"כיוון שסבלתי חשבתי שאהבתי, כי הסבל סיפק לי הוכחה, עדות לחיוּתו של לב שחששתי כי הוא יבש. כיוון שהאושר הכזיב, האומללות היא שסיפקה לי את האמונה שאני מאוהב" (מאוהב, אלפרד הייז, עמוד 100)
קרה לכם ששחזרתם סיטואציה בלי סוף, אמרתי ככה והוא אמר אחרת ואולי אם הייתי אומרת את זה, אז ההוא לא היה קורה ובכלל מה חשבתי לעצמי, ומה הוא חשב לעצמו, והאם היה באמת כזה גרוע, ולמה הייתי חייבת, ולמה הוא לא היה יכול? ולקח זמן עד שהבנתם שאתם חושבים על משהו שקרה במקרה הטוב לפני כמה חודשים ובמקרה המיותר לפני כמה עשרות שנים. ניתוח מצבים נקודתי לדברים שהתרחשו ויש להם חשיבות עבורנו, יכול להעסיק אותנו רבות.
הדמות בספר מאוהב של אלפרד הייז, שאני לא חושבת שיש לה שם בכלל, פוגשת בחורה יפה בפאב ולאורכו של הספר הוא מספר לה על האישה שאהב, במונולוג שמזכיר כאלה שאנחנו מדברים אותם במוחנו נון-סטופ. מודה שדי עודד אותי לקרוא גבר שחווה את מה שאנחנו, הבנות יכולות לנתח מכל הכיוונים עם חברה טובה ורותקתי גם לכתיבה הייחודית, לאופן בו הוא מספר את הצדדים השונים של הסיפור ושלל הדמויות שמופיעות ועדיין יהיה זה בקולו שלו ומתוך אותו מונולוג.
"מתברר שאין דבר שהחלמתו ודאית יותר מלב שבור; וגם כשהלב לא שבור, ואני הייתי משוכנע ששלי לא יכול להיות שבור, שהוא רק סובל מנקע קל, יש בנמצא תרופות בטוחות, והבטוחה מכולן היא הזמן." עמוד 108)
חוויות שונות שתיאר לקחו אותי באמת 30 שנים אחורה והזדהיתי עם התחושות שהתעוררו אצלו. בסיטואציות אחרות יכולתי לשמוע שיחת עבר עם חברה כמעט באותן מילים רק עם דמויות אחרות. הספר הזה מאוד אמיתי במובן הזה. כקוראת חשתי כאילו הוזמנתי לגור במוחו של הגבר שבור הלב, קפצתי מנוירון לנוירון בזרם התודעה שלו. אהבתי את הקריאה ואת הסיפור וכמובן, תודתי לחברתי ק. שהמליצה לי על הספר ושגם איתה חפרתי שיחות מסוג זה במהלך השנים.
והינה משהו שבהחלט הזדהיתי עם התחושה. נראה לי שכל מי שעוסק בכתיבה יוכל להבין את הסנטימנט ושתדעו, לפחות אצלי זה כך, שמאחורי כל כתיבת ספר או סיפור קצר שיוצא לאור, יש משפטים מהסוג הזה שמלווים את הכתיבה:
"באותם ימים היה לי קשה מאוד לכתוב. לא הצלחתי לקיים לאורך פרק הזמן הנחוץ את האמונה בדבר הזה שאני מנסה לעשות, והייתי יושב שם, אל שולחן הכתיבה הקטנטן של המלון, נרגז ומעונה, נאבק לשקם את הביטחון שאבד לי… ועכשיו התגנב אלי בחשאי הפחד שהגעתי לקצה הגבול של מה שהיה לי: שהגרזן התלוי מעלי זמן רב כל כך כבר נפל: ושראשי מונח שם, בפח האשפה הנצחי של הכישלונות". (עמוד 33).
כששמרתי את הקובץ הזה בו אני כותבת את הטור, ראיתי שמספרו 53. אני אוהבת צירופי מקרים, גם אם כביכול לא אמור להיות להם קשר. אז זה כבר הטור ה-53 שאני מעלה במדור "תופסת מדף" והיום הוא יום הולדת 53 של האיש. לא תכננתי לסיים את הספר "מאוהב" דווקא לשבוע זה. הוא נמצא אצלי כבר זמן מה. בכל זאת, יצא אפּי משהו לחגוג אהבה גם בספר וגם מחוצה לו.
אסיים עם משאלה קטנה של שוברת הלבבות של הייז מהספר:
"וכמובן, להיות מאושרת, זה הדבר שהיא ייחלה לו יותר מכול; לא שיכורה מאושר, היא הרי מציאותית יותר מדי, כך אמרה לעצמה, שתצפה שדבר כזה יקרה; אבל מאושרת, אושר שקט, אושר יפה, אושר אמיתי. האין זאת בקשה צנועה מספיק? גם עולם שנודע לשמצה בחוסר נדיבותו יתקשה לסרב לה". (עמוד 23).
פרטי הספר: מאוהב מאת: אלפרד הייז, תשע נשמות ספרים, 2016 (פורסם במקור ב-1953)
קריאה נעימה ושמילים טובות יהיו לצדכם תמיד,
לילי
❤️"הלב הפועם" בהתרגשות אינסופית מ"אהבה" בחייו של כל "אדם" בעוללללם; מחבר אותו ל"אדמה" = "טבע" היקום-מקים-מקיים…!!!!!@@@
*"אהבה" (מכל סוג שהוא/היא) – פנים רבות לה" = משפיעה בהכרח מתוך "מחקר חיים" מוכח על "האושר" בחייו של כל "בן אנוש"…@
כתיבתך יפה ומסקרנת לקריאה@
תודה רבה! שמחה שנהנית מהקריאה ונתראה בטור הבא.