על החיים ״מקול״ הלב • דרכים רבות לתאר עיבוד של כאב – אובדן

בהשראת הפסיכיאטרית, אליזבט קובלר רוס.

מתכון על כל השלבים:

אני , תנו לי כאב ומיד משוררת לו שירים, מזמרת ומקפיצה אותו בווק על כל השלבים, המתכון אישי ומנסיון, אם מקפידים על עיבוד השלבים, מקבלים ״תבשיל ״ מהביל כמו מרק העוף, עליו אמר הרמב"ם ״גם מרפא גם טעים״.

התהליך:

מתחילה עם שליש כוס שמן זית בווק וכמו שאימי נהגה להגיד ״תני לו את הזמן שלו להתחמם אבל לא הזמן שישרף״.

ואני נותנת,

ראשונה מזמינה את ״ההכחשה״, זו שבראייתה אומרת ״לא היה, מה פתאום, זה לא יכול להיות״.
מניחה אותה בזהירות בשמן החם, אם רוצים אפשר להוסיף שום בצל ומעט כמון, ממילא ״זאתי״ לא תבחין בכלום. כעבור זמן מוציאה ומניחה בצד על נייר כזה שיש בו את המסוגלות לספוג …

כעת מכניסה את ״הכעס״ זה שבא עם ״הלמה, אני לא אשם ואיך ולא מגיע לי״, תוך כדי מנמיכה להבה, בכל זאת כעס בשמן רותח… גם לו נותנת ״את הזמן שלו״, בודקת שמפלס הכעס ירד ורק אז מוציאה בזהירות.

כעת מגבירה את הלהבה ומכניסה את ״המיקוח״, תוך כדי הקפצה, אפשר ממש לשמוע אותו מתמקח מתחשבן, אם אקבל אז… ואני מבטיח… ורק הפעם.
פה נכון לקחת צעד לאחור ולא להתערב עד שיירגע ואז מוציאה אותו בזהירות.

כעת מכניסה את ״הדכדוך״ הוא לא מבקש בצל ולא שום וכלום של טעמים, כך נכון לו לבד, מכסה עצמו בשמן עמוק, חשוב ונכון שלא נאיץ בו, כשהוא מתחיל לעשות סימנים של קימה וחיוניות מוציאה אותו בעדינות ומניחה במקום מרופד.

מכאן עוברת לחגיגה הגדולה לכבוד ״הקבלה״ זו שמביאה השלמה, פה אפשר לאלתר, אני לדוגמה מכינה מראש יין, אגוזים, צילי חריף, ובין אם קשור או לא, תמיד מוסיפה ראס אל חנות.
רצה ומגבירה את חוה אלברשטיין ששרה את ״האמנם״ על הימים שטובה בהם הסליחה והחסד ובמקביל למילה סליחה, מוסיפה לווק את ״הקבלה״ והיא כמו היא, סולחת מכילה ומקבלת את כל הרביעיה להקפצה מאחדת, שמעבדת תהליך ומצמצמת טעמים והתוצר ״הכאב שהוקפץ ועובד״ מביא לשלם הסולח המשלים והמרפא.

הנה הוא לכם הקפידו על חמשת השלבים (לא בהכרח בסדר לינארי) ושימרו עליו הוא מרפא, טוב ויעיל ׳במסע החיים׳ .
כמו מרק העוף של הרמב"ם.