מעשה בשבר

רבה עד מאוד חשיבותם של הרופאים, שהרי בלעדיהם אנה אנו באים? אולם, לא פעם קצרה רוחם של המטופלים, וכמובן שאין הם מעידים על הכלל. על כך יעיד המכתב מיום 3 ביוני 1946. מצאתיו בארכיון העיר חיפה.
כותב המכתב הוא בעל קפה ומסעדה ורנר מרחוב הרצל 48 בחיפה, והוא נשלח אל ועד הקהילה בעיר. הוותיקים שבוותיקי חיפה עוד זוכרים את קפה "ורנר". כבר עשרות שנים שהוא לא קיים.

הנושא הוא תלונה, וזו לשונה: "ביום שבת בצהריים ירדתי עם משפחתי ועם האדון יצחק פרנקל מהר הכרמל… ירד האדון פרנקל לדירתו. ברדתו מהגבעה כשלה רגלו באבן ונשברה שבר כפול, וגם התעקמה.

"מכיוון שהתאונה הייתה ליד בית-החולים 'רוטשילד', מיהרו אחי ובתי לבית-החולים לבקש עזרה ראשונה, וביקשו מהרופא התורני לצאת ולטפל בחולה. הרופא העיר על כך שעליו (על הפצוע), לבוא בעצמו לבית-החולים, ואחרי הערת בתי שאין האיש יכול ללכת, העיר הרופא לבתי כי התעניינותה בו (בפצוע) היא רק מפני שהוא 'גבר'.

"בקשתנו לתת לנו אלונקה…נתקלה גם כן בסירוב. נאלצנו, אפוא, לשאת את האדון פרנקל על ידינו בלי לקבל עזרה מהעובדים. הנחנו אותו על השולחן בפרוזדור והוא נשאר בלי טיפול ומבלי פיקוח של רופא (במשך שעה). למרות בקשותיי הדחופות לעזור לאדם הכואב…קיבלתי תשובה כי אין דחיפות בעניין".

בהמשך כותב בעל קפה ומסעדה "ורנר", שבלית ברירה הוא נאלץ להביא את הפצוע לרופא פרטי בשכונת הדר הכרמל. הוא גם מציין שמדובר במעשה לא אנושי שאינו מתאים למוסד שנתמך על-ידי תושבי הדר-הכרמל. המתלונן מדגיש שאם המקרה הזה לא יקבל את תשומת הלב הראוייה, הוא יפרסם אותו ברבים באמצעות העיתונות.

ומה העלתה בדיקת מנהל בית-החולים, ד"ר יעקב זיידה? היא העלתה שהרופא כן יצא אל המקום, ומצא את האדון פרנקל, אשר עשה רושם כאילו יש לו שבר בקרסול. הרופא הראה לשני מלוויו של האדון פרנקל כיצד לשאת אותו, והוא אף הרים את הפצוע במו ידיו.
הרופא שמע מפי האדון פרנקל את הביטוי: "האידיוט הזה, הכוונה לרופא, עוד מציע שהאיש יגיע בעצמו לבית-החולים".

ובכן, הפצוע הובא לבית-החולים, ונאמר לו שאי אפשר לטפל בשבר מסוג זה בלי צילום רנטגן. ציטוט: "ביקשו ממנו להזדיין קצת בסבלנות, הואיל ובאותו הרגע נמצא מקרה דחוף בחדר מקרה אסון בתוך טיפול ואי אפשר לעזוב אותו. אחרי שחזר הרופא כדי לעשות את הצילום, לא מצא את הנפגע בבית-
החולים". עד כאן הציטוט.

מהתשובה של מנהל בית-החולים אפשר ללמוד על תנאי העבודה הקשים של הרופאים כבר לפני 80 שנים. הרופא התורן היה באותו יום הגבר היחיד בבית-החולים, ונאסר עליו לעזוב את המקום אפילו לרגע אחד. הרופא נדרש לטפל במקרים קשים, ורבצה עליו מעמסה, כך שהוא לא יכול היה לספק דרישות מן הסוג שתואר בתלונה, מה עוד שמטעמים רפואיים לא נראה שנגרם נזק לפצוע. עד כאן בפרשה זו.

הביתה, הביתה…

המועד: 26 באפריל 1948. ארבעה ימים לאחר כיבוש חיפה במלחמת העצמאות. מפקד העיר כותב: "לפליטי הספר והשכונות המעורבות של חיפה: בקשר לשינוי שחל במצב הביטחון בחיפה, אין עוד כל הצדקה כי תושבי הספר והשכונות המעורבות ימשיכו לשבת מחוץ למקומות מגוריהם הקודמים.

"על כן אני מצווה: על כל הפליטים לשוב מיד לדירותיהם הקבועות בהן התגוררו עד ליום 19 נובמבר 1947. הזקוקים לעזרה בהעברה למקומותיהם ייפנו ללשכת הפליטים של ועדת המצב". המודעה מופיעה בספר: "חיפה – מילון עיר ההווה" שבהוצאת מוזיאון העיר חיפה.

הנה מודעה נוספת, הפעם מטעם ועד העדה הספרדית בחיפה: "אל אחינו הפליטים: בהתאם להוראות מפקד ה'הגנה' וועדת המצב שליד ועד הקהילה בחיפה, אנו פונים לכל הפליטים לשוב לדירותיהם הקבועות בהקדם".

בו ביום פורסמה בעיר מודעה נוספת: "הביטחון בכל רחבי העיר הוקם על כנו. עלינו לחזור לחיים תקינים. פליטי חיפה חייבים לשוב מיד איש איש לדירתו הקודמת, וכל הזקוק לעזרה בקשר להעברה יפנה ללשכת הפליטים, רחוב ארלוזורוב 3 א', קומת קרקע". המודעה היא מטעם ועדת המצב, חיפה.

הדאגה לפליטים היהודים הולידה יוזמה נוספת. הנה, באפריל 1948 מפרסמת לשכת הפליטים בחיפה מודעה וזו לשונה: "הרשמה לשיכון קבע לפליטי הספר על אדמת קרן קיימת לישראל במפרץ חיפה. זכות ההרשמה היא לפליטים מוכרים על-ידי לשכת הפליטים; לפליטים ששוכנו זמנית בבתי-ספר שונים, בבתי-כנסת, במקומות ציבוריים, במחנות וב…חדרי כביסה. כן, ככה כתוב: "בחדרי כביסה וכיוצא בזה".
ככה זה כשאנשים נמלטים מאימת המלחמה! היעד: הביתה, הביתה!