ערימות של פסולת וזיהום סביבתי חמור • שימוש חוזר והפחתת הצריכה הם האופציה הירוקה

רגע לפני שאנחנו עטים על מבצעי סוף העונה וממלאים את הארון בבגדים חדשים, כדאי שנדע שתעשיית הביגוד היא אחת מיצרניות הפסולת הגדולות שפוגעות בצורה משמעותית באקולוגיה של כדור הארץ. על פי דו״ח הקרן אלן מקארת'ור, אותו ארגון בריטי שמקדם כלכלה מעגלית ומיחזור, בכל שנייה משאית מלאה בגדים שנזרקו לאשפה, נשרפת או מוטמנת. גם אם מסרתם לארגוני צדקה או חנויות וינטג', דעו שהרוב הולך לפח. פחות מ 1 אחוז מהבגדים ממוחזרים לשימוש. 

אופנה היא תעשייה שיש בה ייצור יתר, מחזורי שימוש קצרים שבשנים האחרונות הולכים ומתקצרים. בדיקות מגלות שקיימת ירידה במספר הפעמים שאנו לובשים פריט לפני שמעבירים אותו הלאה, והלאה זה אומר אשפה.  

אשפת בגדים ופגיעה אקולוגית

היקף פסולת הטקסטיל העולמית מוערך בכ־92  מיליון טון בשנה, כאשר ייצור הביגוד הוכפל בין 2000 ל-2015, ובמקביל חל קיצור של חיי המדף של הבגד בכ־36%.  הבגדים שלא נלבשים נמסרים, נזרקים או נשלחים למדינות עולם שלישי, שם הם מוטמנים באדמה או נשרפים. בתהליך ההטמנה והשריפה, יש את ההיבט הפלסטי. כ־60% מהחומרים בתעשייה הם ממקורות פלסטיים (כמו פוליאסטר), הממוחזר ברובו מבקבוקים. את הבדים שורפים או טומנים, מה שמחמיר פליטות מיקרופלסטיק ופוגע במערכות אקולוגיות.

דורית שלמדה לאחרונה תפירה, החלה למחזר בגדים. "אני גם מתקנת ומשפצת בגדים וגם קונה ביד שנייה ותופרת מזה משהו חדש", היא אומרת. "יש בזה תרומה לעולם, אבל בעיקר מיצוי של חדוות היצירה. הבגדים באמת מזהמים את הכדור. אני בעד מיחזור. בעבר היה קשה לי עם הרעיון ללבוש בגד שהיה של מישהו, גם אם אחרי כביסה האנרגיה נקיה, וזה נראה טוב, זה לא היה פשוט. היום אני מתייחסת לזה כמו בד שאני יכולה לעשות ממנו כל מה שאני רוצה וזה הפך את התהליך למהנה. אני כבר כמעט ולא קונה בגדים חדשים. אני ממליצה לכולם לקנות הרבה הרבה פחות ורק כשצריך".

אפריקה היא אחד האזורים שסובלים בצורה חריפה במיוחד מזרימת בגדים משומשים (ולעיתים בגדים פגומים) שמגיעים ממדינות המערב. למרות שהרעיון המקורי היה "תרומה" למדינות מתפתחות, בפועל חלק גדול מהבגדים שמגיעים לשם הם במצב ירוד מדי לשימוש, והם פשוט הופכים להררי אשפה בשווקים, ברחובות ובאתרי פסולת.

בגאנה, בשוק "קנטמאנטו" באקרה, אחד משוקי הבגדים המשומשים הגדולים בעולם, מגיעות מדי שבוע מאות טונות של בגדים משומשים מארה"ב, אירופה ואסיה. לפי ארגוני סביבה מקומיים, כ-40% מהבגדים שמגיעים לשם לא ניתנים לשימוש ונזרקים ישירות למזבלות או לנהרות. פסולת הטקסטיל הזו מזהמת את הקרקע, את מקורות המים, וגם חונקת מערכות ניקוז, מה שגורם להצפות חמורות בעונות הגשומות. זו לא תרומה אמיתית, אלא ייצוא של הבעיה ממדינות עשירות למדינות עניות, שיכולות הטיפול בפסולת בהן מוגבלות מאוד.

