עוזי אברהם (80), גדל בחיפה בשכונת בת גלים. כשגדל הפך לזמר מוכר בישראל, ועבד לצד זמרים ומוזיקאים ידועים, בהם שלמה גרוניך שליווה אותו, ומייק ברנט ז"ל, איתו שר והם אף היו חברים.
יום הזיכרון לחללי צה"ל אומנם חלף, אך מי שנושא את כאב האובדן, אינו זקוק ליום זיכרון כדי לחוש את הגעגוע.
וכך אברהם זוכר בכל זמן, בכל תחנה בחייו, את חבריו מגדוד השריון ובימים אלה הוא מקדם הקמת מרכז מבקרים בכפר קלע, לזכרם של לוחמי השריון שנפלו בקרבות מלחמת ששת הימים.
אברהם מספר כי היה אמור לשרת בלהקה צבאית, אבל רצה להישאר עם חבריו בשריון. "גדוד שריון 129 הוא גדוד טנקים שמורכב מאנשים שהתגייסו בשנת 1961 או 1962. הגדוד שייך לחטיבה 8, שהקים האלוף במיל' יצחק שדה בתקופת מלחמת השחרור. הצטרפו מאז גדודים שונים לחטיבה. ברבות הימים חלו כל מיני שינויים וגדוד 129 הוקם על טהרת לוחמי שריון, שחלק גדול מהם הם יוצאי חטיבה 7. הגדוד התארגן לקראת מלחמת ששת הימים ובמלחמה ירדנו מכיוון באר שבע לסיני. בסיני נלחמנו בכונתילה. הגדוד נכנס לקרב קשה מאוד נגד הכוחות המצריים, שהיו בהנהגתו של גנרל שאזלי. המטרה של הגדוד היתה לעשות מארב לכוחות של שאזלי כדי למשוך אותם אלינו לכיוון דרום ולהוריד את הלחץ בצפון".
באותו יום נכבש הכותל
"בכונתילה נלחמנו כיומיים. לפני שנכנסנו לקרב היינו במצב של היכון במשך תקופה לא מבוטלת. לאחר יומיים של מלחמה בשטח התקבלה פקודה, שחלק נכבד מהגדוד יחזור לגבולות הארץ, כאשר מובילי טנקים חיכו לנו בחלק הישראלי, להוביל אותנו לחלק הצפוני, לאזור רמת הגולן. היום הזה זכור לי במיוחד. עברנו דרך באר שבע ונזרקו על השיירה שלנו סוכריות, בגלל שבאותו יום כבשו את הכותל".
התחלנו עם 28 טנקים וסיימנו עם שניים
"נענו לעבר הצפון, עברנו 600 ק"מ, בלילה הגענו לחדרה ושם עצרנו בשביל לתדלק. אחד מהחברים שלנו, שקראו לו אביגדור גרישפן, ביקש לקבל כמה דקות, כדי להגיע לאשתו, שהייתה בהיריון (הם התגוררו בחדרה). בגלל לחץ הזמן, המפקדים לא יכלו לאשר את זה. המשכנו לנוע לעבר ראש פינה. בראש פינה נכנסנו לכוננות באזור, לקראת הקרב הגדול על רמת הגולן. היינו בסביבות 28 טנקים של גדוד 129. בתאריך ה-9/6 קיבלנו פקודה בשעה 9:00, לנוע לעבר הגבול הסורי. עלינו דרך כפר סולד והתחלנו לטפס דרך מקום שנקרא נעמוש (קו הנפט). עלינו תחת אש תופת שנפתחה מהצד הסורי. היינו צריכים לעלות לקרב הגדול.
"בדרך איבדנו עוד ועוד חברים"
"התקדמנו לאט לאט תוך כדי שחבר'ה נתקעים בדרך ונהרגים. הגענו עד לאבנים שהוקמו על מנת לעצור טנקים בכניסה לשטח. הסורים הם אלה שבנו את האבנים והשאירו מעבר צר, שנוכל לעבור ולהיכנס לגיא הריגה. אותו גיא הריגה היה מבחינה טופוגרפית בנוי בוואדי ומסביב גבעות. הסורים הציבו, על פי דוקטרינה רוסית, תותחים נגד טנקים, שהיו בחלקם גם תותחי דמה. המטרה הייתה שאנחנו נבזבז תחמושת על תותחים לא אמיתיים. כל הדרך שענו בגיא ההריגה הזה הסבה לנו הרבה אבדות. כשעלינו לכיוון הרמה היינו אמורים לפנות שמאלה, אבל כתוצאה מירי, המג"ד שלנו נפגע, כך היינו צריכים לנוע ללא מפקד".
