יובל בן ארי, תושב חיפה, נפצע בראשו במסיק בכפר הפלסטיני בורין: "אני לא אפסיק להילחם על חופש הביטוי"

(חי פה) – יובל בן ארי, תושב חיפה בשנות ה-40 לחייו, נפצע בראשו בשבת האחרונה, 8 בנובמבר 2025, במהלך מסיק זיתים בכפר הפלסטיני בורין שבגדה המערבית, מדרום לעיר שכם.

בין שירות מילואים לבין סיוע לפלסטינים

בורין הוא כפר פלסטיני, השוכן במדרון הדרומי של הר גריזים שבשומרון ובעמק הסמוך ומשתייך לנפת שכם ברשות הפלסטינית. יובל, שמשתדל למצוא זמן לפעילות אקטיביסטית בשטחים, כיון שביום יום הוא עסוק בשירות מילואים, הותקף לטענתו על ידי קבוצת מתנחלים רעולי פנים, ספג מכות ואבנים, ופונה לבית החולים תל השומר כשהוא סובל מדימום מאסיבי בראשו. למרות הפציעה הקשה, הוא מתעקש להמשיך בפעילותו: "אני לא מוותר על המדינה הזו, ולא על חופש הביטוי".

מפה – בורין – דרומית לשכם:

מסיק שהסתיים באלימות קשה ופינוי רפואי

בן ארי, שמשרת במילואים באופן קבוע, מספר כי הוא עוצר מדי פעם את שירותו כדי להגיע לשטחים ולעזור לתושבים הפלסטינים במסיק הזיתים. לדבריו, זו הייתה הפעם השלישית החודש שבה הגיע למסיק, אך הפעם זה הסתיים באירוע אלים במיוחד. "הגענו בשעה 9:00 בבוקר למטע סמוך לבית של בעלי הקרקע בבורין", הוא מתאר. "עבדנו עד 10:45, ואז שמענו צעקות – 'המתנחלים באים'. תוך רגע מצאתי את עצמי מול 10–15 רעולי פנים, לבושים בלבן ועם כיפות".
בן ארי ניסה למנוע את ההסלמה. "אמרתי להם שאני חייל במילואים, שאני מגן עליהם ועל המדינה", הוא מספר. "אבל זה לא עניין אותם. אחד מהם, בחור צעיר עם אלה, ניסה להכות אותי. בלמתי את המכה, אבל אז התחילו לזרוק עליי אבנים במשקל של 3–4 ק"ג. זה היה מטווח. פגעו בי ברגל, בכתף, בגב – ואז חטפתי אבן בראש. התחלתי לדמם ונשכבתי על הרצפה"

פינוי תחת עיכוב: "הצבא הגיע – ועיכב אותנו"

לאחר התקיפה, בן ארי וחבריו ניסו להזעיק עזרה. "התקשרתי למשטרה, חשבתי שאני צריך פינוי מקצועי", הוא אומר. "אבל כשהגענו לבית של בעל המטע, הצבא הגיע – ועיכב אותנו. עמדתי שם עם תחבושת על הראש, והחייל ביקש ממני להזדהות. הראיתי לו את הדיסקית שלי, אבל הם לא התרשמו, החיילים לא נתנו לנו לאסוף את הציוד, וניסו לעצור אותי".

לדבריו, כשחזר למקום בו הותקף כדי לקחת את הציוד שהושאר שם, גילה לתדהמתו, שהמתנחלים שתקפו אותם גנבו את כל הציוד – הדליים, הבדים, ואת הזיתים שנקטפו. "ריסקו את הרגל לחקלאי בעל המטע עצמו", הוא מוסיף. "אחת הבנות נפצעה, והחלטתי להתפנות איתה. פינו אותנו לתל השומר, והגעתי לחיפה רק בשמונה בערב. זו הייתה חוויה קשה, משפילה, אבל אני לא מתכוון להפסיק".

