(חי פה) – בצל המלחמה המתחוללת בשבועות האחרונים (7-25/10/23), שולטים בקרב המפונים פחד וחרדות לצד אמונה בדו קיום והתגברות על הקרע והמצב אליו נקלעו אזרחי המדינה יהודים וערבים בעל כורחם. משפחת קלמי, מהמועצה המקומית שלומי משתפים בראיון לחי פה על התחושות כמפונים.
קרן קלמי – פונתה משלומי לאכסנייה בחיפה
מאות משפחות מיישובי גבול הצפון פונו מבתיהם בשבוע שעבר בעקבות מלחמת חרבות ברזל והחשש לחדירת מחבלים מדרום לבנון. עשרות מהן מתארחות בבתי מלון ובתי הארחה באזור חיפה. אכסניית אנ"א חיפה התגייסה ופתחה את שעריה למפוני המועצה המקומית שלומי, שם פגשנו את קרן קלמי, אמא לארבעה ילדים וביתה חן קלמי בת ה 24.
האזרחים המתארחים הפכו בן רגע לפליטים זמניים
לא היה ניתן להתעלם מהאווירה הנעימה והשלווה ששררה באזור הכניסה ללובי שם ישבו משפחות מבוגרים צעירים אמהות וילדים קטנים שאם לא הייתה מלחמה היינו חושבים שהם בחופשה. אך לצערנו זה לא המצב.
על אף האירוח הנהדר, המיקום הפסטורלי והשקט, כמות התרומות המגוונות מתושבי חיפה והאהבה שמרעיפים התושבים, יש לזכור כי האזרחים המתארחים נעקרו מבתיהם בעל כורחם ומכורח הנסיבות והפכו לפליטים זמניים, ששגרת חייהם השתנתה ב-180 מעלות. בראיון לחי פה קרן וחן ביתה משתפות בתחושות שלהן ומעבירות מסר אופטימי.
הפחד מטילים קיים אבל הפחד ממחבלים גדול יותר ◄ צפו
קרן, שנמצאת בבית ההארחה אנ"א יחד עם ילדיה, מספרת על התחושות הקשות, על החרדה ועל הטראומה: "מהרגע הראשון שראיתי את מה שהתרחש בדרום נבהלתי ונכנסתי לחרדה. התחלתי לדמיין שיחדרו אלינו מחבלים מלבנון והפחד שלי מחדירה היה גדול יותר מהפחד מהטילים. אני מדמיינת לעצמי מלא אופנועים וטרקטורונים חודרים ושהכוחות שלנו לא יצליחו להתגבר עליהם בשלומי.
ברוב הבתים יש מקלטים פרטיים או ממדים ובחלק יש מקלטים גדולים בקרבת הבתים. הפחד מטילים קיים אבל הפחד ממחבלים הוא גדול יותר. בעקבות המראות מהדרום אני מאמינה שאני והרבה אמהות נכנסנו לחרדה אמיתית במחשבה איך להחביא את הילדים, איפה להחביא אותם, איך נספיק להחביא אותם ואך נוכל לגונן עליהם.״
התחושה כאן שונה, לא כמו בבית שם לא היה לי אוויר לנשום
המעבר לחיפה נותן תחושת ביטחון באופן כללי למרות שיש פחד אחרי מה שעברנו. אבל שוב החרדות משתלטות עליי ואני חוששת שיגיעו בלילה או ידפקו בדלת. אבל ללא ספק התחושה כאן שונה, לא כמו בבית שם לא היה לי אוויר לנשום.
אנחנו מרגישים את האהבה של החיפאים ◄ צפו
קרן, מוסיפה ומספרת כי למקום מגיעים צוותים של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים ומגיעים הרבה מתנדבים לעזור לתרום ולעשות שמח ופעילויות לילדים כגון תיאטרון בובות, שירה בציבור ועוד. קרן פונה אל תושבי חיפה ואומרת: ״ההיענות של אנשי חיפה נפלאה, אנחנו מרגישים את האהבה שלכם.״
אני מאמינה בדו קיום ואנחנו חיים בדו קיום ◄ צפו
קרן מספרת על היום שאחרי: "אני מאמינה בדו קיום ואנחנו חיים בדו קיום. מסביב לשלומי יש כפרים ערבים ואני מאמינה שהאינטרס של כל אדם הוא להביא לחם לבית שלו, לילדים שלו ולראות את הילדים שלו חיים בשלום יוצאים לעבוד. אני מאמינה שיש איזשהו קרע שאנחנו כמדינה נצטרך לעבוד עליו. אנחנו צריכים לעבוד עליו ביחד כדי שנחזק את עצמנו לחזור ולחיות כמו שחיינו קודם בשלום ונחת".
התחושה היא שעקרו אותך מהבית שלך ◄ צפו
חן קלמי, ביתה של קרן, מספרת לחי פה תאגיד החדשות: ״החשש היותר גדול הוא מחדירת מחבלים כי טילים זה לא משהו שלא חווינו בעבר, חווינו את מלחמת לבנון כשהיינו ילדים וזה חקוק לי בזיכרון. זה משהו שאנחנו יכולים להתמודד איתו. אבל הרשת הוצפה בהרבה מאוד סרטוני אימה של מה שקרה באזור העוטף והחשש הוא שיגיעו אלינו.
אנחנו נמצים קילומטרים מהגבול עם לבנון. בנוסף לכך שבן הזוג שלי נמצא בעוטף עזה, כך שיש גם את המחשבה מה יקרה איתו. התחושה כבדה אבל אנחנו נמצאים במקום שמרגיש יותר בטוח יותר שקט. בבית לא יכולנו לצאת או להסתובב, היינו כמה ימים בהסגר. יש לנו אווירה טובה בחיפה אפשר לצאת ולהסתובב".
מקווה שנצליח לפתור את הסיטואציה שנקלענו אליה ◄ צפו
חן ממשיכה לספר:
מקווה שנצליח לפתור את הסיטואציה שנקלענו אליה ומקווה שנצליח לגשר בין הערבים והיהודים. זה לא יהיה גישור קל זה יהיה קשה אבל בעזרת השם יהיה בסדר, נצליח להתגבר על המצב הרגשי והחטופים יחזרו אלינו בשלום.
דובר צהל הציג היום תמונה שלחמאס יש חצי מליון ליטר דלק – בתגובה לטענה של תעמולת אונר"א שיש חמסור.
אתם מבינים. שבועיים סופגים תושבי ישראל אלפי טילים. צהל טוען שמשמיד תשתיות חמאס לירי טילים. אבל הנה מתברר שהשאירו להם דלק להמשיך ירי חודשים.
האם המדינה לא משקרת לנו על למוטט את חמאס?! איך בדיוק – עם משאיות מזון וחצי מליון ליטר דלק שלא נוגעת בו עבור ירי טילים על אזרחיה?! נוכלות. צר לי – אבדתי אמון בפיקוד העורף הכושל, ממשלה שמייצרת הונאה וצבא שלא נלחם קרקעית.