אגדה אינדיאנית על השוויון בנטל

קבוצת הפרשים החמושים ובראשה המצביא 'הרץ כלביא' של צבא ההגנה של שבט 'ישרי האל',  יצאה מהנקיק המדברי והתקרבה בדהרה אל המתחם המוקף חומות, תוך שהיא מעלה עננת אבק סמיך. הזקיף שבשער מיהר לפתוח אותו לפניהם והם התקדמו היישר אל עבר האוהל הגדול של מועצת השבט ששכן במרומי גבעה נישאה.

ההמולה שהקימו הגיעה לאוזניהם של חברי המועצה. הם היו עסוקים באותה עת בוויכוח נוסף שדן במהלכי המלחמה, בקבלת עזרה מבעלי ברית, בחילופי שבויים ובאפשרות לחתימת הסכם שביתת נשק.

מתקפה מרושעת

מזה שמונה חודשים מתנהלים קרבות לאורך הגבולות הדרומיים של הטריטוריה של שבט 'ישרי אל'. המלחמה פרצה לאחר המתקפה המרושעת של שבט 'התַּן החוֹמֶס', שגרמה לשבט אבדות רבות בקרב נשים, ילדים וזקנים חסרי אונים.

במתקפה המרושעת נלקחו שבויים רבים וכפרים רבים נשרפו עד היסוד. עבר זמן רב עד שהצליחו להדוף את הפולשים ולצאת למתקפת נגד. בינתיים הצטרפו למלחמה בני ברית נוספים של 'התן החומס',  שבטים שהונהגו על ידי ראש השבט הגדול "הנחש האירוני", שעודד אותם לצאת למתקפות בלתי פוסקות של חיצי אש מכל הסוגים והמינים.

הקשיש 'הָנִדְבַּק לָכִּסֵא' מול השכן התוקפני

לתדהמת כולם, לוחמי השבט לא היו ערוכים באותו בוקר ארור למתקפה הזאת. מדוע זה קרה למרות שהסימנים לבואה היו ברורים? זה עדיין לא ברור, אולם המדיניות ארוכת השנים של מועצת השבט בהנהגתו של המנהיג הקשיש 'הָנִדְבַּק לָכִּסֵא', מול השכן התוקפני והמרושע מהדרום, הייתה מדיניות של הָכָלַה.

'הנדבק לכסא' טען חזור וטעון שמנהיג הכנופיה הטרוריסטית שמעבר לגבול, 'הסיני העיוור', מורתע ולא יעז לתקוף. כל אימת ששיגורי חיצי האש מדרום הלכו וגברו, יצאו לוחמי 'יִשְרֵי אֵל' למתקפה בה הראו את נחת זרועם לתוקפים ובעקבות כך זכו לשקט לזמן מה.

שוחד כספי בתוספת חומת מגן "בלתי עבירה"

'הנדבק לכסא' האמין שהאוייב הזה מורתע מפני נחת זרועו של הצבא הגדול והמצויד היטב של השבט שלו וכי שוחד כספי בתוספת חומת מגן "בלתי עבירה" שהקים בגבול, מקנים ביטחון מצויין לתושבי השבט.

"הנדבק לכסא" הפסיק את דיוני המועצה ויצא החוצה בדיוק כשחבורת הלוחמים נעצרה מול פתח האוהל.

"הרץ כלביא" קפץ מגב סוסו ונעמד מול המנהיג. בני השבט שמזה חודשים ארוכים ראו כיצד הצבא שבו תלו את יהבם מקריב עשרות לוחמים כדי להגן עליהם, וכיצד מועצת השבט הנבחרת מתקשה לקבל החלטות ולנהל את עניני השבט, נהרו בהמוניהם לעבר אוהל מועצת השבט והקיפו את חבורת הלוחמים ואת חברי המועצה.

"מה בפיך?" שאל 'הנדבק לכסא' את מצביא צבאו בקול בריטון עמוק.

חייבים לגייס

"אנחנו מכים באוייב ללא רחם," אמר 'הרץ כלביא' בקול שקט, "ועושים בהם שפטים, הורגים בחייליהם ושורפים את כפריהם, אבל מסתבר שהם נערכו למערכה בצורה שמקשה עלינו מאוד להכריעו. הם ממשיכים לשגר חיצי אש מתוך מחפורות מוסוות, מסתתרים בין הנשים והילדים שלהם ומצליחים לנהל מלחמת גרילה מבין חורבות הכפרים שהרסנו.

גם בני הברית שלהם ממשיכים, כמו שאתם יודעים, לשלח בנו חיצי אש ללא הרף. אבדות כוחותינו הולכים ומתרבים ואנחנו חייבים לגייס לוחמים נוספים מבני השבט!" אמר "הרץ כלביא"  בייאוש.

רבים מהם נפלו בקרב

"תגייס את הלוחמים הקשישים ואולי גם נערים צעירים אם אין ברירה," הציע 'הנדבק לכסא'. קריאות הסכמה ועידוד נשמעו מצד כמה מחברי מועצת השבט שעמדו מאחוריו.

"את כל זה כבר עשינו. לוחמים מסורים ונועזים הצטרפו כבר ביום הראשון למלחמה ורבים מהם נפלו בקרב," אמר המצביא.

"אז מאיפה אפשר לגייס לוחמים נוספים?" שאל "האריה הבוכה", חבר מועצה וותיק, עטור זקן וחובש עטרת נוצות שחורות לראשו. הוא היה ראש סיעת "שסע בעם", אחת מהסיעות הכוהניות שהרכיבו את הקואליציה הנוכחית של המועצה.

הקרובים אליו שמו לב שאחז בידו בצל שבו נעזר להזיל דמעות, כל אימת שרצה להפגין השתתפות בצער.

