התכנון והבנייה בסקטור הדרוזי • נאמנות ללא תמורה

(חי פה) – דעות: העדה הדרוזית קשרה את גורלה עם מדינת ישראל עוד לפני קום המדינה, ותרומתה לביטחון, לפיתוח ולשגשוג ניכרת לאורך כל שנות קיומה. בני העדה היו שותפים מלאים בבניית הארץ, ביישוביה ובכלכלה המתפתחת, והשתלבו במוסדות המדינה, במערכות הביטחון, בחינוך ובבריאות. נאמנות זו התעצמה במלחמות ישראל ובמיוחד במלחמת "חרבות ברזל", שבה לחמו הדרוזים בחזית והקריבו קורבנות רבים. לא רק חיילים נפלו, אלא גם אזרחים ותלמידים שילמו בחייהם, ובהם קורבנות במקומות כמו מגדל -שמס, עין קניה ושפרעם. דם הדרוזים נשפך כתף אל כתף עם דם שאר אזרחי ישראל, והעדה ממשיכה להעניק למדינה את מיטב בניה למען ביטחונה ושגשוגה.

אלא שבמקום להוקיר את הנאמנות הזו במדיניות תומכת, בחרה המדינה לחוקק חוקים הפוגעים בזכויות הדרוזים:

חוק הלאום – קיבע מדרג אזרחי שמוריד את מעמד המיעוטים לאזרחים סוג ב'.
חוק קמינץ – החריף את האכיפה והענישה בתחום התכנון והבנייה. תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה מאפשר להטיל קנסות מינהליים כבדים ולתת צווי הריסה מהירים כמעט ללא אפשרות ערעור, בזמן שביישובים הדרוזיים כמעט לא עודכנו תכניות מתאר במשך עשרות שנים. אלפי בתים נבנים מתוך מצוקת דיור אמיתית אך נחשבים לבלתי חוקיים, והחוק הפך לכלי ענישה במקום לפתרון.

מדיניות התכנון הארצית מוסיפה רובד של אפליה:

ועדות מחוזיות, ולא מקומיות, מקדמות תכניות תוך התעלמות מצרכי היישובים ומהשטחים שאושרו בעבר על ידי משרד הפנים. שטחי השיפוט ההיסטורים, שהיו ערב קום המדינה עשרות אלפי דונמים בדלית אל־כרמל ובעוספיא, צומצמו לאלפים בודדים בלבד. הכרזת פארקים לאומיים ושמורות טבע, כדוגמת פארק הכרמל והר מירון, חונקת את היישובים ומונעת את התרחבותם. במקביל מתוכננות שכונות חדשות בבנייה רוויה לגובה, בניגוד לאופי הכפרי ולמסורת החיים הדרוזית, הפוגעות בזכות הבסיסית של בעלי מגרשים פרטיים להקים בית בודד על הקרקע שלהם.

אחד הביטויים הקשים לאי־הסדרת הבנייה הוא תחום החשמל:

 אלפי בתים דרוזיים אינם מחוברים לרשת החשמל הארצית בשל היעדר היתרי בנייה. רבים נאלצים לבצע חיבורי חשמל פיראטיים, תופעה שגורמת לשריפות ולהתחשמלות, וגובה מחיר כבד בחיי אדם. זוהי מציאות בלתי נסבלת במדינה מודרנית הטוענת לשוויון.

הממשלה אמנם הקימה ועדה ייעודית לטיפול בתכנון ביישובי העדה, אך תקנות והסמכויות טרם פורסמו. החשש הוא שהוועדה תהפוך לכלי ל"משיכת זמן" שימנע מתן היתרים וחיבורי תשתית לאלפי בתים קיימים, כולל חיבור לחשמל.

הגיע הזמן לשנות כיוון

על הממשלה להקפיא את יישום חוק קמינץ לחמש שנים לפחות, להסדיר ולהרחיב את שטחי השיפוט, לחבר את כלל הבתים לחשמל באופן בטיחותי, להקפיא הליכים משפטיים עד לאישור תכניות מתאר ריאליות, להכיר בזכות הבסיסית של בעלי מגרשים פרטיים להקים בית בודד, לבחון מחדש את גבולות הפארקים והשמורות, להשקיע בפיתוח אזורי תעשייה ותיירות ולתקן חקיקה מפלה כדוגמת חוק הלאום. זהו חוב היסטורי של מדינת ישראל כלפי העדה הדרוזית, עדה שנשאה בנטל הביטחון, תרמה לשגשוגה של המדינה וממשיכה לשלם מחיר דמים מבלי לזכות בשוויון אמיתי.