חזרה לזירה עם צוות תקשורת: "מצאנו את חצי האלה"

השבוע חזר בן ארי לאזור יחד עם צוות של כאן 11. "מצאנו את חצי האלה שנשברה עליי", הוא מספר. "אמרתי לעיתונאי אורי לוי – בוא נחזיר למתנחלים את האלה. עלינו להתנחלות ברכב, דיברנו עם הרבש"צ, וגם עם רב היישוב. בסוף עזבנו, אבל המסר היה ברור – אנחנו לא נשתוק".

עדות במשטרה: "נתתי להם את האלה"

יובל מסר עדות במשטרת אריאל, והעביר לידי החוקרים את האלה השבורה, שנמצאה. "אני מקווה שיחקרו את זה ברצינות", הוא אומר. "אבל לצערי, עד כה לא ראיתי הרבה תוצאות מהמשטרה במקרים כאלה. התחושה היא של אוזלת יד, של חוסר רצון להתמודד עם האלימות הזו".

למרות הפציעה הקשה והאיום הישיר על חייו, בן ארי נחוש להמשיך בפעילותו. "אני יודע שזה עלול לעלות לי בחיים", הוא מודה. "אבל אני לא מוותר. אני אוהב את המדינה הזו, ואם יש מתנחלים שחושבים שאבן או אלה תעצור אותי – הם טועים. אני אמשיך להגיע ולעזור לבעלי מטעי הזיתים, שוב ושוב".

ביקורת על ההנהגה: "הם רוצים הערצה וצייתנות"

בן ארי מביע ביקורת חריפה על ההנהגה הנוכחית בישראל. "הם לא רוצים שכל אחד יוכל להגיד את מה שהוא רוצה במסגרת החוק וחופש הביטוי", הוא אומר. "הם רוצים הערצה וצייתנות. כל עוד אנחנו חיים, נילחם בהשתלטות הזו על המדינה שלנו. אני מאמין שנחישות ואחדות של מחנה השמאל יצילו את המדינה".

לדבריו, המאבק על חופש הביטוי אינו מתקיים רק בכנסת או בתקשורת – אלא גם בשטח. "אם אנחנו לא נילחם על חופש הביטוי, נאבד אותו", הוא אומר. "המסיק הוא לא רק פעולה חקלאית – הוא סמל. סמל לשיתוף פעולה, לאנושיות, להתנגדות לאלימות. כשאנחנו עוזרים למסוק, אנחנו אומרים: לא נשתוק מול עוול".

בן ארי מדגיש כי מדובר בקבוצת מיעוט קיצונית שפוגעת גם ביהודים. "הציבור המתנחלי ברובו מוקיע את העבריינים האלה", הוא אומר. "אבל הם ממשיכים לפעול, להצית רכבים, להסב נזקים אדירים – גם לערבים, גם ליהודים שמגיעים לעזור, וגם לחיילים שמגיעים להגן עלינו. אני לא מדבר בכלל על מה שחושבים עלינו בחו"ל".

הכפר בורין והמאחז גבעת רונן: מוקד מתיחות מתמשך

האירוע התרחש בכפר בורין, השוכן בין יצהר להר ברכה. מעליו הוקם מאחז בשם גבעת רונן, שמזוהה עם ריבוי תקריות אלימות. "יש שם הרבה התקלויות", אומר בן ארי. "הפעם זה נגמר באבן בראש, אבל זה יכול היה להיגמר אחרת. אני לא רוצה לחשוב איך".

בן ארי מתכנן לחזור לשטח, אך הפעם עם תיאום מוקדם. "פעם הבאה שאני הולך לעשות מסיק – אני הולך לגבעת רונן, מדבר עם הרבש"צ, ואומר לו: זו אחריות שלך שאני לא אפגע. אנחנו צריכים להיות אקטיביים, לא לוותר, לא לפחד. זו המדינה שלנו, ואנחנו נלחמים עליה"

המאבק ממשיך: "מותחים את חופש הביטוי כמה שאפשר"

לסיום, בו ארי מדגיש כי המאבק שלו אינו אישי – אלא ציבורי. "אנחנו לא מוותרים על המדינה הזו", הוא אומר. "שומרים על עצמנו, על הערכים שלנו, על חופש הביטוי. מותחים אותו כמה שאפשר – כי אם לא נמתח, הוא ייעלם. ואני לא מתכוון לתת לזה לקרות".