איש ללא מסיכה • "לכבוד" פורים

                                   א

אדם מיסכן ומיוסר הלך לו ברחוב.
הוא בלוי סחבות ודל בשר; יודע רק מכאוב.
לשווא שלח מבט חיוור אל עבר ההולכים.
אולי חיפש כך סתם חבר? אולי רק חיוכים?

                                   ב

היכן ביתו? אולי איבד דרכו אל מישכנו?
אולי חשב שיתכבד לשבור רעבונו?
פתאום שמע  קולות של צחוק מעבר לפינה.
חשב אולי יוכל למחוק כול כעס וטינה.

                                   ג

הסב האיש את מבטו וגם כיוון רגליו
לאן שהן נשאו אותו. הצחוק קרב אליו.
ואז ראה ליצן מצחיק עם שלל של סיפורים.
את העצבות הרחק מרחיק, כי כך זה בפורים.

                                   ד

ומסביבו בתחרות מוקף במסיכות:
ילדי העיר פורעי מרות, עם שלל פנים שמחות.
"למי מגיע פרס ראשי?" – שם את הראש "שברו".
כן, פרס יקר וגם אישי, והקולות גברו.

                                   ה

פתאום ראו את המיסכן. הוא את דרכו חיפש.
אז שם כולם קראו הם: "כן! הוא יופי התחפש".
הם את הפרס נשאו אליו בפה אחד מוחלט,
אך המיסכן נשא רגליו ועל נפשו נמלט.

                               אפילוג

כן, יש בינינו בני אדם משוללי שמחה,
שמלבושם ותדמיתם אינם כלל מסיכה!!!…