(חי פה) – משפחה מרובת ילדים שהשתלטה על הגג המשותף הפכה את חיי הדיירים לסיוט מתמשך – עם רעש, כדורים, בימבות והפרות סדר קבועות. למרות תלונות חוזרות לעירייה ולמשטרה המטרד נמשך. הדיירים זועמים: "אם זה היה קורה בשכונה חזקה – זה כבר היה מטופל".
"זה לא גג פרטי – זה גג משותף!" אומרת אריקה לסלו, תושבת רחוב ציפורה זיד בעיר, בת 70, שמרגישה שביתה הפך לזירת קרב יומיומית. מאז שנכנסה לבניין משפחה חדשה עם שמונה ילדים, השקט שהיה בבניין הופר, לטענת הדיירים, בצורה ברוטלית ומתמשכת. "הילדים כל היום עם הבימבות, כדורגל, צעקות וחגיגות על הגג. אי אפשר לנוח, אי אפשר לשבת בשקט. אפילו בשבתות ובחגים אין הפוגה".
המשפחה המדוברת, כך טוענים הדיירים, השתלטה על הגג המשותף והפכה אותו למגרש משחקים פרטי. "אמרתי לאב המשפחה שמדובר בגג משותף, לא פנטהאוז", משתפת אריקה, "והוא ענה לי 'זה מה יש' והלך".
שכנה חולה, דיירים מיואשים – והעירייה שותקת
אבל לא רק אריקה סובלת. שכנה נוספת בבניין, שמתמודדת עם בעיה רפואית, כבר אינה מסוגלת לסבול את הרעש, ההפרעות וההטרדות היומיומיות. לדבריה, כל פנייה לעירייה נענית בתשובה הקבועה: "הנושא בטיפול". כבר כמעט שנה נמשכות הפניות, אך דבר לא קורה בפועל. "אם זה היה קורה בכרמל", אומרת אריקה בכאב, "זה כבר היה מטופל מזמן. אבל כאן, כשמדובר באוכלוסייה מוחלשת שרבים ממנה לא יודעים איך להתנהל מול הרשויות – לאף אחד לא אכפת".
אפילו שוטר הקהילה, כך לדבריה, ניסה לפנות אל המשפחה מספר פעמים וביקש מהם להפסיק את הרעש. "אבל מיד כשהוא הולך – הכול חוזר. אין דין ואין דיין, לא ביום ולא בלילה. הילדים דופקים כדורים על כל דלת כשיורדים, ואנחנו כבר לא יודעים למי לפנות. אם הרעש בשבת גם אי אפשר לפנות אליהם מתוך שמירה וכבוד אבל מה איתנו?
מה אומר החוק?
חוק הרעש בישראל קובע כי קולות כמו משחקי כדור, גרירת רהיטים, השמעת מוזיקה רועשת, הפעלת מכשירים חשמליים רועשים וכדומה – אינם מותרים בשעות המנוחה, כלומר בין 14:00 ל-16:00, ובין 23:00 בלילה ל-7:00 בבוקר.
מעבר לכך, גם בשעות שאינן נחשבות לשעות מנוחה, אם מדובר ברעש בלתי סביר ומתמשך – במיוחד במרחב משותף כמו גג – קיימת עילה להגשת תלונה. הרשויות המקומיות מחויבות לאכוף את החוק, אך בפועל, תלונות רבות נשארות ללא מענה.
לפי חוק המקרקעין, הגג נחשב ל"רכוש משותף" – כל עוד לא נרשם אחרת בטאבו. משמעות הדבר היא שאף אחד מהדיירים לא רשאי להשתמש בו כאילו היה שלו בלבד, ובוודאי שלא לפעול באופן שפוגע בזכויות של שאר הדיירים לשימוש סביר ולשקט. כאשר דייר אחד עושה שימוש בלעדי או רועש ברכוש המשותף, יתר הדיירים יכולים לפנות לעירייה, למפקח על המקרקעין ואפילו לבית המשפט, ולדרוש הפסקת ההפרעה.