מאות צעירים העוסקים בתפילות לאלילי השבט

"אני לא רואה ברירה אלא לגייס צעירים מקרב כוהני הדת, המכשפים והמעלים באוב," אמר המצביא תוך שהוא משפיל מבט, "יש מאות צעירים העוסקים בתפילות לאלילי השבט. אנחנו זקוקים להם כדי לנצח!"

עיניו של "האַרְיֵה הבּוֹכֶה" נפערו בתדהמה. הוא היפנה מבט מאיים אל "הנדבק לכסא" וזה החזיר מבט של ייאוש והניף את ידיו בחוסר אונים.

לא יקום ולא יהיה

"לא יקום ולא יהיה!"  נשמעה קריאה. מבין חברי מועצת השבט "גפן מתפתל", אף הוא עטה לראשו עטרת נוצות עורב ופניו היו עטורים בזקן עבות, "הצעירים שלנו ממיתים את עצמם בהעלאת זבחים וקטורת," קרא, "זה יותר חשוב ויותר מסוכן מלעמוד מול פני האוייב," קרא.

"וחוץ מזה," הצטרף אליו  חברו "פין דורס", שנראה דומה לו כשתי טיפות מים, "הצעירים שלנו יעדיפו להיכנס לכלא ולא לעלות על סוסים, לאחוז בחץ וקשת  ולהסתכן במוות. אם תכריחו אותנו, נעזוב את השבט."

שקט השתרר במקום. כולם הפנו את מבטם למצביא חסר האונים.

"אבל אם לא נגייס עוד לוחמים, לא נוכל להגן על המזבח וגם הם כבר לא יוכלו להעלות זבחים," אמר והביט בתחנונים על 'הנדבק לכסא'..

כולם הפנו כעת את מבטם אל המנהיג. בלית ברירה הזדקף, הניף את ידיו ואמר:

"הרץ כלביא צודק! חייבים שוויון בנטל. כדי להביא ניצחון מוחלט, למוטט את 'התן החומס', להרוג את "הסיני העיוור' וליצור אחדות בשבט, חייבים לגייס גם צעירים משכבת הכוהנים."

"לא יקום ולא יהיה," חזר "גפן מתפתל" על דבריו בנחרצות והתקרב אליו כשבעיניו מבט מאיים, "אם זה מה שיקרה, אנחנו נדיח אותך מראשות השבט ונמליך תחתך את 'בן גברא'!" קרא.

בן גברא

'בן גברא' היה ידוע בעוז פיו, ביהירותו ובדברי ההבל שהשמיע. הוא היה הילד הרע במועצה ולמרות גילו הצעיר, ניכר היה שהמנהיג ירא מפניו משום שמעשיו היו בלתי צפויים.

האיום עשה את שלו. סנטרו של "הנדבק לכסא" החל לרטוט, אגלי זעה ביצבצו על מצחו והרעד שאחזו ניכר היה היטב בנוצות הצבעוניות שעיטרו את ראשו. הוא הביט סביבו מפוחד ולא אמר דבר. לאחר זמן מה, השתנתה הבעת פניו וניכר שהפניקה שאחזה בו ברגעים הראשונים התחלפה בתוכנית השרדות חדשה.

תילחמו עד טיפת דמכם האחרונה

"חבריי צודקים, אין ברירה… תילחמו עד טיפת דמכם האחרונה. השבט כולו עומד מאחוריכם. ביחד ננצח!" אמר המנהיג "הנדבק לכסא" בקול בריטון בוטח, למרות שהדברים האלה היו הפוכים לגמרי למה אמר לפני רגע והפוכים לשכל הישר, לצדק, להגינות ולמה שהמציאות דרשה. הוא חייך והרים את ידיו ממתין לקבל תשואות.

המלך הוא ערום

במקום תשואות, יצאה מקרב הקהל אישה קשישה, כפופה מעט, ובקול צרוד קראה:

"אתה, 'הנדבק לכסא' אינך ראוי יותר להנהיג אותנו. אני לא אשלח את ילדיי ואת נכדי למות כדי להגן על עליך ועל הבטלנים חסרי היכולת שמינית כאחראים על המיסים שלנו ועל הביטחון. אתם לא פחות מאליטה של נצלנים-פחדנים, הנאחזים בקרנות המזבח ומסתתרים מאחורי עשן הקטורת ונהנים ממנעמי החיים על חשבוננו. מנהיג פחדן, חסר לב וחסר הגינות אשר נדבק לכסא במחיר חיי ילדינו, איננו ראוי להנהיג אותנו לא בעת שלום ובוודאי לא בעת מלחמה!"

תרועה גדולה עלתה מקרב ההמון שמסביב. המבט המפוחד והמיואש שבעיני ההמון התחלף בן רגע והפך למבט של זעם. זעקות חימה נישאו באוויר שהתמלא באבק רגליהם הרוקעות והשועטות קדימה.

מנהיג צעיר ישר דרך, אמיץ, נבון ונאמן לשבטו

האגדה מספרת שבסופו של אותו יום, הופרד סוף סוף 'הנדבק לכסא' מכסאו הרם, המועצה פוזרה ושבט 'ישרי אל' בחר בו ביום מועצה חדשה שמינתה למנהיג צעיר ישר דרך, אמיץ, נבון ונאמן לשבטו.

מיד לאחר הכתרתו, הצהיר המנהיג החדש שמאותו יום ואילך, מתוך צו מצפוני והגינות בסיסית, כל בני השבט שווים בזכויותיהם ובחובותיהם גם יחד. רוח של אחדות אמת פיעמה בשבט ותוך זמן קצר הביאה לניצחון ולשגשוג מחודש.

הערה: כל דמיון בין האגדה האינדיאנית למציאות שלנו, איננה מקרית כלל וכלל!