקטים וטובים לכל עם ישראל🙏
מי ייתן והמונח חדר מוגן לא יתקשר למלחמות יותר לעולם❤️