הדיירים ברחוב ציפורה זיד מבקשים רק דבר אחד – לחיות בשקט. "אנחנו לא רוצים להפריע לאף אחד", אומרת אריקה. "אבל גם לנו יש זכות למנוחה, לזמן משפחה, לחיים נורמליים. כרגע – אנחנו מרגישים שקופים".
בזמן שרשויות האכיפה מתמהמהות, והעירייה ממשיכה לחזור על המנטרה ש"הנושא בטיפול", השאלה המרכזית שנותרת באוויר היא: האם צדק שווה לכולם – או שהוא שמור רק לשכונות מסוימות?
מעיריית חיפה נמסר לחי פה בתגובה: "השתלטות על הגג וחסימתו בפני יתר הדיירים מהווה פגיעה בזכויות ברכוש המשותף – נושא המצוי בסמכותו של המפקח על רישום הבתים המשותפים, ולא בסמכותה של העירייה. יחד עם זאת, אגף הפיקוח על הבנייה בעירייה בוחן באם בוצעה במקום גם בנייה ללא היתר. ככל שיתברר כי בוצעה עבירת בנייה תפעל העירייה לאכיפת החוק בנושא".
איזו תגובה צפויה ועלובה של העיריה . היו צריכים ’לבדוק׳ לפני שנה כמה זמן לוקחת נסיעה מהעיריה לרחוב הזה רבע שעה ? למה חיכו ?
מדינה שאין בה כבוד הדדי, התחשבות ומוסר והכל צריך להגיע למשפטיזציה ותביעות = סופה אבדון.
זה מורגש היטב בכל תחומי חיינו.
ועל זה תוסיפו את מלחמת המגזרים בכל טריטוריה ומנסים בכח "להוציא" את המגזר האחר מ"הטריטוריה"..
כמה רעיונות שעלו אצלי:
1. להתקשר למשטרה ולהתלונן על "השגת גבול" ו"סיפוח שטח משותף".
2. להוריד את הגדר שיש על הגג.
3. להוציא מכתב עו"ד המתריע מפני תביעה
4. לתבוע את המשפחה בבית המשפט לתביעות קטנות. מחיר פתיחת תיק – בהתחלה להתחלק בין השכנים ואחר כך בית המשפט יחייב את המשפחה הנתבעת בהוצאות משפט. ולתבוע אותם על קבלת פיצויים.
5. במידה ותושבי הבניין חברים באגודת תרבות הדיור – לפנות אליהם ולבקש מכתב מעו"ד וליווי עו"ד בתביעה.
כמו שהגיבו כבר לפניי, ובפרפרזה על קוהלת: ״עם נבל תתנבל״:
מלאו את כל הגג בתמונות של בחורות עם ביקיני, ספרים על אבולוציה, ושלטי: ״יהוה אינו קיים״ – ותראו ישועות.
לחלופין, ניתן לרסס על ריצפת הגג ״יהוה״ בגדול, והם פשוט לא ידרכו שם יותר. אפשר גם להסתפק בתמונות של רבני הזרם המועדף עליהם
התנהגות חוצפנית ניצול אחרים אי נשיאה בנטל עצלנות וכו הביאה על עם ישראל אסונות מימין ושמאל ועכשיו הסתערו עלינו בני עמנו היקרים
בחיפה יש בעיה ענקית: אכיפה!!! היא קשורה לכישלון צורם הן של העירייה והן של המשטרה.
רעש שכנים במרחבים המשותפים!
רעש הטרמינל – מקום ההופעות שאינו עומד בשום תקן של בידוד. לקחו 'צריף' ונתנו לו רישיון (שחיתות!!!) להפוך למרכז מוסיקלי רועש ואלים לסביבה.
רעש האופנועים/מכוניות מנופחות מנועים. עוד כמה שנים נצטרך להמתין להפסקת התופעה 'הערבית' – טרוריסטית הזאת?
רעש מוסיקה של בתי עסק שמצפצפים על החוק.
והעירייה? והמשטרה?
נאלמת ונעלמת. בושה!!!
