(חי פה) – ישראל מתקרבת במהירות לשנת 2030, השנה שבה בתי הזיקוק בחיפה אמורים להיסגר, אך המדינה רחוקה מלהיות ערוכה למהפכה במשק הגפ"ם (גז פחמימני מעובה). דוח מבקר המדינה מציג תמונה מדאיגה של תכנון חסר, תשתיות שלא קודמו בזמן, ריכוזיות גבוהה בשוק, ופערי מחירים קיצוניים לצרכנים. חיפה, שנמצאת בלב תהליך סגירת בז"ן, בולטת במיוחד במחדלים.
חיפה: מוקד המשבר העתידי של משק הגפ"ם
החלטת הממשלה לסגור את בז"ן עד 2030 אמורה להפחית זיהום ולשנות את פני מפרץ חיפה. אך לפי הדוח, ההיערכות להקמת תשתיות יבוא ואחסון גפ"ם בצפון, קריטיות להחלפת הייצור המקומי, תקועה בשלביה הראשוניים.
הנתונים הבולטים:
- 80% מצריכת הגפ"ם בישראל תתבסס על יבוא לאחר סגירת בז"ן, אך אין תשתיות מוכנות לכך.
- חלופת המקשר הימי ביבור, שאמורה לאפשר פריקת גפ"ם בצפון, התעכבה משמעותית: "רק לאחר מועד סיום הביקורת באפריל 2026 התקבלה החלטת ממשלה לעניין קידום תוכניות סטטוטוריות למקשר יבור"
- מסוף הכימיקלים בחיפה, שיכול היה לשמש כפתרון מהיר ליבוא גפ"ם, אינו מתקדם בשל אי־הסכמה על תנאי בטיחות: "טרם קבעו חנ"י ומשרד האנרגיה את התנאים הבטיחותיים… ועל כן אי אפשר למצות את בחינתה של חלופה זו"
- אתר האחסון המתוכנן ביבור – המכרז טרם פורסם, והפרויקט עלול לחרוג מהיעד לשנת 2030.
בפועל, חיפה שאמורה להיות חלק מרכזי בפתרון, עלולה להפוך לצוואר בקבוק שיסכן את אספקת האנרגיה של ישראל.
המדינה לא ערוכה לסגירת בז"ן: תכנון לקוי וחשש ממונופול יבוא
הדוח מצביע על כך שמשרד האנרגיה, משרד האוצר והמועצה הלאומית לכלכלה לא השלימו את ההיערכות למעבר למשק מבוסס יבוא:
- כיום רק 37% מהגפ"ם מיובא, אך לאחר סגירת בז"ן יידרשו 500 אלף טון גפ"ם מיובאים בשנה.
- קיים רק מקשר ימי אחד (מול אשקלון) ורק טריידר אחד שמייבא גפ"ם לישראל.
- ללא תשתיות חדשות, ישראל עלולה להיות תלויה במונופול יבוא יחיד.
תשתיות יבוא בצפון: שנים של דיבורים – מעט מאוד ביצוע
1. מקשר ימי ביבור – תקוע בתכנון
למרות לוחות זמנים ברורים, התכנון ההנדסי לא הושלם בזמן, והעבודות טרם החלו.
2. מסוף הכימיקלים בחיפה – פתרון מהיר שלא מקודם
היעדר החלטה על תנאי בטיחות מונע התקדמות.
3. אחסון גפ"ם בצפון – מכרז שלא יוצא לדרך
החשכ"ל טרם פרסם מכרז, למרות חשיבותו ליצירת מלאי חירום.
ריכוזיות גבוהה ופערי מחירים קיצוניים
הדוח מצביע על שוק ריכוזי שבו ארבעת הספקים הגדולים שולטים ב־63%–77% מהשוק הביתי. פערי המחירים בין ערים סמוכות בגוש דן מגיעים ל־111% במרכזיות מכלים, "הפער בין המחיר הממוצע הנמוך ביותר… למחיר הממוצע הגבוה ביותר… 111%"
גם בתוך אותה עיר, למשל ירושלים, נמצאו פערים של עד 155% במחירי מכלי 12 ק"ג.
השלכות על הצרכנים: מעבר ספקים מוגבל, מידע חלקי
למרות עלייה במעברי לקוחות לספקים קטנים, התחרות בין הספקים הגדולים כמעט אינה קיימת. בנוסף, אתר משרד האנרגיה אינו מאפשר השוואת מחירים אמיתית בין שכונות ויישובים.
אכיפה חלשה והברחות גז
- בממוצע 37 תיקי חקירה בשנה על פעילות ללא רישיון.
- 20 תיקי הברחות גז מאיו"ש בשנה, ללא יכולת אמיתית לאמוד את היקף התופעה.
חיפה משלמת את המחיר – והמדינה חייבת להתעורר
דוח מבקר המדינה מציג תמונה ברורה: ישראל אינה ערוכה לסגירת בז"ן ולמעבר למשק גפ"ם מבוסס יבוא. חיפה, שנמצאת בלב המהלך, עלולה להפוך למוקד משבר אנרגטי אם לא יואצו התשתיות בצפון.
המבקר קורא לממשלה לפעול בדחיפות:
- לקדם תשתיות יבוא ואחסון בצפון ובדרום
- לחזק את הפיקוח על השוק
- להתמודד עם הריכוזיות ופערי המחירים
- ולהבטיח אספקת אנרגיה יציבה גם בעת חירום
הזמן עד 2030 הולך ואוזל והשעון של מפרץ חיפה מתקתק.