דרישות מחייבות לטיפול בטקסטיל

בצד הזיהום הסביבתי והבזבוז, צריך לזכור שתעשיית האופנה בעלת תפקיד חשוב בכלכלה, עם שווי של 1.3 טריליון דולר והעסקה של למעלה מ-300 מיליון איש לאורך שרשרת הערך. ב-20 השנים האחרונות, ייצור הסיבים העולמי כמעט הוכפל מ-58 מיליון טון בשנת 2000, ל-116 מיליון טון בשנת 2022, וצפוי להמשיך ולגדול ל-147 מיליון טון בשנת 2030 אם העסקים ימשכו ללא שינוי.

בעוד שאנשים קנו 60% יותר בגדים בשנת 2014 מאשר בשנת 2000, הם שמרו את הבגדים רק חצי מהזמן . עיצוב האופנה פורח, אך תשומת לב גוברת הופנתה למגוון המרשים של השפעות סביבתיות שליליות שהתעשייה אחראית להן. תעשיית האופנה היא צרכנית המים השנייה בגודלה ואחראית ל-2-8% מפליטות הפחמן העולמיות.

המיחזור הכושל בו פחות מ־1% מהבגדים חוזר להיות בד שמשמש לפריטי לבוש, יוצר מצב שרוב המיחזור בפועל הוא דאון־סייקלינג, משמע ירידה במדרגות המעגל הקיומי של המוצר, והבגד הופך לסמרטוט, לחומרי בידוד או חומר מילוי ובשלב הבא, לאשפה. בארה"ב רק כ־13%  מהביגוד וההנעלה נאספים וממוחזרים וכל השאר מוטמן או נשרף.

האיחוד האירופי הכניס דרישות מחייבות לאיסוף וטיפול בטקסטיל החל מ־1 בינואר 2025 והפך את הפחתת הפסולת לחוק שמחייב איסוף נפרד ותמריצים למיחזור בתוך המדינות. בצרפת החוק הזה קיים מאז 2007, אך בישראל עדיין אין חוק לגבי טקסטיל. בישראל התמונה מעורבת. יוזמות עירוניות ליצירת תשתיות מיחזור, ארגונים שפתחו חנויות יד שנייה וקבוצות חברתיות שדוגלות בהפחתת הצריכה, עושות מאמצים אך תחקיר של גרינפיס אשר עקב אחרי 24 פריטים שהושלכו לקופסאות מיחזור, גילה שרוב הפריטים לא מוחזרו. הרוב נשלח לשווקים באפריקה, שם חלקם נמכרו וחלקם הושלכו כפסולת.

המחקר האחרון של המשרד להגנת הסביבה (2023-2024) חשף שבין כלל הפסולת הביתית טקסטיל מוערך כרכיב משמעותי שלא זוכה לטיפול מספק.

פסולת הבגדים היא לא "תופעת לוואי" של אופנה אלא משבר סביבתי. הנתונים מצביעים על כך שמיחזור לבגד חדש כמעט ואינו קיים, ולכן הפחתת הצריכה ושימוש חוזר הם הפתרונות המעשיים ביותר כדי להפחית את הפגיעה האקולוגית. שוק היד שנייה והווינטג’ מציע לא רק חיסכון וסגנון, אלא דרך ממשית להקטין את ערימות הפסולת שנערמות בקצב של משאית בכל שנייה.

מרים תורמת ומוסרת בגדים, ומתנדבת במרכז קהילתי בו יש חנות יד שנייה לרווחת הקהילה. "בעבר היו לי המון בגדים, במיוחד בתקופה שקניתי יותר כי עבדתי עם קהל. היום אני מחזיקה חפצים רק לפי הצורך. אני קונה רק מה שאני צריכה. אני מבינה את החשיבות של המיחזור ושל החידוש של הבגדים. בעייני זאת אופנה בעיצוב אישי. לקחת פריטים, לשלב ביניהם, ליצור מהם משהו חדש, זה גם נחמד וגם עוזר לאקולוגיה של כדור הארץ".

יד שנייה ווינטנג', האופציה הירוקה

שוק הבגדים המשומשים צפוי להגיע ל־367  מיליארד דולר עד 2029. בארה"ב בשנת 2024 היתה צמיחה של 14% בשוק היד שנייה, פי 5 משיעור הצמיחה של שוק האופנה הכללי, מה שמעיד על עלייה במודעות הסביבתית. מחקרי התנהגות צרכנים הראה שקיימת עלייה בשיעור הצעירים הרוכשים מיד שנייה,  מ־46% ב־2019 ל־67% ב־2024.

