קפה ישראל – על אם הדרך בין בת גלים לביירות

סיפור על בניין בחיפה: בפינת הרחובות חטיבת גולני וקיבוץ גלויות, בשולי העיר התחתית של חיפה, ניצב מבנה אבן משנות השלושים, שנראה במבט ראשון שגרתי למדי. אך מאחורי חזיתו מסתתר סיפור עירוני עשיר — של קפה, של תחבורה ושל מפגש בין עולמות.
בקומת הקרקע פעל במשך שנים “קפה ישראל”, מוסד חברתי תוסס שמשך אליו עולים, נופשים ועוברי אורח.

הבניין: בין דרך נצרת לרחוב עיראק

הבניין, בן שלוש קומות שתוכנן בסגנון הבינלאומי בידי האדריכל משה גרשטל עבור היזם סולימאן כותראן, ניצב על מגרש פינתי צר בין דרך נצרת (חטיבת גולני) לבין רחוב עיראק (קיבוץ גלויות). קומת הקרקע יועדה למסחר, ומעליה קומות מגורים או משרדים — טיפוס אופייני למרקם העיר התחתית של חיפה בשנות המנדט.

למבנה הדגשה אופקית ברורה בדמות גגון בטון בעל פינה מעוגלת — כהמשך לצורת המגרש — המקרה מרפסת מעוגלת. בחזית לדרך נצרת מופיעים פסי חלונות אופקיים, ואילו בחזית המזרחית נפרשת שורה אנכית של מרפסות חצי־עגולות, לפי המילון הצורני של הסגנון הבינלאומי. שורה זו מסתיימת בפרגולה עגולה מעל גג המבנה. הבניין מחופה אבן מקומית, כנהוג במבנים רבים בחיפה, המשלבים מודרניזם עם מסורת בנייה מקומית.

היזם: סולימאן כותראן

הבניין נבנה עבור סולימאן כותראן, מנכבדי העדה הנוצרית- אורתודוקסית בחיפה. כותראן השתייך לאותה שכבה עירונית של סוחרים ובעלי נכסים שעיצבו את דמותה של העיר התחתית בתקופת המנדט. הוא היה איש עסקים מצליח כבר מגיל צעיר, לא עזב את חיפה במהלך מלחמת העצמאות ושמר על נכסיו. בין היתר נמנה עם יוזמי הקמת בית הספר התיכון האורתודוקסי הערבי בעיר, הנחשב לאחד הבולטים מסוגו.

כמקובל בקרב יזמים בני זמנו, לא הפעיל את העסק בעצמו, אלא הקים מבנה להשכרה המשלב מסחר ומגורים.

קפה ישראל

בקומת הקרקע פעל במשך שנים “קפה ישראל”, אשר הפך למוקד חברתי תוסס בלב העיר התחתית. מיקומו — לצד תחנת אוטובוס של קו 41 לבת גלים (שפעל גם בשבתות), ומול תחנה לקו הבין־עירוני חיפה–ביירות — הציב אותו על ציר תנועה פעיל והביא אליו תושבים, נופשים ועוברי אורח.

לפי עדויות מאוחרות, שימש הקפה מקום מפגש יומיומי לעולי רומניה. עדות נוספת מייחסת את הפעלתו, בשלב מסוים, לשני אחים מן הכפר ריינה — אף שפרטי התקופות והזהויות אינם ידועים במלואם.

בקצהו האחר של אותו ציר עירוני — רחוב עיראק של ימי המנדט — פעל “קפה גלידה יונק”. בין שני בתי הקפה הללו נמתח רצף אורבני קטן אך תוסס של מפגש ובילוי. נדמה כי “קפה ישראל” לא היה מזוהה עם דמות אחת, אלא עם מרחב אנושי מגוון, שבו השתלבו קהילות שונות ונרקם הווי עירוני אופייני לחיפה של אותם ימים.

האדריכל: משה גרשטל (1886–1961)

תכנון הבניין בוצע בידי האדריכל משה גרשטל, מן הדמויות הבולטות בפעילות האדריכלית בחיפה של שנות השלושים, ומי שזכה בתחרות לתכנון שוק תלפיות.

גרשטל, יליד גליציה (פולין), למד אדריכלות בווינה וסיים את לימודיו בשנת 1914. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא האוסטרי. לאחר המלחמה פיתח קריירה מקצועית מצליחה, ובשנות השלושים — על רקע עליית האנטישמיות — עלה לארץ ישראל מרומניה (בוקרשט), שם ניהל משרד משגשג.

עבודתו הראשונה של משה גרשטל בחיפה, בית עספור, זכתה להדים חיוביים וחיזקה את מעמדו. בהמשך תכנן, לצד שוק תלפיות, גם את בית החולים כרמל הישן, את בית התעשייה ומבנים רבים עבור האוכלוסייה האמידה בעיר. הוא נודע כאדריכל מודרניסטי שידע לשלב בין עקרונות הבאוהאוס לבין מרכיבי הבנייה המקומית. גם כאן ניכרת גישה פונקציונלית־מודרניסטית: חזית מסחרית פתוחה לרחוב, קומות מסודרות ושפה עיצובית נקייה, נטולת עיטור מיותר.

מי קרא למקום “קפה ישראל”?

סיפורו של קפה ישראל מלמד כי לעיתים אין צורך בדמות אחת שתעמוד במרכז. המבנה, היזם והאדריכל הם המסגרת — אך החיים עצמם התרחשו בקומת הקרקע, סביב שולחנות הקפה ובתחנות האוטובוס הסמוכות.
כאן, בין בת גלים לביירות, בין שבתות של ים לבין ימי חול של מסחר, נוצר מרחב שבו חיפה פגשה את עצמה — ואת העולם שמסביבה.

אך שאלה אחת נותרה פתוחה: מי קרא למקום “קפה ישראל”?

זהותו של מפעיל הקפה טרם התבררה במלואה. אם מי מקוראי שורות אלו מחזיק במידע שיאפשר לראשונה לברר את שמו של מי שהפעיל את המקום — ואולי גם של מי שהעניק לו את שמו — אשמח לשמוע ולהשלים פרק חסר בסיפורו של הקפה.

תודות

תודתי לידידי אריה צוקרמן, אשר הסב את תשומת לבי לבניין זה, ולגב׳ אמירה קהת מן העמותה לתולדות חיפה, על סיועה במציאת מידע חיוני להשלמת הכתבה.

קוראים יקרים, 
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.״