בית הכנסת אליהו הנביא בחיפה – הגג המרחף מעל אחוזה

סיפור על בניין: בית הכנסת אליהו הנביא, בשדרות סיני 14 בחיפה, איננו רק הוותיק בבתי הכנסת של אחוזה. הוא מגלם סיפור התבגרותה של השכונה כולה — מן הגרעין הרומני החלוצי שהקים את השכונה אל הבשלות העירונית של שנות החמישים.

מן הצריף אל הקובייה המודרניסטית

בעשור הראשון להתגבשותה של אחוזה – אותו ניתן לכנות בצדק “העשור הרומני” – התעצבה לראשונה ליבה ציבורית ברורה לאורך שדרות סיני.

גרעין זה כלל שני מוסדות יסוד: בית הכנסת אליהו הנביא ובית הספר העממי הראשון של השכונה- ״זכרון יוסף״. שניהם ביטאו את תפיסת עולמם של מייסדי שכונת אחוזה, חברי אגודת "ידידיה" מיאשי: קהילה ציונית-לאומית, מסורתית באופייה אך מודרנית בהשקפתה.

ב-1926, עם בנייתם של הבתים הראשונים בשכונה, יועד אחד הצריפים במקום לשמש כבית כנסת. היה זה מבנה צנוע, חלוצי באופיו, שאיפשר התכנסותם של כ-20 מתפללים. 

ב-1935, עם גידול האוכלוסייה, תרמו יורשיו של אחד מראשוני השכונה, זאב גורדזון, את המגרש שעליו נבנה בית הכנסת הראשון. הבניין כלל מקווה טהרה ואולם תפילה לכ־160 מקומות ישיבה לרבות עזרת נשים. 

סמיכותו לבית הספר הראשון של אחוזה יצרה את הליבה הציבורית של “העשור הרומני” של אחוזה — ציר חיים קהילתי לאורך שדרות סיני.

בשנות ה-50, עם התרחבות השכונה והשתרשות הדור השני, הוחלט על הרחבה ובנייה מחדש בהיקף משמעותי של בית הכנסת. המבנה תוכנן בידי האדריכל ישעיהו אילן — וזהו הבניין הקיים כיום.

בכך משקף בית הכנסת שלושה שלבים בהתפתחות אחוזה: השלב החלוצי, שלב ההתבססות הקהילתית, ושלב הבשלות עירונית.

על הבניין

בשנות ה-50 הוחל בתכנון הבניין הנוכח ע״י האדריכל ישעיה אילן, במקום הבניין משנות ה-30. הבניין נחנך ב-1964, לאחר שיפוץ והרחבה משמעותיים שבוצעו בעזרתה האדיבה של משפחת אויסלנדר. 

כיום כולל המבנה אולם תפילה לכ־400 מתפללים, לרבות עזרת נשים ובה כ־150 מקומות. בחלקו הנמוך של המגרש, המשתפל לכיוון רחוב דיזרעאלי, משולב מקווה טהרה — נדבך חשוב בחיי הקהילה.

מופע הבניין הוא כשל קובייה פשוטה ומאופקת שמעליה מרחף גג בטון מנותק מן הקירות הסובבים- אחד מסימני ההיכר של שפתו האדריכלית של י. אילן. קו הצל ההיקפי יוצר תחושת ריחוף ומקליל את המסה הכבדה לכאורה.

 גימור הבניין נעשה בטיח מותז, מחוספס, בגוון בהיר— טיפוסי לבנייה הציבורית בכרמל של שנות החמישים. אין כאן עיטור, ואין חיפוי אבן ייצוגי- הנוכחות נוצרת דרך נפח, פרופורציה ואור.

ארון הקודש שוכן בתוך גוש תיבתי גבוה וצר הצמוד לקיר המזרחי. שורה של חלונות מרובעים, קטנים, מנקבת את פאות הקובייה במפלס עזרת הנשים, בעוד שפסי חלונות אופקיים מלווים את אולם התפילה בחלקו התחתון. מערכת פתחים זו – יחד עם הגג המרחף – נועדה להעצים את חוויית החלל באמצעות האור הטבעי.

הבניין משדר איפוק המשקף את שפת המודרניזם של שנות ה־50 בכרמל – ציבורי, פונקציונלי, מאופק. ייחודו של המבנה במסה הקובייתית המאופקת ובגג המנותק מן הקירות, היוצר קו צל היקפי ברור.

על האדריכל

ישעיהו אילן, (1931-1999), יליד אוסטריה, עלה ארצה עם משפחתו בגיל 4 (1935). את לימודיו בטכניון סיים בהצטיינות, ובהמשך השלים תואר שני. בשנת 1962 הצטרף לסגל האקדמי של הטכניון, וב־1966 מונה למרצה בכיר. הוא התגורר ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.

 אילן תכנן מגוון רחב של מבנים ציבוריים: בתי ספר, בתי תרבות, בתי כנסת, מוסדות להשכלה גבוהה ופרויקטים עבור משרד הביטחון.

בין עבודותיו הבולטות: בניין בית הכנסת בעין הים, בניין הפקולטה לרפואה ע״ש רפפורט בחיפה (יחד עם אריה פרייברגר) , בניין מדעי המחשב בטכניון ושורה ארוכה של בתי כנסת וביניהם: בי״כ בתל חנן, בקרית ים, בית הכנסת המרכזי ברוממה וכמובן ביה״כ ״אליהו הנביא״ באחוזה.

הגג המרחף של אחוזה

אם ״העשור הרומני״ יצר את הליבה הציבורית של אחוזה, הרי ששנות החמישים העניקו לה צורה אדריכלית מבוססת.
בגג המנותק מן הקירות — מחווה מודרניסטית ברורה — מקופל רגע של מעבר: משכונת גנים חלוצית אל שכונה עירונית מבוססת.
בית הכנסת אליהו הנביא מלמד כי לעיתים די בקו צל מדוייק, בגג מרחף אחד, כדי לסמן תקופה שלמה.

תודות

תודתי לידידי רמי חן, על עזרתו הרבה בגיבוש המידע אודות בניין בית הכנסת, ובכך תרם תרומה משמעותית להשלמת הכתבה.

קוראים יקרים, 
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.״