ישראל בין ספרטה לעידן של הכרעות

ישראל פותחת את שנת תשפ״ו בעיצומה של מלחמה ובצל איום גובר של בידוד בינלאומי. מתקפת ה־7 באוקטובר חשפה כי גם עליונות צבאית והרתעה מודיעינית אינן חומת מגן מוחלטת. ידידתה הגדולה, ארצות הברית, מפנה מבטים חודרים: הנשיא הנוכחי טראמפ, מצהיר על תמיכתו בישראל ומתנגד להכרה במדינה פלסטינית, אך במפלגתו מתרבים קולות הקוראים לצמצום הסיוע ולבחינה מחודשת של היקף המעורבות. באירופה גוברת מגמת ההכרה במדינה פלסטינית – צעד הצהרתי שמוסיף לגיטימציה לפלסטינים ומחזק את תחושת הבידוד של ישראל, גם אם אינו משנה את המציאות בשטח.

הלקח ההיסטורי ברור. ספרטה, מעצמת־על צבאית של יוון העתיקה, בנתה את כל קיומה על לוחמיה המיומנים ועל בריתות חיצוניות. היא הזניחה כלכלה, חידוש חברתי וגמישות מדינית. כשהבריתות התפוררו, נותרה ספרטה עם צבא חזק אך מבודד, ונפלה. הסיפור הספרטני מזהיר את ישראל שלא להסתפק בכוח צבאי ובבריתות, אלא לטפח כלכלה חיה, לגיטימציה בינלאומית וחוסן פנימי.

בזירה המקומית מתחדדת השאלה על אחריות ההנהגה. בנימין נתניהו, האיש המנוסה ביותר בפוליטיקה הישראלית, הציג לאורך השנים כישורים אסטרטגיים מרשימים והישגים חשובים, אך לא אחת נקט במדיניות של היסוס ושימור סטטוס קוו. מתן מרחב פעולה לקטאר להזרים כספים לעזה, שנועד לייצב את המצב הביטחוני, תרם בפועל לחיזוק חמאס. גישה זו, שנועדה "לנהל את הסכסוך", התגלתה כחרב פיפיות: היא הקלה זמנית על הלחץ הביטחוני אך איפשרה לאויב להתחזק מתחת לפני השטח.

גם הבריתות החיצוניות אינן מובטחות. לחץ בינלאומי עלול לגרור סנקציות כלכליות, פגיעה בהשקעות והכבדה על שיתופי פעולה טכנולוגיים. לחץ כזה ישפיע על כל ממשלה, לא משנה מי יעמוד בראשה, ויגדיל את הוויכוח הציבורי סביב כיווני המדיניות. לכן הבחירות הקרובות הן הרבה יותר ממאבק על שלטון: הן מנגנון לחידוש הלגיטימציה הפנימית והחיצונית. בחירות חופשיות ושקופות, שתוצאותיהן יכובדו על ידי העולם ללא קשר לזהות המנצח, ישדרו מסר חד – הדמוקרטיה הישראלית חיה, והעם קובע את דרכו. שמירה על מערכת המשפט והאיזונים הפנימיים היא תנאי יסוד לאמון אזרחי ולגיבוי בינלאומי.

לישראל יתרונות שמבדילים אותה מספרטה: כלכלה חדשנית, היי־טק פורץ דרך ומחקר מדעי מהמתקדמים בעולם. השקעה בחינוך ובטכנולוגיה היא ערובה לעמידות גם מול סנקציות. לא פחות חשוב, הלכידות החברתית. העדה הדרוזית, שהוכיחה נאמנות למדינה ושילוב מרשים בצה״ל ובחברה הישראלית, היא דוגמה חיה לשותפות אמיתית ולחוסן רב־תרבותי. שמירת שוויון והכרה בתרומת המיעוטים הן חלק בלתי נפרד מהיכולת לעמוד בלחצים פנימיים וחיצוניים.

בלב כל הדיון המדיני והאסטרטגי ניצבים החטופים וחיילי צה״ל. שחרור החטופים ושמירת ביטחונם של חיילינו הם יעד שמאחד את העם מעל כל מחלוקת פוליטית. החברה האזרחית הוכיחה בחודשים האחרונים יכולת התגייסות מרשימה: מתנדבים, סיוע למפונים ותפילה משותפת לשלום הלוחמים.

ראש השנה מזמן חשבון נפש לאומי. מול הבידוד והלחצים, השנה החדשה היא גם הזדמנות לתיקון ולבניית אמון מחודש בין האזרחים למוסדות המדינה ובין ישראל לעולם. ישראל איננה ספרטה, והיא יכולה לבחור בדרך אחרת: שילוב של עוצמה צבאית, דיפלומטיה נבונה, כלכלה מתחדשת וחברה מאוחדת. אם נלך בדרך זו, נוכיח לעולם ולעצמנו כי למדנו את הלקח מההיסטוריה ונבטיח עתיד של ביטחון, חירות ושלום לדורות הבאים.