פריטי וינטג’ (בני 20–60 שנה) נחשבים איכותיים יותר בבדים ובגימור. יש להם גם ערך תרבותי כי כל פריט מספר סיפור ומספק חוויית קנייה "איטית" בניגוד לקנייה המהירה של האופנה המתחלפת.  גם בישראל המגמה מתגברת. ההשפעה על הסביבה של השימוש בפרטי לבוש מיד שנייה, משמע מיחזור הבגד, היא חיובית ביותר. לפי אומדנים שנעשו,  הארכת חיי פריט ב־9  חודשים, מפחיתה את טביעת הרגל הפחמנית, המים ופסולת הטקסטיל  ב 20-30 אחוז. שימוש חוזר במקום קנייה חדשה חוסך בממוצע 3  ק"ג פליטות פחמן לכל פריט. מיחזור בגד משומש ללבישה מחדש חוסך כ־ 2,700 ליטר מים המשמשים בייצור חולצת כותנה חדשה.

לפי הערכות בכל שנייה ברחבי העולם מתווספים למשאית פסולת הבגדים מותגים חדשים, בגדים שנהפכים לפסולת עוד לפני שנלבשו אפילו פעם אחת. שם צמח המונח “אופנה מהירה" אשר הפך לשם נרדף למשבר הסביבתי בו כמעט מאה מיליון טון של טקסטיל מושלכים מדי שנה, לצד פליטות מיקרופלסטיק והרס הסביבה הגלובלית. לקנות פחות, להשתמש יותר זמו ולמחזר כמו גם לחדש בגדים מיד שנייה, הן חלק מהדרכים לעצור את ההרס.

רננה מוסרת הרבה בגדים, במיוחד בחילופי עונות. "מה ההבדל? הרי חנויות בגדים מוכרות בגדים אחרי שעשרות אנשים מדדו אותם בחנות. אנרגיה של בגדים אפשר לטהר, אבל נעליים זה סיפור אחר. יש אמונה שאסור לנעול נעליים של אדם שנפטר", היא אומרת.

הוינטג’ הפך מזרם נישתי לזרם מרכזי בו משתתפות חנויות ייעודיות לעניין, כמו גם בוטיקים, ירידים, ופלטפורמות דיגיטליות שמציעות אוצרות אופנה משנות ה-60-90 . גם בישראל ניכרת פריחה של ירידי וינטג’ ובוטיקים שמוכרים פריטים משנות העבר, לצד יוזמות קהילתיות של החלפה ומכירה. ברמה הגלובלית, שוק הוינטג’ והיד-שנייה מזנק בקצב דו ספרתי שמראה שאפשר ליצור כלכלה מעגלית בה למוצרים יש ערך תרבותי ואסתטי. מוצרי יד שנייה הפכו לאלטרנטיבה אופנתית בנוסף להיותם אופציה ירוקה.

המלצות ירוקות: לבדוק בחנויות יד שנייה לפני קנייה חדשה, לתקן ולהתאים בגדים כדי להאריך את חיי הבגד, למסור בגדים רק למקומות עם שקיפות כדי לבדוק לאן הבגדים מגיעים בפועל.

ברמה לאומית, רצוי שיעבור חוק אחריות ליצרניות הטקסטיל אשר יחייב יצרנים ויבואנים לממן מערך מיחזור ואיסוף. מומלץ שינתנו תמריצים לשוק יד שנייה,  הקלות מס, תמיכה ביזמים. ההשקעה צריכה להיות גם במיחזור מתקדם בו יתקיים מיון לפי סיבים, יחד עם פיתוח טכנולוגיות שמאפשרות למחזר בדים "בגד־לבגד" – באנגלית: Textile-to-Textile Recycling זה מונח שמתאר מיחזור טקסטיל ישיר שבו לוקחים בגד ישן, מפרקים אותו חזרה לסיבים, והופכים את אותם סיבים לחוטים ובדים חדשים – כדי לייצר בגד חדש באיכות דומה למקור. האתגר בבגד־לבגד הוא טכנולוגי: רוב הבגדים היום עשויים מתערובת חומרים (למשל כותנה+פוליאסטר+אלסטן), שקשה להפריד למרכיבים טהורים. לכן בעולם כולו פחות מ־1% מהבגדים ממוחזרים חזרה לבגד חדש.