כשהלב בוכה, אפשר לטייל?

נגה, יוצרת ומנהלת חי-פה (haipo), הציעה לי לכתוב (בהתנדבות) לאתר.
"50 איש כבר עושים זאת", פיתתה אותי.

האמת?
הוחמאתי, התפתיתי ושמחתי.
למה שמחתי?
כי מדובר בקרש הצלה.
איך קרש, איך?

כבר כמעט שנתיים שקשה לצאת לטייל, אפילו עם החברים.
בפה, הרי, יש טעם של אֵבֶל .
אפילו נסיעה לחו"ל הפכה לסוג של בריחה.

לכן לכתוב זה קרש הצלה.

משוגע על טיולים

בעיסוקי אני מורה דרך בישראל.
פעם היה מקצוע כזה. הרי היו תיירים. לפני ה-…
היה מקצוע נהדר. ממכר.

את התיירים שלי נהגתי לברך במילים:
"ברוכים הבאים לארץ השנייה הכי מעניינת בעולם".
כאן הייתי עוצר לרגע כדי שיסתקרנו מי הראשונה, ואז הייתי מסיים:
"אחרי הארץ שלכם כמובן"…
רק תיירים מגרמניה חשבו שאני נותן לארצם מחמאה…

שממה

לפני המלחמה היו לי הזמנות שנה וחצי מראש. אז היו.
בחודש אוגוסט 2025, הדרכתי לראשונה מזה שנתיים זוג תיירים. אירוע משמח ובה בעת שובר לב.

בכנסיית הקבר, האתר המתוייר ביותר בישראל, עמדו שלושה אנשים בתור כדי להיכנס לקבר. בימים רגילים היו עומדים בתור הזה מאות.

במצדה, אתר מורשת עולמית, הקופות סגורות. כרטיסים ניתן לרכוש בחנות המזכרות והחטיפים. חוסכים בכוח אדם. כך גם בקיסריה. הקופה סגורה וכרטיסים ניתן לרכוש בחנות.

בירדנית, אתר הטבילה התיירותי, אין איש. הירידה למי הירדן סגורה.

מהנדס או מדריך?

בהשכלתי, הפלא ופלא, אני דווקא מהנדס מחשבים בוגר הטכניון ויש בי עדיין כבוד למהנדס שבי. אבל להיות מורה דרך, זה משהו אחר.

"מדריך-כמו-שצריך", לומד הכול: היסטוריה, ארכיאולוגיה, אמונות ואמנות, מקומות ואנשים. הקונץ הוא להפוך את התוכן הכבד, משל היה עיתון הארץ -לכותרות מרתקות סטייל ידיעות אחרונות…

פעם אתה מעלה את הסיור: "חמש דתות בעיר חילונית" ופעם אתה פוסע בעקבות הבתים היפים בעיר. יש שאתה נושף על גחליו של אדם מת, ומצית להבה חיה, וביום הבא אתה כבר מוליך את צאצאיהם של 300 אלף ניצולי שואה, ב"שביל הבריחה" בכרמל. בשביל שכזה ניצלו הוריי ואם כך גם אני…

תכלס?

החכם באדם טען שאין חדש תחת השמש.

ואם כך, עוד יהיה טוב כי הרי היה.