"נורתה אש לעברי"
"נענו לכיוון קלע במטרה לכבוש אותו. טיפסנו לגובה של מעל 800 מ', אבדנו הרבה מאוד כוחות בדרך. בכפר קלע הייתה המפקדה של הצבא הסורי, המטרה הייתה לכבוש את הכפר. אני הייתי מקלען בטנק שרמן. בשריון כל איש צוות ידע לנהל בטנק גם את יתר המקצועות. נודע לנו שהטען קשר נפצע קשה ברגלו, ואני קיבלתי הודעה בקשר לצאת החוצה מתא המקלען. את הטנק שלנו הוביל המ"מ נחום גנצרסקי. כשיצאתי מתא המקלען נורתה נגדי אש תופת שכוונה להרוג אותי, אני יצאתי כדי להוציא את הטען קשר שנפצע ולהחליף אותו. תוך כדי הנסיעה קיבלתי הודעה דחופה בקשר שאנחנו במצב שהטנק כמעט מחוסל, ואני חייב לטעון את התותח ולהכין אותו לירי. הסיבה הייתה שבזוקאי סורי חיסל לפנינו שני טנקים.
באותם רגעים לא הצלחתי לטעון את התותח, כי הוא התמלא בבוץ , בסופו של דבר הצלחתי לטעון ולהכניס את הפגז לתוך התותח וחיסלנו את החייל הסורי שעמד מולי וכל הטנק ניצל. בהמשך הדרך הגענו לכפר קלע, כשמתוך 28 טנקים שהתחילו את המערכה, נשארו שני טנקים, הם שכבשו את רמת הגולן".
מקווים שתוך שנתיים
"הקמנו ועדה מיוחדת עם קצינים של הגדוד שלנו, לשם הקמת מרכז המבקרים לזכרם של הנופלים בקרב, כשההנצחה תהיה בכפר קלע. המבנה שיוקם ישמש כמרכז מבקרים עולמי, שיקרא "עוז הקלע". במרכז הזה תוצב אנדרטה גדולה לזכר הנופלים, יהיה שם אולם הרצאות ל-150 איש, בכניסה יהיו שני טנקים לזכר אותם שני הטנקים שכבשו את רמת הגולן.
בכניסה למבנה יהיה תיאור של הקרב, וגם בית קפה לאירוח. המטרה לשלב את ההנצחה עם מקום שיהיה מצפה על כל שטח הקרב ומצפור שממנו אפשר יהיה לצפות בציפורים מהצפון לדרום. אנחנו נקבל שטח די גדול מרמת הגולן, ונקים בו אטרקציות שונות, לילדים ולמשפחות, כולל חניון גדול. יכול להיות שבמקום יהיו גם סיורים למקום הלחימה של גולני. הכספים יגיעו מתרומות של אנשים בעלי ממון, כבר התחלנו בגיוס הכספים. עלות המקום תהיה כ-35 מיליון דולר. כל התורמים יזכו להנצחת שמם על לוח ענק. התקווה שלנו היא שהמקום יושלם תוך שנתיים".
כל הכבוד לעוזי אברהם.שבוע טוב
עוזי, אתה גבור ישראל על פי כל אמת מידה אפשרית.
זהו קרב יוצא דופן בגבורת הלוחמים שאמור להבהיר לבני העם בישראל עד כמה מסרו הלוחמים את חייהם ונפשם למען נחיה בארץ הזו.
לא בכדי שניים מלוחמי הגדוד, זכו בעטור הגבורה.
כבוד!
גם הילדים והנכדים של אותם לוחמים רצים בעשור האחרון להוציא דרכונים זרים ומאיימים כל הזמן לרדת מהארץ.
לצערנו מערכת המשפט "האוניברסלית" לא רואה לנכון לתת שום כבוד או זכות לאותם לוחמים שהגנו על הארץ לעומת למשל מסתנן סודני שהפר את ריבונות ישראל – בעיני מערכת המשפט הישראלית 'כולם שווים'. זו בהחלט אחת הבעיות הדורשות דיון מעמיק – בכנסת – על אופן השיפוט וכיבוד הריבונות בישראל עליה רבים כל כך מסרו את חייהם.
לא למדינה האוניברסלית הזו פיללנו – שבה היהודים נרדפים ולא זוכים להגנה, לבית משפט שמעדיף לסכן את חיי חיילי ישראל ולא את האויב, למשפחות של רוצחים שמקבלות הטבות וקצבאות.