בלב ליבה של חיפה העיר, שוכנת שכונת וואדי-ניסנאס. שכונה ערבית המקיימת יחסים ענפים עם תושביה היהודים של העיר. בסמטה הראשית של השכונה שכנה המספרה של וואליד. בתקופת טרום צבא נלקחתי למספרה על ידי אחד ממומחי התסרוקות של אלביס. הניסיון היה מוצלח ובמשך שנים המשכתי להגיע לוואליד, לתספורת המיוחדת של אלביס. שרידי הבלורית שנעלמה נשכבו על הצד, במצב מסוחרר על מנת להסתיר את המפרצים שהלכו והתרחבו יחד עם השכל הרב שקיבלתי. כך אומרות השמועות.
כמאמין גדול בדו-קיום באנושות החלטתי לתרום ככל שאוכל לטובת העניין. המעט שיכולתי זה להסתפר אצל וואליד. הייתי בטוח שלאחר כמה תספורות נחוש שהשלום קרב ולכן הייתה נאמנותי טוטאלית.
באחד הימים נכנסתי למספרה ולתדהמתי ראיתי את פדחתו של וואליד, מלאה בחתכים ופצעים. לפני ששאלתי, הזדרז וואליד להסביר לי שזו טכניקה חדשה, היישר מפריז שנועדה למניעת נשירה. מדענים בכירים, אירלנדים שעובדים בצרפת פיתחו את השיטה. ההסבר ההגיוני היה שחיתוך הפדחת מזרים דם לקרקפת לצורך הבראת הפצעים ודרך אגב על הדרך, הוא מבריא גם את השורש 'החולה' וכך נמנעת הנשירה. הטיפול יעיל במידה וחוזרים עליו מידי שנה. בהוראות ההפעלה שכחו לציין שצריך לחכות שנה שלמה עד הגלדה מלאה של הפצעים.
מחשבה מעמיקה הבאתני לאמץ את הנשירה ולוותר על הטיפול ולהמתין להתפתחותה של שיטה פחות ניתוחית ויותר יעילה.
מה שעמד כנגד עיניי, שבוויתור על השיטה של מומחי צרפת, אני עלול להרחיק את השלום והחלטתי לחפש דרכים אחרות כדי לתרום את חלקי לדו-קיום.
במקרה או לא במקרה, הפסקתי את הנסיעות המיוחדות למספרה בחיפה, כשוואליד נשאר ללא אף שערה בראשו, והקרחת המבהיקה מלאה בצלקות כמי שנעץ את הקרקפת אל תוך כוורת עצבנית.
כשאתם תקראו סיפור זה ימלאו שבעים שנים לתספורתי הראשונה, בוואדי סאליב. בידיו המנוסות ממשיך וואליד, אולי, לספר עד עצם היום הזה, אך כאמור לא אותי ולא בגלל סכסוך בין עמים.
זה אילן שלנו: בתוך ״תסיפורת״ טמון ״סיפור״. שילוב מעניין פרי עטו של נסיך הבלורית הנודעת בחיפה של שנות ה-50 תחילת ה-60.
גם אני הייתי יורד מעמק הזיתים לוואדי בשבת להיסתפר אצל וואליד. עד שעזב לאמריקה. ועד שחזר, קמו ספרים אחרים על קו רחוב הרצליה הנביאים .