חיפה בחזית העורף האזרחי: קלטה אלפי מפונים • כשברקע מחדל ממשלתי

(חי פה) – כ־210 אלף אזרחים פונו מבתיהם בשלושת החודשים הראשונים למלחמת חרבות ברזל, מהם 56,535 תושבי הצפון. דוח חמור של מתניהו אנגלמן חושף שורת כשלים מערכתיים בפינוי, בקליטה ובמתן השירותים למפונים, ומצביע על היעדר היערכות ממשלתית לפינוי אזרחי בהיקף רחב ומתמשך. הרשויות המקומיות, ובהן חיפה, נשאו בנטל, לעיתים כמעט לבדן.

בעוד המדינה כשלה בהיערכות לפינוי אזרחי רחב היקף, חיפה הפכה בפועל לאחת מעמודי התווך של העורף האזרחי במלחמת חרבות ברזל. אלפי משפחות מהצפון ומהדרום נקלטו בעיר בתוך זמן קצר, קיבלו מענה חינוכי, רווחתי ובריאותי, לעיתים כמעט ללא סיוע ממשלתי.

קליטה בהיקף חסר תקדים

עם פרוץ המלחמה פונו והתפנו כ־210 אלף אזרחים מבתיהם, מהם יותר מ־56 אלף תושבי הצפון. חיפה נמנתה עם הרשויות הקולטות המרכזיות, ואכלסה אלפי מפונים בבתי מלון ובמתקני אירוח בעיר.

לפי הדוח, העירייה הפעילה מערכי חירום רחבים: שירותי רווחה, חינוך, בריאות, תברואה ותשתיות, בהיקף שמעולם לא נדרש קודם לכן. עם זאת, המבקר מדגיש כי נטל הקליטה הוטל על הרשויות המקומיות ללא תוכנית ממשלתית סדורה, ללא מיפוי מוקדם של צרכים וללא תקצוב מספק.

תוכנית הייתה – אבל למציאות אחרת

לעיריית חיפה הייתה ערב המלחמה, תוכנית חירום לקליטת אוכלוסייה מפונה כחלק מתיק החירום העירוני. אלא שביקורת המבקר קובעת כי התוכנית התייחסה לפינוי מקומי, קצר טווח, ולא לפינוי ארצי ממושך של אלפי משפחות למלונות ברחבי הארץ.

כתוצאה מכך, חיפה, כמו רשויות קולטות נוספות, נאלצה לאלתר פתרונות בזמן אמת, תוך התאמות יומיומיות למציאות משתנה, וללא הנחיות ברורות ממשרדי הממשלה.

מיפוי, רווחה וחינוך – ביוזמה עירונית

בהיעדר תוכנית היערכות של משרד הרווחה למיפוי אוכלוסיית המפונים הזקוקה לסיוע, חיפה הקימה באופן עצמאי מערך מיפוי וסיוע, שכלל טיפול בקשישים, ילדים, אנשים עם מוגבלות ונפגעי טראומה.

גם בתחום החינוך, העירייה פתחה מסגרות ייעודיות לילדי המפונים ופעלה לשילובם במערכת החינוך העירונית, למרות מחסור בתקנים, בתקציבים ובהנחיות ברורות ממשרד החינוך. הדוח מדגיש כי הרשויות הקולטות עשו מעל ומעבר, אך ללא גב מדינתי מספק.

מתנדבים ותרומות במקום מנגנון ממשלתי

אחד הממצאים החריפים בדוח נוגע להישענות על החברה האזרחית. בחיפה, כמו ברשויות קולטות אחרות, חלק ניכר מהמענה הראשוני: מזון, ביגוד, ציוד היגיינה, סיוע טכנולוגי ותמיכה נפשית, סופק באמצעות תרומות ומתנדבים, בתיווך העירייה.

התגייסות הציבור הייתה רחבה, אך המבקר קובע כי מדובר בכשל מערכתי, שבו המדינה לא סיפקה מענה בסיסי לאזרחים שנעקרו מבתיהם.

חמישה שקלים ליום – והעיר נושאת בנטל

משרד הפנים העמיד לרשויות הקולטות סיוע של חמישה שקלים בלבד ליום לכל מפונה, סכום שאינו משקף אפילו חלק קטן מההוצאות בפועל. בחיפה, המשמעות הייתה שהעירייה נאלצה לממן שירותים בהיקף עצום מתקציביה, תוך גיוס משאבים חיצוניים.

חיפה כמודל – והמדינה כמחדל

מבקר המדינה קובע כי חיפה פעלה כמיטב יכולתה, אך מדגיש: לא ניתן לבסס מענה לאומי למצבי חירום על יוזמה עירונית בלבד. היעדר הגדרה ברורה של תפקידי הרשויות המפונות והקולטות, והיעדר תוכניות רלוונטיות, פגעו ביכולת של הרשויות, גם החזקות שבהן, לתת מענה מיטבי.

אנגלמן מסכם כי על הממשלה ללמוד מהניסיון של חיפה והרשויות הקולטות האחרות, ולהבטיח שבעת חירום עתידית יהיו לרשויות המקומיות תקציבים מיידיים, גמישות ניהולית וכוח אדם מקצועי ולא להותירן לבד בחזית האזרחית.