קצב התפתחות מואץ עלול לגרום לתוצאות קטלניות

*האצת קצב ההתפתחות נתפסת בדרך כלל כיתרון. אולם מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת קליפורניה על סלמנדרות מצא כי האצת הקצב מעלה את התמותה. "ממצאי המחקר שלנו, שתואמים ממצאים של מחקרים בבעלי חיים נוספים, מפנה זרקור למחקר על האצת קצבי ההתפתחות גם אצל בני אדם", אמר אסף שדה, מוביל המחקר*

האצת קצב ההתפתחות אצל בעלי חיים, שנתפסת בדרך כלל כיתרון, גוררת מחירים פיזיולוגים שעלולים אף להיות קטלניים, כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה בשיתוף אוניברסיטת קליפורניה, סנטה קרוז ופורסם במאמר בכתב העת המדעי, PLoS ONE. "ממצאי המחקר שלנו, שנערך על סלמנדרות, ותואמים ממצאים של מחקרים דומים בבעלי חיים נוספים, מפנה זרקור למחקר על האצת קצבי ההתפתחות גם אצל בני אדם", אמר אסף שדה, מוביל המחקר.
המחקר הנוכחי, שהוא חלק מעבודת הדוקטורט של שדה במעבדה לאקולוגיה של פרופ' ליאון בלאושטיין מאוניברסיטת חיפה, נערך כאמור על הסלמנדרה המצויה. שותפים למחקר היו נועה טרוסקנוב מאוניברסיטת חיפה ומארק מנגל מאוניברסיטת קליפורניה. הסלמנדרה המצויה מתרבה בבריכות עונתיות שמתמלאות במהלך גשמי החורף ובדרך-כלל מתייבשות במהלך האביב ולכן חייבים ראשני הסלמנדרה להשלים את התפתחותם לחיים יבשתיים לפני שהבריכה מתייבשת, כאשר כשלון לעמוד בלוח הזמנים פירושו מוות וודאי.
בחלקו הראשון של המחקר ביקשו החוקרים לבדוק האם לראשני הסלמנדרה מנגנון התראה מוקדמת שמורה להם להאיץ את קצב התפתחותם כדי להימנע מהתייבשות במידת הצורך. ההשערה שלהם התמקדה בשרידי ראשנים שמתו בעקבות התייבשות קודמת. כדי לבדוק את ההשערה הוכנסה קבוצת ניסוי של ראשני סלמנדרה לבריכה שפוזרה בה אבקה במינון מזערי שהופקה משרידי ראשנים שמתו בבריכות טבעיות בעקבות התייבשות, לעומת קבוצת ביקורת שלא נחשפה לאבקה זאת. מתברר שהראשנים מסוגלים לחוש, מייד עם השרצתם לבריכה, בשרידים המיובשים. ראשנים אלה האיצו את קצב התפתחותם באופן מובהק לעומת קבוצת הביקורת. החוקרים משערים כי רקמותיהם של הראשנים שהתייבשו משנות את הרכבן הכימי בזמן שהן מתייבשות בשמש, תהליך שיוצר "ריח מוות" ייחודי שמשתחרר למים כאשר הבריכה מוצפת שוב. "ריח מוות" זה מספק מידע לראשנים שמושרצים לאחר מכן לגבי אי-יכולתה של הבריכה להחזיק מים לאורך זמן וכך הם יודעים שבבריכה זו כדאי להם לקבוע קצב התפתחותי מהיר על-מנת להימנע מגורל דומה.
בחלקו השני של המחקר שינו החוקרים לשתי קבוצות הראשנים את מפלסי המים כך שידמו מצבים בפועל של התייבשות או אי-התייבשות. נמצא שלאחר זמן מה הראשנים יודעים לתקן את קצבי ההתפתחות ההתחלתיים על פי השינויים בפועל במפלס המים בבריכה.
אולם מסתבר שלהתפתחות מהירה יש מחיר: הממצאים המרכזיים מראים כי ראשנים שהגיבו בהתפתחות מהירה סבלו מתמותה מוגברת, ככל הנראה כתוצאה ממחיר פיזיולוגי הכרוך בקצב ההתפתחות המהיר. תמותה גבוהה במיוחד התרחשה בקרב ראשנים שלא קיבלו התראה מוקדמת מ"ריח המוות" ונאלצו להאיץ את התפתחותם באופן קיצוני בתגובה לשינויי מפלס המים. לדברי החוקרים, המנגנונים הפיזיולוגיים שעומדים בבסיס המחירים הללו טרם ידועים, אך הם משערים שהם כוללים גורמים ברמת התא כגון נזקי חמצון כתוצאה מקצב מטבולי מוגבר, וכן גורמים ברמת הרקמה כגון ניצול יתר של תאי גזע או הפרת האיזון בין תהליכי התמיינות וגדילה של רקמות שונות בגוף.
עוד הם הוסיפו כי תוצאות אלו עולות בקנה אחד עם תוצאותיהם של מחקרים נוספים שבוצעו לאחרונה על מחירה של האצה בגדילה לאחר תקופת רעב בחרקים, דגים, דו-חיים ויונקים. בעקבות הממצאים הדומים בקרב סוגים שונים של בעלי חיים, אומרים החוקרים כי יש חשיבות רבה לחקר התפתחות מואצת אצל בני אדם, כגון התפתחות מוטורית, חיסונית, מינית וקוגניטיבית. "המחקר עשוי להיות משמעותי לתפיסותינו לגבי ההתפתחות האופטימאלית של הילד. אמנם המרצת פן מסוים של התפתחות הילד מאפשרת לו להתמודד טוב יותר עם הסביבה, אולם יש צורך לבדוק האם היא עלולה לבוא על-חשבון פן התפתחותי אחר, ולגרום לילד קשיים בהתמודדות עם אתגרים סביבתיים אחרים", אמרו החוקרים, שהדגישו כי המחקר בתחום זה עודנו בעריסתו, ועבודה נוספת נדרשת לפני שניתן יהיה להסיק מסקנות יישומיות לגבי התפתחות אנושית.