מוכר וחביב. ואין דין ואין דיין. תופעת ההשתלטות על חיי הציבור. זה קורה בבניינים משותפים, וזה קורה עם תופעת האופנועים ומכוניות המרוץ הקורעים במתכוון את הכבישים ומטרידים את התושבים, לעתים עד 12 בחצות, בייחוד באזור המושבה הגרמנית, קריית אליעזר,שד' ההגנה ועד חוף שקמונה. זה קרה הרבה עם תופעת הזיקוקים בימי ששי, שבת, בחתונות וחינגות וסתם כך ביום חול, שקורעים את תוף האוזן ומקפיצים אנשים ובעלי חיים, שוב, בעיקר בשכונות המעורבות יותר. התופעה כמעט נעלמה מאז המלחמה, אבל אני צופה שגם זה יחזור, ישנה אוכלוסייה של תושבים ולא תושבים שצורכת את "האקשן" הזה. גם להתגרות בציבור וגם להתגרות במשטרה. מערב פרוע, רק שנראה ששם השריף הצליח יותר להלחם בפושעים.
גם בסביון יש מקרים בעייתיים. רעש זה בעיה מספר אחד בין שכנים. יש אנשים שאין להם אמפתיה לאחרים והאנרגיות שלהם לא טובות. לא אכפת להם מאף אחד ומצידם שכולם יסבלו. כאן אמורה להיכנס המדינה, העירייה והמשטרה. ובאין משטרה ואכיפה חזקה עם קנסות כספיים גדולים אז יש מערב פרוע. זה מאוד פשוט. הנוסחא פשוטה מאוד.
אם המשטרה היתה מגיעה וישר היתה נתקלת ברעש ובאותו רגע נותנת דוח של 2500 שקלים, מאותו רגע אותם שכנים היו צועדים כמו על ביצים.
אילו הייתי מפקח על רעש במשטרה, דוח ראשון 1500 שח, דוח שני 5000 שח ודוח שלישי 10,000 שח וכך כל דוח נוסף. מהר מאוד לא היו תלונות באף מקום בארץ. בנוסף אם מדובר בציוד מוזיקה אז החרמה וגריטה. אם מדובר בשכנים שתויים או מסוממים ישר לוקח למעצר למשך יממה 24 שעות. ככה נוהגים ביד עם אכיפה. בלי משחקים בלי פוזות. רק כך משיגים משמעת. דרך כיס של אנשים.
הרבה עניינים היו נסגרים בקנס כספי משמעותי למה לא מנצלים את הנתיב הכל כך קל ליישום הזה ?
כל הדיירים יפלשו לגג! יהיה מכות, המשטרה תתערב!
פצצת סירחון.
למה לעירייה?!
מפרקים את גדר הגג שהם בנו על הגג על ידי צו משופט בית המשפט.
גם לנו זה היה בירושלים וזה מה שעשינו.
יש פיתרון שימו להם ליד הדלת
תמונות של בנות עם ביקיני או פזרו דפים מעיתון לאישה ותראו שתוך זמן קצר הם עוזבים.
מה הבעיה לנעול את הדלת כניסה לגג?
לשים מנעול גדול ושהדייר הסורר ילך לחפש…
יש לי תחושה שאני יודע מה המוצא ודעותיו הפוליטיים של הדייר המדובר
יש רק טעות אחת בכתבה: גם בשכונות "חזקות" הדברים האלה לא מטופלים במשך שנים.
משטרה פח, מדינה פח.
הפכנו למדינה של בהמות שלא מעניין אותן הזולת
ערסים שמשתלטים על השטח הפרטי והציבורי. מתי המחוקקים והמשטרה יבינו שזו אלימות לכל דבר
החוקים אמורים להגן על תושבי העיר מפני עלובי נפש חסרי התחשבות, אבל אין מי שיטפל בנושא, המון אפסים עובדים גם בעירייה.
בבניין הסמוך יש מספר משפחות שהפכו את חצר הבית למגרש משחקים. הצרחות שעולות משם דומות יותר לשחיטה רבתי מאשר למשחק. במקרה זה גם מתחת לחלון חדר השינה שלנו.
והעירייה? כמו בכל מקום. קדחת